וְעָבַ֣ר יְהֹוָה֮ לִנְגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַ֒יִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת־הַדָּם֙ עַל־הַמַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח יְהֹוָה֙ עַל־הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל־בָּתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף׃

ופסח. וְחָמַל, וְיֵשׁ לוֹמַר וְדִלֵּג:

ולא יתן המשחית. וְלֹא יִתֵּן לוֹ יְכֹלֶת לָבֹא, כְּמוֹ "וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי" (בראשית ל"א):

וְיִתְגְלֵי יְיָ לְמִמְחֵי יָת מִצְרַיִם וְיֶחֱזֵי יָת דְמָא עַל שַׁקְפָא וְעַל תְּרֵין סִפַּיָא וְיֵחוֹס יְיָ עַל תַּרְעָא וְלָא יִשְׁבּוֹק לְחַבָּלָא לְמֵיעַל לְבָתֵּיכוֹן לְמִמְחֵי:

ולא יתן המשחית. לא יניחנו, כמו "כי על כן לא נתתיך לנגוע אליה" (ברא' כ ו), והנה המשחית ברשותו, ואם יניחנו כאילו נתן לו רשות:

לּנְגֹּף. אֶת עַם מִצְרַיִם בְּעֶבְרָה וָזַעַם וְכוּ', כִּי אָמְנָם יֵאָמֵר נֶגֶף עַל כָּל מַכָּה גַּם בִּלְתִּי מָוֶת, כַּאֲמָרוֹ (שמות כא:כב) "וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה, וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן".

הַמַּשְׁחִית. אֶת עַם מִצְרַיִם, בְּעֶבְרָה וָזַעַם וְכוּ'.

ולא יתן המשחית ומה שאמרו רבותינו ועברתי בארץ מצרים. אני ולא מלאך היינו שלא ישלח מלאך במקומו אלא הוא בעצמו בכבודו ירד למצרים ועמו מלאכי משחית להשחיתם.