וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מֵרַעְמְסֵ֖ס סֻכֹּ֑תָה כְּשֵׁשׁ־מֵא֨וֹת אֶ֧לֶף רַגְלִ֛י הַגְּבָרִ֖ים לְבַ֥ד מִטָּֽף׃

מרעמסס סכתה. מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִיל הָיוּ, וּבָאוּ שָׁם לְפִי שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות י"ט):

הגברים. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה (שה"ש רבה ג, ו):

וּנְטָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס לְסֻכּוֹת כְּשִׁתְּ מֵאָה אַלְפִין רִגְלָאִין גֻבְרַיָא בַּר מִטַפְלָא:

ויסעו. היו הסמ"ך ראוי להדגש בהתבלע הנו"ן כמו ויגשו (ברא' יט ט) ויתנו (שם לה ד), אולי בא כן להקל על הלשון:

מרעמסס בפתח תחת הרי"ש, ושו"א תחת העין, והוא שם מחוז ולא עיר:

סכתה. אל סכות:

וזכר הגברים, ואין צורך להזכיר הנשים, כי הם כמו הם, או יותר:

לבד מטף. שהוא פחות מכ' שנה:

ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה נתקבצו כולם שם שזה היה מקום שעבודם ומשם יצאו חפשים.

סכתה רבי נחמיה אומר לפי שצריך למ״‎ד בתחלתה הטיל לה ה״‎א בסופה.