שְׁמוֹת י״ד · כ״ז

וַיֵּט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת־יָד֜וֹ עַל־הַיָּ֗ם וַיָּ֨שׇׁב הַיָּ֜ם לִפְנ֥וֹת בֹּ֙קֶר֙ לְאֵ֣יתָנ֔וֹ וּמִצְרַ֖יִם נָסִ֣ים לִקְרָאת֑וֹ וַיְנַעֵ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶת־מִצְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

משה נטה את ידו על הים, וישב הים לפנות בוקר לאיתנו, ומצרים נסים לקראתו, וינער ה׳ את מצרים בתוך הים. רש״י מבאר ש״לפנות בקר״ הוא לעת שהבוקר פונה לבוא, ״לאיתנו״ פירושו לתוקפו הראשון, וכי המצרים היו מהוממים ורצים לקראת המים, ו״וינער ה׳״ הוא כאדם המנער את הקדרה והופך העליון למטה. אבן עזרא מבאר ש״לאיתנו״ פירושו לתוקפו, וכי ״נסים לקראתו״ הוא שהמצרים חשבו בנוסם שהם חוזרים ליבשה, אך הלכו לקראת המים. הפסוק מתאר את שיא מפלת מצרים - הים שב לאיתנו ומכסה את המצרים, שרצים בבהלה דווקא אל תוך המים. ה׳ מנער אותם בתוך הים, וכך באה עליהם הטביעה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לפנות בקר. לְעֵת שֶׁהַבֹּקֶר פּוֹנֶה לָבֹא:

לאיתנו. לְתָקְפּוֹ הָרִאשׁוֹן (מכילתא):

נסים לקראתו. שֶׁהָיוּ מְהֻמָּמִים וּמְטֹרָפִים וְרָצִין לִקְרַאת הַמַּיִם:

וינער ה'. כְּאָדָם שֶׁמְּנַעֵר אֶת הַקְּדֵרָה וְהוֹפֵךְ הָעֶלְיוֹן לְמַטָּה וְהַתַּחְתּוֹן לְמַעְלָה, כָּךְ הָיוּ עוֹלִין וְיוֹרְדִין וּמִשְׁתַּבְּרִין בַּיָּם, וְנָתַן הַקָּבָּ"ה בָּהֶם חַיּוּת לְקַבֵּל הַיִּסּוּרִין (שם):

וינער. "וְשַׁנֵּיק", וְהוּא לְשׁוֹן טֵרוּף בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בְּמִ"אַ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲרֵים משֶׁה יָת יְדֵהּ עַל יַמָא וְתָב יַמָא לְעִדַן צַפְרָא לְתָקְפֵּהּ וּמִצְרָאֵי עָרְקִין לְקַדָמוּתֵהּ וְשַׁנִיק יְיָ יָת מִצְרָאֵי בְּגוֹ יַמָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

לפנות בקר. קרוב מבקר:

לאיתנו. לתקפו, והוא שם דבר, כמו נהרות איתן (תה' עד טו):

נסים לקראתו. פרשתיו שהם חושבים בנוסם שהם חוזרין ליבשה, והם הולכים לקראתו ישתחקו עצמות חוי הכלבי שאמר כי משה ידע עת מיעוט הים ברדתו, ועת רבותו בעלותו בהמשכו, והוא העביר עמו במיעוט המים כמשפטו, ופרעה לא ידע מנהג הים על כן טבע, ואלה דברי שגעון, כי מנהג הים ברדתו לא ייבש מקום וישארו חומות מים מימינו ומשמאלו, כי הכל ייבש, ועוד כי לא יתברר סוף רדת הים ותחלת עלותו רק אחר שעות, ועוד לא השלימו ישראל לעבור עד שטבע פרעה וחילו:

וינער ה'. מהבנין הכבד, וקרוב ממנו גם חצני נערתי (נחמי' ה יג), כדרך, רמה בים (למטה טו א):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ומצרים נסים לקראתו - כשהיו הופכים אופני מרכבותם לנוס פגעם הים קודם שנהפכו לגמרי ובא להם הים לקראת פניהם. ובני ישראל - כבר הלכו ביבשה בתוך הים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

לְאֵיתָנוֹ. בְּשׂוֹא גַּלָּיו אֶל דֶּרֶךְ הַבְּקִיעָה, שֶׁלֹּא עָשָׂה כֵן מֵאָז שֶׁנִּבְקַע.

וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ. שֶׁמִּתְּחִלַּת אַשְׁמוֹרֶת הַבֹּקֶר יַד ה' הָיְתָה בָם לְהֻמָּם, וְאָז אָמְרוּ אָנוּסָה וְנָסוּ עַד פְּנוֹת הַבֹּקֶר דֶּרֶךְ הַבְּקִיעָה. וּבְעֵת פְּנוֹת בֹּקֶר שָׁב הַיָּם לְאֵיתָנוֹ לָשֵׂאת גַּלָּיו בִּמְקוֹם הַבְּקִיעָה, אֲשֶׁר הִגִּיעוּ שָׁם מִצְרַיִם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְנִמְצְאוּ נָסִים לִקְרַאת הַיָּם.

וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם. הַמֶּלֶךְ וְעַמּוֹ, נִעֵר אוֹתָם מֵעַל הַמֶּרְכָּבוֹת אֶל קַרְקַע הַיָּם, כְּמוֹ "חָצְנִי נִעַרְתִּי" (נחמיה ה:יג), "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר" (ישעיהו נב:ב).

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

לפנות בקר לאיתנו כשפנה הבקר ונעשה קרוב לחצי היום.

נסים לקראתו בתחלה הגלידו המים וכשהיו המצרים סבורים לצאת דרך שפת הים שהיה גבוה נמוחו המים ובאו לקראת המצרים והיו נסים לקראתו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

לְאֵיתָנוֹ. רַזַ״ל אָמְרוּ (שמות רבה כא,ו) ״לִתְנָאוֹ הָרִאשׁוֹן״. וְקָשֶׁה לִי לְדִבְרֵיהֶם, אֵין זֶה מְקוֹם הַתְּנַאי אֶלָּא בִּשְׁעַת הַחֲלוּקָה שָׁם יִזְכֹּר תְּנַאי זֶה. וְאוּלַי כִּי יוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי אַחַר שֶׁשָּׁב, אָז יָדַע שֶׁהוּא תְּנַאי שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ ה׳, וְלֹא גְזֵרַת כִּלְיוֹנוֹ אוֹ הַגָּעַת צִבְיוֹנוֹ לְהִבָּטֵל מֵהָעוֹלָם. וַהֲגַם כִּי הַתְּנַאי הָיָה יָדוּעַ לוֹ, אוּלַי שֶׁלִּרְאוֹת הַפְלָאַת הַדָּבָר שֶׁנִּתְיַבֵּשׁ וְנַעֲשׂוּ הַמַּיִם יַבָּשָׁה, וְגַם הַמַּיִם הָעוֹמְדִים נַעֲשׂוּ חוֹמוֹת אֲבָנִים, יֹאמְרוּ כִּי בָא עַד קִצּוֹ גַּם כֵּן, וּכְשֶׁחָזַר יָדַע כִּי אֵין זֶה אֶלָּא תְּנַאי רִאשׁוֹן לְבַד. וְצָרִיךְ לָדַעַת אֹפֶן הַתְּנַאי, אִם הָיָה לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, אִם כֵּן לָמָּה נִרְעַשׁ בַּפַּעַם הַזֹּאת כְּמַאֲמָרָם זַ״ל (שם) שֶׁהִתְרִיס כְּנֶגֶד מֹשֶׁה וְאָמַר לוֹ: אֵין אֲנִי נִקְרָע מִפָּנֶיךָ שֶׁאֲנִי נִבְרֵאתִי בְּיוֹם שְׁלִישִׁי וְאַתָּה נִבְרֵאתָ בְּיוֹם שִׁשִּׁי״ וְכוּ׳, עַד שֶׁנָּטָה ה׳ יְמִינוֹ לִימִין מֹשֶׁה, דִּכְתִיב (ישעיהו סג,יב) ״מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה״. וְעוֹד רוֹאַנִי כִּי לִיחִידֵי סְגֻלָּה הָיָה נִקְרָע בְּעַל כָּרְחוֹ, כְּמַעֲשֶׂה הוּבָא בְּחוּלִין (חולין ז,א) בְּרַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר וְכוּ׳, וְאִם לֹא הִתְנָה עִמּוֹ אֶלָּא לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם לְבַד, מַה כֹּחוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְהִתְגַבֵּר עַל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית?

אָכֵן תְּנַאי זֶה הוּא בִּכְלַל הַתְּנָאִים שֶׁהִתְנָה ה׳ עַל כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, לִהְיוֹת כְּפוּפִים לַתּוֹרָה וַעֲמֵלֶיהָ, וְלַעֲשׂוֹת כָּל אֲשֶׁר יִגְזְרוּ עֲלֵיהֶם, וּמֶמְשַׁלְתָּם עֲלֵיהֶם כְּמֶמְשֶׁלֶת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא. וְלָזֶה תִּמְצָא כְּמוֹ כֵן בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבַכּוֹכָבִים וּבַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ שָׁלְטוּ עֲלֵיהֶם הַצַּדִּיקִים יְחִידִים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מְרֻבִּים, כַּאֲשֶׁר חָקַק ה׳ לָהֶם בְּעֵת הַבְּרִיאָה. וְהוּא סוֹד אָמְרוֹ (ישעיהו מג:א) ״בּוֹרַאֲךָ יַעֲקֹב״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה לו:ד) שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָמוֹ: מִי בְּרָאֲךָ, מִי יְצָרְךָ - יִשְׂרָאֵל, וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַתּוֹרָה. וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק בְּרֵאשִׁית.

וְהִנֵּה בִּיצִיאַת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עֲדַיִן לֹא קִבְּלוּ הַתּוֹרָה, וְאֵין גְּזֵרָתוֹ עַל הַנִּבְרָאִים גְּזֵרָה, וְלָזֶה לֹא הִסְכִּים הַיָּם לֵחָלֵק לָהֶם, וְטָעַן לְמֹשֶׁה: אַתָּה נִבְרֵאתָ בְּשִׁשִּׁי וַאֲנִי בִּשְׁלִישִׁי״. זֶה רֶמֶז כִּי אֵינוֹ בֶּן תּוֹרָה, שֶׁאִם הָיָה בֶּן תּוֹרָה הִנֵּה הוּא קוֹדֵם לוֹ, כִּי הַתּוֹרָה קָדְמָה לָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וְלָזֶה נִתְחַכֵּם ה׳ וְהוֹלִיךְ יְמִינוֹ לִימִין מֹשֶׁה, פֵּרוּשׁ, הֶרְאָהוּ כִּי הוּא בֶּן תּוֹרָה הַמִּתְיַחֵס לָהּ יָמִין, דִּכְתִיב (דברים לג:ב) ״מִימִינוֹ״ וְגוֹ׳, וּכְשֶׁרָאָהוּ תֵּכֶף וּמִיָּד נִקְרַע כִּתְנַאי הָרִאשׁוֹן. וְלָזֶה כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק שֶׁיַּעֲמֹד אַחַר קַבָּלַת הַתּוֹרָה יָבִיא בְּיָדוֹ שְׁטַר חוֹב אֶחָד לְכוֹפוֹ לֵחָלֵק לְפָנָיו. וְתִמְצָא שֶׁכְּשֶׁלֹּא רָצָה לֵחָלֵק לְרַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר וּלְהַמִּתְלַוֶּה עִמּוֹ, רָצָה לְקָנְסוֹ, וּפָחַד הַיָּם מִמֶּנּוּ.

וּמִצְרַיִם נָסִים וְגוֹ׳. פֵּירוּשׁ, שֶׁהֲגַם שֶׁהָיוּ נָסִים מִמֶּנּוּ כְּשֶׁרָאוּהוּ שֶׁשָּׁב לְאֵיתָנוֹ, אַף עַל פִּי כֵן ״לִקְרָאתוֹ״ פֵּירוּשׁ הָיָה הַיָּם בָּא לָהֶם לְמוּל מָקוֹם שֶׁנָּסִים שָׁמָּה, וּלְכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ נָסִים הָיוּ מוֹצְאִים עַצְמָן שֶׁהוֹלְכִים לִקְרָאתוֹ, עַל דֶּרֶךְ אוֹמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קי,א; במדבר רבה פי״ח) בִּבְלִיעַת קֹרַח וַעֲדָתוֹ שֶׁהָיָה פֶּה הָאָרֶץ רָץ אַחֲרֵיהֶם לְמָקוֹם שֶׁיַּעַמְדוּ שָׁמָּה, כִּי כָּל הַנִּבְרָאִים עוֹשִׂים רְצוֹן קוֹנָם בִּזְרִיזוּת וּזְהִירוּת גְּדוֹלָה, וְשִׁיעוּר הַכָּתוּב כִּי נִתְגַּבֵּר הַיָּם לְאֵיתָנוֹ פֵּירוּשׁ לְתָקְפּוֹ וְנַעֲשָׂה כַּנִּזְכָּר.

וַיְנַעֵר ה׳. פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם בְּקִיאִין לָשׁוּט בַּיָּם, הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה הַיָּם בְּכָל תָּקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ יִתְחַכְּמוּ לָשׂוּם בּוֹ דֶּרֶךְ, לָזֶה אָמַר הַכָּתוּב כְּנֶגֶד אֵלּוּ ״וַיְנַעֵר״ וְגוֹ׳, בִּטֵּל מֵהֶם הַכֹּחַ הַהוּא. וּלְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה כא) שֶׁאָמְרוּ כִּי ״מִצְרַיִם״ מֵת הוּא שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם, אָמַר כִּי הִגְשִׁימוֹ וְהִשְׁלִיט עָלָיו גֶּשֶׁם הַמַּיִם וְנִעֲרוֹ בְּתוֹךְ וְגוֹ׳.

מקור: ספריא · נחלת הכלל