תּוֹרָ֣ה אַחַ֔ת יִהְיֶ֖ה לָֽאֶזְרָ֑ח וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃

תורה אחת תהיה לאזרח ולגר הגר בתוך ישראל. רש״י מבאר שהכתוב בא להשוות את הגר לאזרח אף לשאר מצוות שבתורה, ולא רק לעניין הפסח. אבן עזרא מוסיף שהגר הנזכר כאן הוא גר צדק, שנכנס לגמרי תחת כנפי ישראל, ולא גר שער, כלומר לא מי שרק מתגורר בשערי ישראל. הפסוק מבטא עיקרון יסודי של שוויון בין הגר לאזרח בקיום המצוות - הגר המצטרף לעם ישראל בברית מלאה חייב במצוות כמו האזרח וזוכה לאותה תורה. עיקרון זה, המופיע כאן בהקשר הפסח, מתרחב לכלל התורה ולכל הבא להסתופף בצל ישראל.