וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֮ אֶת־הָעָם֒ וְלֹא־נָחָ֣ם אֱלֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י ׀ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים פֶּֽן־יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה׃

ויהי בשלח פרעה, ולא נחם. נְהָגָם, כְּמוֹ "לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם" (שמות ל"ב), "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ" (משלי ו'):

כי קרוב הוא. וְנֹחַ לָשׁוּב בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ לְמִצְרַיִם; וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ הַרְבֵּה:

בראתם מלחמה. כְּגוֹן מִלְחֶמֶת "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי וְגוֹ'" (במדבר י"ד), אִם הָלְכוּ דֶּרֶךְ יָשָׁר הָיוּ חוֹזְרִים, וּמָה אִם כְּשֶׁהִקִּיפָם דֶּרֶךְ מְעֻקָּם אָמְרוּ "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" (שם), אִם הוֹלִיכָם בִּפְשׁוּטָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה:

פן ינחם. יַחְשְׁבוּ מַחֲשָׁבָה עַל שֶׁיָּצְאוּ וְיִתְּנוּ לֵב לָשׁוּב:

וַהֲוָה כַּד שַׁלַח פַּרְעֹה יָת עַמָא וְלָא דַבָּרִינוּן יְיָ אֹרַח אַרְעָא פְלִשְׁתָּאֵי אֲרֵי קָרִיבָא הוּא אֲרֵי אֲמַר יְיָ דִילְמָא יְזוּעוּן עַמָא בְּמֶחֱזֵיהוֹן קְרָבָא וִיתוּבוּן לְמִצְרָיִם:

אויל מורד בעושהו היצלח? בשלותו כבדו חץ יפלח ראה שובב ושים אל לבך כל דבר פרעה בפ' בשלח

ויהי בשלח. וי"ו ולא נחם כפ"א רפה בלשון ישמעאל וידוע כי ממצרים עד ירושלים דרך פלשתים אינו מרחק רב, והוא כמו מהלך עשרה ימים בדרך הישרה, ולולי זה איך היו באים השבטים בחמוריהם עד מצרים אם היה הדרך רחוק' מאוד מה היה מספיק שיאכלו הם וחמוריהם, ובעלותם מביאים שבר לבתיהם:

כי קרוב הוא. א"ר משה אעפ"י שהוא קרוב וכמוהו לפי דעתי, כי עם קשה עורף הוא (למטה לד ט) רפאה נפשי כי חטאתי לך (תה' מא ה) כי רכב ברזל לו (יהושע יז יה) ולפי דעתי אין צורך, כי טעמו למה לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים בעבור שהוא קרוב, והנה נחם דרך רחוקה שלא יראו מלחמה, ויאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה:

וידענו כי השם יודע העתידות בלי ספק, וידע שינחמו אם יוליכם דרך ארץ פלשתים, ואמר פן ינחם העם כי דברה תורה כלשון בני אדם שיבינו הלומדים:

ויהי בשלח פרעה את העם - ונתכוון הקב"ה להביאם לארץ כנען ולא רצה הקב"ה להנחותם.

דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא - דרך ישר ליכנס מיד בארץ כנען. ולכשיבאו לטורח מלחמות ארץ כנען יתנו ראש וישובו למצרים. כמו שעשו כמה פעמים, כדכתיב: הלא טוב לנו שוב מצרימה. נתנה ראש ונשובה מצרימה. זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים.

וַיְהִי בְּשַׁלַּח וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים. אַף עַל פִּי שֶׁהַכַּוָּנָה הָאֱלֹהִית הָיְתָה לְהוֹלִיךְ אֶת יִשְׂרָאֵל לְהַר סִינַי לְקַבֵּל הַתּוֹרָה וּמִשָּׁם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרוֹ (שמות ו:ז-ח) "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ", מִכָּל מָקוֹם הַכַּוָּנָה עַתָּה הָיְתָה לְהוֹלִיכָם לְיָם סוּף אֲשֶׁר לֹא הָיָה דֶּרֶךְ לְאֶחָד מֵאֵלֶּה, וְזֶה לְהַטְבִּיעַ שָׁם אֶת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, עַל דֶּרֶךְ (שופטים ד:ז) "וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא". וְהִנֵּה הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהַקָּצָר לָלֶכֶת מִמִּצְרַיִם לְיָם סוּף הָיָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, אָמַר שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ לֹא רָצָה לַנְחוֹתָם בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ.

כִּי קָרוֹב הוּא. מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ וְסוֹפוֹ קָרוֹב לְמִצְרַיִם, וְיִרְבּוּ עוֹבְרֵי דֶרֶךְ שָׁם וּמַגִּידִים מִשָּׁם לְמִצְרַיִם וּמִמִּצְרַיִם לְשָׁם:

וְהִנֵּה בִּרְאוֹתָם מִלְחָמָה. בְּשָׁמְעָם שֶׁיָּכִין פַּרְעֹה אֶת עַצְמוֹ לִרְדּוֹף אַחֲרֵיהֶם עִם כָּל חֵילוֹ, יִנָּחֵם הָעָם בְּלִי סָפֵק מִיִּרְאַת מִלְחַמְתָּם וְיָשׁוּבוּ לְמִצְרַיִם, וּלְפִיכָךְ הֱסִבָּם אֶל דֶּרֶךְ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ.

ויהי בשלח פרעה את העם לרבות ערב רב ואיקטורין ששלח עמהם.

ולא נחם אלהים ללכת אל ארץ כנען שנתן להם. וי״‎ו דולא נחם יתרה היא.

דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא אעפ״‎י שקרוב הוא דוגמא כי לי כל הארץ רפאה נפשי כי חטאתי לך. שכל את ידיו כי מנשה הבכור. שפי׳‎ אעפ״‎י שכן ארץ פלשתים מפסקת בגבול אחד בין גבול ארץ מצרים ובין גבול ארץ כנען כמו שמצינו ביצחק שהיה יורד מארץ כנען ללכת לארץ מצרים דרך ארץ פלשתים מפני הרעב, ומה טעם לא נחם, דרך ארץ פלשתים, כי אמר אלהים פן ינחם העם על שיצאו ממצרים.

כי אמר אלהים פן ינחם העם אין להרהר על פסוק זה כי גלוי וידוע שבידו לנחותם גם דרך ארץ פלשתים ולא ישובו מצרימה, אלא כנגד מדת הדין שהיתה מקטרגת עליהם לנסותם אם ישובו אם לא ישובו, אמר הקב״‎ה כך גלוי לפני אם יהיו מנוסים לא יעמדו בנסיון ודוגמא זו פי׳‎ בפרשת בראשית גבי ועתה פן ישלח ידו.

בראתם מלחמה שהפלשתים יהיו סבורים עלינו הם באים לנקום בני אפרים שהרגנו ע״‎י שמהרו לצאת משעבוד מצרים ל׳‎ שנה. כדמתרגמינן והוה כד שלח פרעה בשביעי של פסח. והם טעו למנות את הארבע מאות שנה מזמן ברית בין הבתרים והם לא התחילו אלא משנולד יצחק וילחמו עם ישראל וישיבו את ישראל למצרים. ע״‎א כי קרוב הוא אבימלך מלך פלשתים קרוב הוא לפרעה מלך מצרים ואברהם נשבע לו אם תשקור לי ולניני ולנכדי, כדאיתא במדרש תהלים ואויבי חיים עצמו אמר דוד מה שנתן לאבימלך לשלשה דורות נתן לאברהם לשבעה דורות, שהרי משה שביעי לאברהם ועדיין נכדו של אבימלך קיים ולכך לא נחם דרך ארץ פלשתים פן ילחמו ישראל עמהם ועדיין השבועה קיימת, וזהו שיסד הפייט וזכר הקב״‎ה ברית סבו של פרעה שנשבע לו אברהם אם תשקור לי ולניני ולנכדי ולפיכך מעם פלשתים הסבו.

בראתם מלחמה מצרים ירדפו אחריהם. ופלשתים יצאו לקראתם להחזירם אל קרוביהם המצריים. ועוד שיודעים שעליהם הם באים כי ארץ פלשתים מארץ ישראל הוא כמו שפירשתי בפרשת וירא ובפרשת תולדות וכמפורש בספר יהושע ותהי להם המלחמה פנים ואחור, וע״‎י כך ושבו מצרימה יתנו לב לשוב מצרימה כמו שעשו אפילו כשנשתהו במדבר.

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם. וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ״פֶּן יִנָּחֵם הָעָם״ (שמות יג:יז), ״וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם״ (שמות יג:יח), וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ״וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות יג:יח). וְיֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן לָמָּה קְרָאָם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ״הָעָם״, וּבָרְבִיעִי קְרָאָם ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ אֵצֶל ״וַחֲמֻשִׁים״, דְּהַיְנוּ כְּלֵי זַיִן. וּכְפִי הַנִּרְאֶה, שֶׁמִּצַּד הֱיוֹתָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ צְרִיכִין לִכְלֵי זַיִן, וְשִׁלּוּחוֹ שֶׁל פַּרְעֹה הָיָה מִצַּד הֱיוֹתָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאִם כֵּן אִיפְּכָא הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר.

וְנִרְאֶה לְיַשֵּׁב זֶה בִּשְׁנֵי פָּנִים. הָאֶחָד הוּא, עַל דֶּרֶךְ שֶׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט ״וַחֲמֻשִׁים עָלוּ״ - אֵין חֲמֻשִׁים אֶלָּא מְזֻיָּנִים בַּחֲמִשָּׁה כְּלֵי זַיִן. וְקָשֶׁה עַל זֶה, וְכִי מִלְחַמְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל תְּלוּיָה בְּרִבּוּי כְּלֵי זַיִן, וַהֲלֹא כְּתִיב (שופטים ה ח) ״מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל״? כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָגֵן בַּעֲדָם, וְהַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה כְּלֵי זֵינָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמט ו) ״וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם״ - שְׁנֵי פִּיּוֹת, כִּי שְׁנֵיהֶם תְּלוּיִין בַּפֶּה. וְאִם כֵּן, מָה תִּפְאֶרֶת זֶה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁעָלוּ חֲמֻשִׁים מְזֻיָּנִים, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה בִּטְחוֹנָם בַּה׳ חָלִילָה? וְאַף אִם נֹאמַר שֶׁחַיָּב אָדָם לַעֲשׂוֹת בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע כָּל אֲשֶׁר יִמְצָא בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת, וּמַה שֶּׁיְּחַסֵּר הַטֶּבַע יַשְׁלִים הַנֵּס, מִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה, עַל מָה זֶה הִגִּיד לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁהָיָה לְכָל אֶחָד חֲמִשָּׁה כְּלֵי זַיִן? וּמִנְיָנָא לָמָּה לִי? וְעוֹד, כִּי קָרָה בְּדֶרֶךְ נֵס אוֹ בְּמִקְרֶה שֶׁהָיָה לְכָל אֶחָד חֲמִשָּׁה, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר, הֲלֹא דָּבָר הוּא? וְעוֹד, כִּי כְּפִי הַנִּרְאֶה לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה כְּלָל, כִּי הָיוּ עֲסוּקִים בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ כָּל הַיָּמִים, וּכְלֵי זַיִן אֵלּוּ לָמָּה לָהֶם, כִּי לֹא נִסּוּ בָּאֵלֶּה, וְהָיָה לָהֶם לֵילֵךְ בְּמַקְלוֹת וּבְאַבְנֵי קֶלַע?

עַל כֵּן נִרְאֶה לְפָרֵשׁ שֶׁבָּא לְהוֹדִיעֵנוּ שֶׁלֹּא הָיָה בְּיָדָם שׁוּם כְּלִי זַיִן, כִּי אִם חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תּוֹרָה הַחֲלוּקִים לְשִׁבְעָה סְפָרִים לְמַאן דְּאָמַר שֶׁפָּרָשַׁת ״וַיְהִי בִּנְסֹעַ״ סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַחֲמֻשִׁים״, הַיְינוּ מְזֻיָּנִים, הַכֹּל רֶמֶז לַתּוֹרָה. וְנָקַט לְשׁוֹן ״חֲמֻשִׁים״ שֶׁהַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן, וְכֵן ״מְזֻיָּנִים״, כִּי לְשׁוֹן חֲמִישָׁה וְזַיִן שְׁמוֹת כְּלֵי מִלְחָמָה הֵמָּה, וְאֵצֶל יִשְׂרָאֵל יְרַמְּזוּ גַּם עַל הַתּוֹרָה. אוֹ ״חֲמֻשִׁים״ הַיְינוּ חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תּוֹרָה כָּאָמוּר, וּ״מְזֻיָּנִים״ הַיְינוּ הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט קסד) ״שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ״.

וְהִנֵּה מֵהַיָּדוּעַ שֶׁלֹּא הָיוּ יִשְׂרָאֵל רְאוּיִין לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, כִּי אִם אַחַר שֶׁעָבְרוּ בְּיַם סוּף וְאַחַר שֶׁהָלְכוּ בַּמִּדְבָּר, כִּי בְּיַם סוּף בָּאוּ לִידֵי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בַּה׳ וּבִנְבוּאַת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וַיַּאֲמִינוּ בַּה׳ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ״ (שמות יד:לא). וְקֹדֶם שֶׁבָּאוּ לִידֵי אֱמוּנָה זוֹ, פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא הָיוּ רְאוּיִין לְקַבֵּל הַתּוֹרָה כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ מְסֻפָּקִים בִּנְבוּאַת מֹשֶׁה וּבָאֱמוּנָה בַּה׳. וְאַחַר שֶׁבָּאוּ עַל יַם סוּף לִידֵי אֱמוּנָה זוֹ, מֵאָז הָיוּ רְאוּיִים לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, וְהָיוּ צְרִיכִין עוֹד לֵילֵךְ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה לִקְנוֹת שָׁמָּה מִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת, כִּי כָּךְ דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה: ״פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכַל״ כוּ׳ (אבות ו:ד), וְלֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה כִּי אִם לְאוֹכְלֵי הַמָּן (מכילתא בשלח (ויסע) ב), כִּי מִן יְרִידַת הַמָּן לָמְדוּ דֶּרֶךְ הַהִסְתַּפְּקוּת אֲשֶׁר מְקַבְּלֵי הַתּוֹרָה צְרִיכִין לָזֶה. נוֹסָף עַל זֶה נִשְׁתָּרְשׁוּ בָּאֱמוּנָה עַל יְדֵי נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָהֶם בַּמִּדְבָּר כְּמוֹ נִסֵּי הַיָּם סוּף, וּלְהוֹרוֹת נָתַן בְּלִבָּם עוֹד שֶׁלְּפִי שֶׁשְּׁנֵי אֲלָפִים תֹּהוּ הָיָה הָעוֹלָם שָׁמֵם כַּמִּדְבָּר כָּל זְמַן שֶׁהוּא בְּלֹא תּוֹרָה, עַל כֵּן הָיוּ צְרִיכִין לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹן הָעוֹלָם. וְהִנֵּה קֹדֶם שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה הָיוּ בִּכְלַל שְׁאָר הָעָם וְלֹא נִבְדְּלוּ עֲדַיִן בַּשְּׁלֵמוּת הַמְיוּחָד לָהֶם מִן שְׁאָר הָאֻמּוֹת, עַל כֵּן לֹא נִקְרְאוּ בְּשֵׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם עַל יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה, אָז הִבְדִּילָם ה׳ מִכָּל הָעַמִּים לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה.

וּבְזֶה יִהְיֶה בֵּאוּר הַפְּסוּקִים עַל זֶה הָאֹפֶן, ״וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם״ - בִּשְׁעַת שִׁלּוּחַ נִקְרְאוּ עֲדַיִן בְּשֵׁם ״הָעָם״, כִּי לֹא נִבְדְּלוּ עֲדַיִן מִן שְׁאָר עַמֵּי הָאָרֶץ, לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה כְּלֵי זֵינָם עֲלֵיהֶם. לֹא כְּלִי זַיִן הַטִּבְעִי, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיוּ מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, וְלֹא כְּלִי זַיִן שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי לֹא קִבְּלוּ עֲדַיִן הַתּוֹרָה, וְלֹא הָיוּ אֲפִלּוּ מוּכָנִים לְקַבְּלָהּ, כִּי לֹא נִשְׁתָּרְשׁוּ בָּאֱמוּנָה עֲדַיִן. לְפִיכָךְ ״לֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים אַף כִּי קָרוֹב הוּא, כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה״, לְפִי שֶׁעֲדַיִן הֵמָּה בִּכְלַל יֶתֶר עַמֵּי הָאָרֶץ, עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ יָשׁוּבוּ מִצְרָיְמָה, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵין בְּיָדָם שׁוּם כְּלִי זַיִן, פְּשִׁיטָא שֶׁיִּהְיוּ מְנֻצָּחִים אִם לֹא יָשׁוּבוּ. עַל כֵּן ״וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף״, כִּי עַל יְדֵי נִסֵּי הַיָּם וְהַמִּדְבָּר יִקְנוּ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְאָז יִהְיוּ מוּכָנִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה. וּמִשָּׁעָה הַהִיא יִהְיֶה כְּלֵי זֵינָם עֲלֵיהֶם, וְיִהְיֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ כְּבָר קִבְּלוּ הַתּוֹרָה, וְיִהְיוּ נִקְרָאִים אָז בְּשֵׁם ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ לְהַבְדִּילָם מִן שְׁאָר עַמֵּי הָאֲרָצוֹת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל״ - אֵין ״חֲמֻשִׁים״ אֶלָּא מְזֻיָּנִים בַּחֲמִשָּׁה כְּלֵי זַיִן, הַיְינוּ חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה וְשִׁבְעָה סְפָרִים אוֹ שֶׁבַע תְּפִלּוֹת כָּאָמוּר. וּמַסְכִּים לָזֶה מַה שֶּׁמָּצִינוּ (פסיקתא רבתי לד, ו) שֶׁבְּמַתַּן תּוֹרָה חָגַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלֵי זֵינָאוֹת כוּ׳. וְעַיֵּן בָּרַמְבַּ״ן פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא בְּפָסוּק ״וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ״ (שמות לג, ה), שֶׁתַּרְגּוּמוֹ ״אַעְדֵּי תִּקּוּן זֵינָךְ מִנָּךְ״, כִּי מִשָּׁם רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁהַתּוֹרָה כְּלֵי זֵינָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁעַת הָעֲלִיָּה מִמִּצְרַיִם לֹא הָיוּ עֲדַיִן מְזֻיָּנִים עַד שֶׁבָּאוּ לַמִּדְבָּר, מִכָּל מָקוֹם אָמַר ״וַחֲמֻשִׁים עָלוּ״ וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁמִּיָּד כַּאֲשֶׁר נִתְרַצּוּ לֵילֵךְ לַמִּדְבָּר וְלֹא אָמְרוּ ״הֵיאַךְ נֵלֵךְ לַמִּדְבָּר, לֹא מְקוֹם זֶרַע״, מִיָּד קָנוּ הָאֱמוּנָה, וְהַתְחָלַת הַקִּנְיָן נֶחְשַׁב לָהֶם כְּאִלּוּ הָיוּ מוּשְׁרָשִׁים בָּהּ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַחֲמֻשִׁים עָלוּ״, הַיְינוּ בִּזְמַן שֶׁעָלוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אֶל הַמִּדְבָּר, וְסוֹף קִנְיַן הָאֱמוּנָה הָיָה עַל יַם סוּף כָּאָמוּר.

דֶּרֶךְ שֵׁנִי בְּיִשּׁוּב מִקְרָאוֹת אֵלּוּ, שֶׁהָעָם הַנִּזְכָּר כָּאן הֵם הַפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְהָעֵרֶב רַב, כִּי שֵׁם אֶחָד לָהֶם. וּכְשֶׁאָמַר ״וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם״, בְּעֵרֶב רַב יְדַבֵּר, כִּי מֵאַחַר שֶׁלֹּא מִיחָה בָם לָצֵאת, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ שִׁלְּחָם. כִּי מָצִינוּ לְשׁוֹן שִׁלּוּחַ בְּמִי שֶׁמַּנִּיחוֹ לֵילֵךְ, כְּמוֹ ״שַׁלְּחוּנִי לַאדֹנִי״ (בראשית כד, נד) הַנֶּאֱמַר בֶּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, וּכְמוֹ ״וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי״ (שם ל, כה). כָּךְ שִׁלּוּחַ הָאָמוּר כָּאן עַל הָעֵרֶב רַב, וּבַעֲבוּרָם הָיָה צָרִיךְ לְהַסֵּב אוֹתָם שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ לְמִצְרַיִם בִּרְאוֹתָם מִלְחָמָה. אֲבָל בַּעֲבוּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה צָרִיךְ לְכָל זֶה הַסִּבּוּב, כִּי ״בְנֵי יִשְׂרָאֵל עָלוּ חֲמֻשִׁים״ (שמות יג, יח), מְזֻיָּנִים, כִּי הֵמָּה בָּנִים אֵמוּן בָּם, בְּנֵי מַאֲמִינִים וּבוֹטְחִים בִּתְשׁוּעַת ה׳, וְזוֹ הִיא כְּלֵי זֵינָם. עַל כֵּן הָיוּ בְּטוּחִים בַּמִּלְחָמָה. אֲבָל כָּל מִיעוּט הַבִּטָּחוֹן בָּא לָהֶם מִן הָעֵרֶב רַב, ״כִּי קָרוֹב הוּא״ (שמות יג, יז) - רָצָה לוֹמַר: חֲדָשִׁים מִקָּרוֹב בָּאוּ, וְלֹא נִשְׁתָּרְשׁוּ עֲדַיִן בָּאֱמוּנָה.

וַיְהִי בְּשַׁלַּח וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה אָמַר לְשׁוֹן צַעַר בִּמְקוֹם גִּילָה וְרֶנֶן. עוֹד לָמָּה כִּנָּה הָעִנְיָן בְּפַרְעֹה וְלֹא בַּאֲדוֹן הַמַּעֲשִׂים, כִּי הוּא הַמּוֹצִיא אוֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.

אָכֵן הַכָּתוּב יַגִּיד הַסִּבָּה שֶׁגָּרְמָה כָּל הַצַּעַר שֶׁנִּצְטַעֲרוּ יִשְׂרָאֵל בִּרְדִיפַת פַּרְעֹה, וְאָמַר: תֵּדַע סִבַּת הַדָּבָר, לְצַד שֶׁלֹּא הוֹצִיא ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, כָּפָה אוֹתוֹ עַד שֶׁנִּתְרַצָּה וְשִׁלְּחָם וְאָמַר לָהֶם קוּמוּ צְאוּ מִזֶּה, חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, וּבָזֶה גָּרַם צַעַר לְיִשְׂרָאֵל, וְגַם לְעַצְמוֹ גָּרַם אִבּוּד לוֹ וּלְאֻמָּתוֹ. וְצֵא וּלְמַד כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַקְפִּיד עַל כִּלְיוֹן הַנִּבְרָאִים, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה י,ב): מַעֲשֵׂה יָדַי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה. וּכְנֶגֶד כָּל זֶה אָמַר הַכָּתוּב ״וַיְהִי״ לְשׁוֹן צַעַר, וּמִי גָּרַם כָּל צַעַר זֶה - ״בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה״, שֶׁאִם הָיָה ה׳ מוֹצִיאָם שֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה חָפֵץ לְשַׁלְּחָם, לֹא הָיָה לוֹ מָקוֹם לִרְדֹּף, אֶלָּא עֵינוֹ הִטְעַתּוּ שֶׁהָיָה הַדָּבָר תָּלוּי בּוֹ וְלָזֶה חָשַׁב לָשׁוּב לְקַחְתָּם. וְאָמְרוֹ וְלֹא נָחָם בְּוָא״ו בִּתְחִלַּת הוֹדָעַת עִנְיָן, יְכַוֵּן תּוֹסֶפֶת עַל הַגָּדַת צַעַר הַקּוֹדֵם הָרָמוּז בְּתֵבַת ״וַיְהִי״ כַּנִּזְכָּר.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זַ״ל (זהר ח״ב מה:) כִּי כָל מָקוֹם שֶׁיְּכַנֶּה יִשְׂרָאֵל בְּשֵׁם ״עָם״ יִרְמֹז עַל עֵרֶב רַב, וְלָזֶה תִּמְצָא בְּעִנְיָן זֶה לִפְעָמִים מַזְכִּיר שְׁמָם ״הָעָם״ וְלִפְעָמִים מַזְכִּירָם ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, דִּכְתִיב ״וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, הֲרֵי זֶה מַרְאֶה בְּאֶצְבַּע כִּי הָעָם לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. וְאָמְרוּ זַ״ל (שמות רבה מב,ו) כִּי הַשְׁחָתַת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר זֶה הוּא סִבָּתוֹ, הֵם אָמְרוּ ״נִתְּנָה רֹאשׁ״ וְגוֹ׳, הֵם אָמְרוּ ״עֲשֵׂה לָנוּ״ וְגוֹ׳, וְזֶה הוּא אָמְרוֹ וַיְהִי - צַעַר גָּדוֹל לְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם - פֵּרוּשׁ, עֵרֶב רַב שֶׁשְּׁלָחָם פַּרְעֹה, לֹא ה׳ בָּרוּךְ הוּא הוֹצִיאָם, כִּי לֹא בָּא אֱלֹהִים לָקַחַת לוֹ אֶלָּא גּוֹי גָּדוֹל נַחֲלָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא פַּרְעֹה שְׁלָחָם, וְטַעְמוֹ הָיָה לָכוֹף אֶת יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב מִצְרַיִם, וְהֵם מָצְאוּ מָקוֹם לְהִדָּבֵק בְּיִשְׂרָאֵל וְסוֹבֵב בְּתַכְלִיתָם צַעַר לְיִשְׂרָאֵל כַּנִּזְכָּר.

וּלְדֶרֶךְ זֶה יְדוּיַּק עַל נָכוֹן אָמְרוֹ וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים כִּי קָרוֹב הוּא, פֵּרוּשׁ, קָרוֹב הוּא לִרְמוֹז הָעָם מִקָּרוֹב בָּא וְאֵין לוֹ חוֹזֶק בִּקְדֻשָּׁה. אוֹ קָרוֹב הוּא לְהַרְשִׁיעַ וִיסוֹבֵב רָעָה גַּם לְיִשְׂרָאֵל, וְהָרָעָה הִיא ״כִּי אָמַר וְגוֹ׳ פֶּן יִנָּחֵם בִּרְאוֹתָם״, וִידוּיַּק עַל נָכוֹן אָמְרוֹ וְלֹא נָחָם בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו בִּתְחִלַּת עִנְיָן, לוֹמַר כִּי זֶה נוֹסָף עַל כַּמָּה צַעַר שֶׁגָּרְמוּ לָהֶם הָרָמוּז בְּתֵבַת ״וַיְהִי״ וְגוֹ׳, וְעוֹד לָהֶם ״וְלֹא נָחָם״.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה כ,ג) כִּי פַּרְעֹה עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל לְוָיָה, וּלְפִי זֶה יַגִּיד הַכָּתוּב צַעַר הַנִּמְשָׁךְ לָהֶם מִזֶּה, וְאָמַר וַיְהִי לְשׁוֹן צַעַר לְסִבַּת שַׁלַּח פַּרְעֹה, כִּי יִצְטָרֵךְ הַדָּבָר לִהְיוֹת שֶׁיִּטּוֹל שְׂכַר פְּסִיעוֹתָיו. וְצֵא וּלְמַד מִשְּׂכַר פְּסִיעוֹת שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע נְבוּכַדְנֶצַּר (סנהדרין צו,א), וְכָל שָׂכָר שֶׁיִּקְצֹב לוֹ ה׳ יִהְיֶה גּוֹרֵם רָעָה לְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר עַל כֵּן נִתְחַכֵּם ה׳ וּבִטֵּל מִצְוָתוֹ מִמֶּנּוּ וְנִתְחַכֵּם שֶׁלֹּא הוֹלִיכָם דֶּרֶךְ קָרוֹב שֶׁמִּן הַסְּתָם לְשָׁם יַעֲרִים פַּרְעֹה לְלַוּוֹתָם, וּבָזֶה בָּטְלָה מַחְשַׁבְתּוֹ כְּאִלּוּ לֹא לִוָּה אוֹתָם. נִמְצָא מִי גָּרַם שֶׁלֹּא הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ קָרוֹב, לְוָיָתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה.

וְטַעַם אָמְרוֹ וְלֹא נָחָם בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לְדֶרֶךְ זֶה, לִרְמוֹז כִּי צַעַר אַחֵר גָּרַם הַדָּבָר זוּלַת זֶה, שֶׁעַל כָּל פָּנִים הִגִּיעוֹ קְצָת זְכוּת בַּלְּוָיָה, וְזֶה סִבָּה שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל בְּסַכָּנָה בִּרְדִיפָתוֹ, כָּאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה כא) בְּפָסוּק ״וְלֹא קָרַב זֶה״ וְגוֹ׳ וּבְפָסוּק ״מַה תִּצְעַק אֵלָי״ וְגוֹ׳, וְכַמָּה הַרְפַּתְּקֵי דַּעֲדוֹ עֲלַיְיהוּ.

וְאָמְרוֹ כִּי אָמַר וְגוֹ׳, הוּא טַעַם אַחֵר, וּכְאִלּוּ אָמַר ״וְכִי אָמַר״, וְתוֹלְדוֹת מֵחוּשׁוֹ הוּא לְצַד שְׁלִיחַת הָעָם שֶׁהֵם עֵרֶב רַב כְּמוֹ שֶׁרָשַׁמְנוּ בְּדֶרֶךְ שֵׁנִי.