וַיֻּגַּד֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם כִּ֥י בָרַ֖ח הָעָ֑ם וַ֠יֵּהָפֵ֠ךְ לְבַ֨ב פַּרְעֹ֤ה וַעֲבָדָיו֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֔ינוּ כִּֽי־שִׁלַּ֥חְנוּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעׇבְדֵֽנוּ׃

ויגד למלך מצרים. אִיקְטוֹרִין שָׁלַח עִמָּהֶם, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים שֶׁקָבְעוּ לֵילֵךְ וְלָשׁוּב וְרָאוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין לְמִצְרַיִם, בָּאוּ וְהִגִּידוּ לְפַרְעֹה בַּיּוֹם הָרְבִיעִי, בַּחֲמִישִׁי וּבַשִּׁשִּׁי רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם, לֵיל שְׁבִיעִי יָרְדוּ לַיָּם, בַּשַּׁחֲרִית אָמְרוּ שִׁירָה וְהוּא יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח; לְכָךְ אָנוּ קוֹרִין הַשִּׁירָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי:

ויהפך. נֶהְפַּךְ מִמַּה שֶּׁהָיָה, שֶׁהֲרֵי אָמַר לָהֶם "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי" (שמות י"ב), וְנֶהְפַּךְ לֵב עֲבָדָיו, שֶׁהֲרֵי לְשֶׁעָבַר הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ "עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ" (שמות י'), וְעַכְשָׁיו נֶהֶפְכוּ לִרְדֹף אַחֲרֵיהֶם בִּשְׁבִיל מָמוֹנָם שֶׁהִשְׁאִילוּם:

מעבדנו. מֵעֲבֹד אוֹתָנוּ:

וְאִתְחַוָא לְמַלְכָּא דְמִצְרַיִם אֲרֵי אֲזַל עַמָא וְאִתְהֲפִיךְ לִבָּא דְפַרְעֹה וְעַבְדוֹהִי לְעַמָא וַאֲמָרוּ מָא דָא עֲבַדְנָא אֲרֵי שַׁלַחְנָא יָת יִשְׂרָאֵל מִפָּלְחָנָנָא:

ויגד. כי אין הולכים כי אם לברוח:

כי ברח העם - מתוך ששבי אחור.

מעבדנו - חטף קמץ. מעבוד אותנו. וכן: משמרו את השבועה. תאכלנו האש, באכלנו לחם לשובע.

כִּי בָרַח הָעָם. שֶׁלֹּא הָלְכוּ בַּמִּדְבָּר עַל קַו יָשָׁר, כְּמוֹ שֶׁיָּעֲדוּ בְּאָמְרָם "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר" (שמות ח:כג), אֲבָל חָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם כְּבוֹרְחִים בִּלְתִּי יוֹדְעִים הַדֶּרֶךְ:

וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה. כִּי חָשַׁב שֶׁהָיָה בַּעַל צְפוֹן יָכוֹל נֶגֶד הָאֵל יִתְבָּרַךְ.

מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ. וְלֹא דָּרַשְׁנוּ אֶת בַּעַל צְפוֹן שֶׁהָיָה עוֹזֵר לָנוּ, וְלֹא הָיִינוּ מֻכְרָחִים לְשַׁלֵּחַ.

ויגד למלך מצרים פרש״‎י איקטורין שלח עמהם וכיון שהגיעו לשלשת ימים כו'. כלומר ביום השלישי לא נתרחקו ממצרים רק מהלך יום אחד שהרי ביום ראשון באו מרעמסס לסוכות, ביום השני מסוכות לאיתם, ביום השלישי חזרו לצד מצרים מאיתם לפני פי החירות, כדכתיב וישבו ויחנו וגו׳‎ ופרש״‎י לצד מצרים היו מקריבים כל יום שלישי, נמצא שלא נתרחקו יום שלישי רק מהלך יום אחד. ביום הרביעי לא הזמינו עצמם לדרך, וראו האיקטורין שאין חוזרים באו באותו יום רביעי והגידו לפרעה, וישראל עמדו על הים עד שרדפו מצרים אחריהם, כדכתיב וישיגו אותם חונים על הים, בחמישי ובששי רדפו אחריהם אעפ״‎י שלא נתרחקו מהם רק מהלך יום אחד כי אין דרך יוצא צבא במרכבות ובעגלות ללכת במרוצה.

ויהפך לבב פרעה לשון צער כמו נהפך לבי בקרבי.

וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם. כִּי ״בּוֹרֵחַ״ מִבָּעֵי לֵיהּ, שֶׁהֲרֵי מִתְּחִלָּה שִׁלְּחָם מֵרְצוֹנוֹ וְעַכְשָׁיו הֵם בּוֹרְחִים. וְעוֹד, לָמָּה קְרָאָם שְׁתֵּי פְּעָמִים ״הָעָם״ וּבַשְּׁלִישִׁי אָמַר ״כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל״? וְעוֹד, אֵיךְ מְלָאוֹ לִבּוֹ לֵילֵךְ עִם שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב עַל שִׁשִּׁים רִבּוֹא? וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר ״וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם״, וַדַּאי לֹא מִכָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם קִבֵּץ לְפִי שָׁעָה, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ שְׁהוּת זְמַן כָּל כָּךְ, אֶלָּא מֵעִיר אַחַת לָקַח, וְהִיא מִצְרַיִם עַצְמָהּ. וַאֲפִלּוּ מֵעִיר זוֹ לֹא לָקַח כִּי אִם מִן הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה׳, וְהֵמָּה הַמִּעוּט. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּזְכִּיר ״הָעָם״ מְדַבֵּר בְּעֵרֶב רַב שֶׁהָלְכוּ לְכַתְּחִלָּה בְּדֶרֶךְ בְּרִיחָה, לְפִי שֶׁרָאוּ בְּמַעֲלָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְחָשַׁב פַּרְעֹה כִּי עַכְשָׁיו, עַל יְדֵי שֶׁיִּרְאוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נְבוּכִים בָּאָרֶץ, יֹאמְרוּ הָעֵרֶב רַב שֶׁסָּר ה׳ מֵעַל יִשְׂרָאֵל. וּבַעֲבוּר זֶה, וַדַּאי רְצוֹן הָעֵרֶב רַב לַחֲזוֹר מִצְרַיְמָה, זוּלַת שֶׁיִּשְׂרָאֵל אֵינָן מַנִּיחִין אוֹתָם. וּכְשֶׁיִּרְאוּ שֶׁאֲנַחְנוּ בָּאִים לְעֶזְרָתָם, יִמְרְדוּ גַּם הֵמָּה בְּיִשְׂרָאֵל וְיָשׁוּבוּ אֵלֵינוּ. וְעַל זֶה סָמַךְ פַּרְעֹה בְּרָדְפוֹ אַחַר יִשְׂרָאֵל עִם מְתֵי מִסְפָּר. וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם״, לֹא שֶׁשָּׁלַח עִמָּהֶם אִקְטוֹרִין, כִּי דָּבָר זֶה לֹא פֵּרֵשׁ בַּמִּקְרָא, אֶלָּא בְּבֵיתוֹ הֻגַּד לוֹ שֶׁהָלְכוּ דֶּרֶךְ בְּרִיחָה ״הָעָם״, דְּהַיְנוּ הַמִּצְרִים, וְהָיָה שׂוֹנֵא אוֹתָם עַל זֶה. וְעַכְשָׁיו ״וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם״, נֶהְפַּךְ לִבּוֹ מִשִּׂנְאָה לְאַהֲבָה, כִּי אָמַר: עַכְשָׁיו אֲנִי צָרִיךְ לָהֶם, כִּי בְּלִי סָפֵק יִהְיוּ לִי לְעֶזְרָה בִּרְאוֹתָם כִּי סָר ה׳ מֵעַל יִשְׂרָאֵל. וְעַל יִשְׂרָאֵל עַצְמָם אָמְרוּ ״מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ״. וּלְפִי זֶה, מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם״ (שמות יג, יז), עַל הַפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אָמַר כֵּן, כַּמְבֹאָר בְּדֶרֶךְ שֵׁנִי.

וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ וְגוֹ׳ כִּי בָרַח וְגוֹ׳ וַיֵּהָפֵךְ לְבַב וְגוֹ׳ אֶל הָעָם. צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ ״כִּי בָרַח״ וְלֹא אָמַר ״כִּי הָלַךְ״, שֶׁיֵּרָאֶה שֶׁרָאוּ בָּהֶם סִימַן בְּרִיחָה. עוֹד קָשֶׁה אָמְרוֹ וַיֵּהָפֵךְ וְגוֹ׳, מַשְׁמַע שֶׁנִּתְחָרְטוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשׂוּהוּ, וְהַדְּבָרִים תְּמוּהִים - וְכִי לִרְצוֹנָם עָשׂוּ? וַהֲלֹא הֻכּוּ מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת עַד כִּמְעַט סָפוּ וְתַמּוּ, וּבְעַל כָּרְחוֹ שִׁלְּחוּם, וְאֵיךְ יֵהָפֵךְ לִבָּם בְּדָבָר שֶׁלֹּא לִרְצוֹנָם עָשׂוּהוּ? וְקָשֶׁה עוֹד אָמְרָם מַה זֹּאת עָשִׂינוּ וְגוֹ׳, כְּמִתְרַעֲמִים עַל עַצְמָם עַל עֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן, וַהֲלֹא לֹא עָשׂוּ אֶלָּא בְּעַל כָּרְחָם, וּמַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם עַל דָּבָר שֶׁעֲשָׂאוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ?

וְאֶפְשָׁר לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר ח״ב מה:) כִּי ״הָעָם״ הוּא עֵרֶב רַב, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה. וּפֵרוּשׁ הַכָּתוּב כָּךְ הוּא: ״וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם״ - פֵּרוּשׁ, הָעָם אֲשֶׁר שָׁלַח הוּא עִם יִשְׂרָאֵל לְטַעַם נָכוֹן אֶצְלוֹ לְהָשִׁיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֵן עַתָּה בָּרְחוּ וְהָלְכוּ לָהֶם, וּלְאֵלּוּ יִתְיַחֵס הַבְּרִיחָה, כִּי זוּלַת הַבְּרִיחָה אֵין מַצִּילָם מִיַּד פַּרְעֹה כִּי הֵם עַמּוֹ וַעֲבָדָיו.

וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁנִּחֲמוּ עַל אֲשֶׁר שִׁלְּחוּם, פֵּרוּשׁ, לָעָם, לֹא עַל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ, פֵּרוּשׁ, תְּמוּהִים הֵם עַל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁשִּׁלְּחוּ הָעָם. וְטַעַם הַתְּמִיהָה הוּא כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ, פֵּרוּשׁוֹ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני רח) כִּי פַּרְעֹה כָּתַב גֵּט שִׁחְרוּר לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם: הֲרֵי אַתֶּם לְעַצְמְכֶם, הֲרֵי אַתֶּם בְּנֵי חוֹרִין. וְהוּא אָמְרוֹ שִׁלַּחְנוּ בְּגֵט שִׁלּוּחִים, מֵעָבְדֵנוּ שֶׁאֵין לָהֶם מִשְׁפַּט עֶבֶד. וַהֲגַם שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁעָלָה עַל דַּעְתָּם שֶׁיַּחְזְרוּ, לֹא יַעֲבֹד בָּהֶם עוֹד עֲבוֹדַת עֶבֶד, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן תַּחְזֹר הָעֲבוֹדָה הַצְּרִיכָה לַמֶּלֶךְ עַל הָעָם, וּמֵעַתָּה כֵּיוָן שֶׁבָּרַח הָעָם מִי יַעֲבֹד. גַּם בָּזֶה רָמַז לָמָּה לֹא חָשְׁשׁוּ עַל בְּרִיחַת הָעָם הַנִּזְכָּר כְּשֶׁיַּרְגִּישׁוּ שֶׁתִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עֲלֵיהֶם, וְלָזֶה תֵּכֶף וּמִיָּד הֵכִינוּ עַצְמָם לִרְדֹּף. וְהִנֵּה לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי אֵין הָרְדִיפָה אֶלָּא עַל הָעָם, וְאָמַר הַכָּתוּב כִּי ה׳ חִזֵּק לִבּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וַיִּרְדֹּף גַּם אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא לָעָם בִּלְבַד.

עוֹד נִרְאֶה עַל פִּי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת בֹּא (שמות י:ז) כִּי טַעַם שֶׁהִקְשׁוּ עָרְפָּם פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו הוּא לְחָשְׁבָם כִּי דִּבְרֵי ה׳ בְּדֶרֶךְ זֶה הֵם דֶּרֶךְ עָרְמָה, וְזֶה יַגִּיד כִּי לֹא יוּכַל עֲשׂוֹת כָּל חֶפְצוֹ חָס וְשָׁלוֹם. וְהִנֵּה בְּיוֹם הַכּוֹת ה׳ אוֹתָם מַכַּת בְּכוֹרוֹת וַיְמַדְּדֵם פְּגָרִים מֵתִים, רָעֲשׁוּ וְרָעֲדוּ וְהִצְדִּיקוּ הַדְּבָרִים כִּי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כֹּל יָכוֹל לְהַחֲרִיב עוֹלָם, וּמִכָּל שֶׁכֵּן מִצְרַיִם. וּלְפִי סְבָרָא זוֹ יִתְחַיְּבוּ לוֹמַר כִּי מַה שֶׁאָמַר ה׳ ״דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים״ אֵין עָרְמָה חָס וְשָׁלוֹם אֶלָּא אֱמֶת יֶהְגֶּה, וְהוֹכָחַת פַּרְעֹה מִמַּה שֶׁהוֹלְכִים כֻּלָּם יַחַד אֵינָהּ הוֹכָחָה, כַּטַּעַם הָאָמוּר בְּדִבְרֵי מֹשֶׁה (שם) ״כִּי חַג ה׳״ וְגוֹ׳. וְזֶה הָיָה לָהֶם לְמִשְׁעָן שֶׁהִשְׁאִילוּ מָמוֹנָם לְיִשְׂרָאֵל וְהוֹנָם, כִּי נִתְחַזֵּק בְּלִבָּם כִּי שׁוֹב יָשׁוּבוּ יִשְׂרָאֵל מִצְרַיִם. גַּם לֹא חָשְׁשׁוּ כִּי עָשָׂה ה׳ הַדָּבָר בְּדֶרֶךְ זֶה כְּדֵי שֶׁיַּשְׁאִילוּם, לְצַד שֶׁהִכִּירוּ שֶׁהָיָה ה׳ יָכוֹל לְהַכְרִיחָם גַּם עַל זֶה לָתֵת כָּל מָמוֹנָם. וּמַה גַּם לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה פי״ד) שֶׁגִּלּוּ מַצְפּוּנֵיהֶם בִּימֵי חֹשֶׁךְ מִצְרַיִם וְיָדְעוּ מִצְרַיִם בָּזֶה, וְאִם כֵּן מִטַּעַם זֶה הָיָה לָהֶם לִטּוֹל הַכֹּל בְּאֵין רוֹאֶה.

וְכַאֲשֶׁר הִגִּיד הַמַּגִּיד לְפַרְעֹה, אָמַר אֵלָיו ״כִּי בָרַח הָעָם״, פֵּרוּשׁ, לְפִי מַה שֶׁעָלָה בְּמַסְקָנָתָם כְּפִי הַהוֹכָחוֹת כִּי מֵה׳ לֹא הָיָה הַדָּבָר בְּהֶחְלֵט הֲלִיכוֹת עוֹלָם, אִם כֵּן מַה שֶׁלֹּא רָצוּ יִשְׂרָאֵל לַחְזֹר כִּי רָצוּ לִבְרֹחַ מִמִּצְרַיִם וְלָלֶכֶת הֲלִיכָה מֻחְלֶטֶת, וְלֹא מִן ה׳ הוּא הַדָּבָר. לָזֶה וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם, פֵּרוּשׁ לֹא לְצַד הַמּוֹצִיא כִּי הַמּוֹצִיא עֲדַיִן בְּחֶזְקַת כִּי לֹא הוֹצִיא אֶלָּא לְשָׁעָה, אֶלָּא לְמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לָעָם לָמָּה לֹא חָשְׁשׁוּ לָהֶם שֶׁיִּבְרְחוּ. וְהוּא אָמְרָם מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁהָיָה לָנוּ לְשַׁלְּחָם לִגְזֵרַת אֱלֹהֵיהֶם, אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיִינוּ שׁוֹלְחִים אוֹתָם בְּדֶרֶךְ זֶה שֶׁיּוּכְלוּ לִבְרֹחַ מֵעָבְדֵנוּ, כִּי הָיוּ יְכוֹלִין לִשְׁלֹחַ עִמָּהֶם חֵיל מִצְרַיִם וְרִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו עַד עֲבוֹד אֱלֹהֵיהֶם בַּמִּדְבָּר וְיָשׁוּבוּ לְמִצְרַיִם.

אוֹ יֹאמַר, כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַמַּגִּיד שֶׁהִגִּיד שֶׁבָּרְחוּ, נִתְהַפֵּךְ לְבַב פַּרְעֹה עַל מַה שֶׁהִכְרִיעוּ כִּי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כֹּל יָכוֹל, וַהֲרֵי זֶה לְךָ הָאוֹת בְּבֵרוּר כִּי לֹא יָכוֹל עַל הַכֹּל, מִמַּה שֶׁדִּבֵּר דֶּרֶךְ עָרְמָה. אֱמוֹר מֵעַתָּה בְּמוֹפֵת חוֹתֵךְ כִּי לֹא הָיָה בּוֹ חָס וְשָׁלוֹם כֹּחַ לְהוֹצִיאָם בְּהֶחְלֵט וְהֻצְרַךְ לִגְנֵבַת דַּעַת, וְדִקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר.

לְבַב - לוֹמַר כִּי שְׁנֵי לְבָבוֹת הֻכְרְעוּ בַּדָּבָר, כִּי הֲגַם שֶׁבַּתְּחִלָּה קוֹדֶם שִׁלַּח יִשְׂרָאֵל הָיָה חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבָה זוֹ כִּי אֵין כֹּחַ בְּיָדוֹ לְהוֹצִיאָם בְּהֶחְלֵט מִמַּה שֶׁשׁוֹאֵל בְּדֶרֶךְ זֶה, אַף עַל פִּי כֵן הָיָה לוֹ לֵב אַחֵר דּוֹחֶה סְבָרָא זוֹ וְאוֹמֵר אוּלַי כִּי אֵינוֹ חָפֵץ בָּהֶם אֶלָּא לְשָׁעָה, וּמֵעַתָּה פָּרְחָה לָהּ טַעֲנָה זוֹ וְהִסְכִּימוּ שְׁנֵי הַלְּבָבוֹת יַחַד אֶל הָעָם לְבִלְתִּי שַׁלְּחָם שֶׁהֻבְרַר אֶצְלָם צַד הָאַחֵר, וְאָמְרוּ, מַה פְּעֻלָּה רָעָה זֹאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ וְגוֹ׳, שֶׁלְּמַפְרֵעַ אָנוּ רוֹאִים שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לְהוֹצִיאָם בְּהֶחְלֵט מִטַּעַם שֶׁכָּתַבְנוּ, לָזֶה ״וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ״.