תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ יְהֹוָ֑ה מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ׃

תבאמו. נִתְנַבֵּא מֹשֶׁה שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לָאָרֶץ לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר "תְּבִיאֵנוּ" (בבא בתרא קי"ט):

מכון לשבתך. מִקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד כִּסֵּא שֶׁל מַעְלָה אֲשֶׁר פָּעַלְתָּ (מכילתא):

מקדש ה'. הַטַּעַם עָלָיו זָקֵף גָּדוֹל, לְהַפְרִידוֹ מִתֵּבַת הַשֵּׁם שֶׁלְּאַחֲרָיו, הַמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ ה'. חָבִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בְּיָד אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ" (ישעיהו מ"ח), וּמִקְדָּשׁ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, וְאֵימָתַי יִבָּנֶה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם? בִּזְמַן שֶׁ"ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" - לֶעָתִיד לָבֹא שֶׁכָּל הַמְּלוּכָה שֶׁלּוֹ:

תָּעֵלִנוּן וְתַשְׁרִינוּן בְּטוּרָא דְאַחְסַנְתָּךְ אֲתַר מְתַקֵן לְבֵית שְׁכִנְתָּךְ אַתְקֵנְתָּא יְיָ מַקְדְשָׁא יְיָ אַתְקְנוֹהִי יְדָיךְ:

תבאמו ותטעמו. תפלה שיעמדו שם הרבה ולא יגלו, כדרך בהר מרום ישראל אשתלנו (יחז' יז כג):

בהר. כמו ההר הטוב הזה והלבנון (דבר' ג כה) או רמז להר המוריה על כן כתוב אחריו, מכון לשבתך פעלת ה':

וטעם פעלת ה', שאתה כוננת מקדש מכון לך, כי המקום הנזכר הוא כנגד המקום הנכבד מהעליון כי מקומות הארץ משתנים כנגד הכוכב העומד על ראשם, וחכמי המזלות יבינו זה:

ומלת מִקּדָש כמו מִקְדָּש, וכמוהו "הִשְׁבַתָ מִטֳּהָרו" (תה' פט מה) כי הדגש בטי"ת נוסף כדגש קו"ף מִקְדָש, ובעבור שהיה בקו"ף שוא נע נרפה הדל"ת כי אין מנהג בכל המקרא דגש אחר שוא נע חוץ מגזרת שְׁתַּיִם, וכבר הזכרתי דקדוקו:

כוננו ידיך. כמו פעלת, כי הטעם כפול:

מִקְּדַשׁ - קו"ף של מקדש דגושה ודל"ת רפה וכן: הַצְּפִינוֹ. וכן מִשְּׁתֵי עיני מפלשתים. הדגש שבקוף של מקדש עושה את החטף (שבו) מגיע. ולכך הדל"ת של אחריו רפה. וכן הצפינו. וכן: משתי.

תְּבִיאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ. שֶׁלֹּא יִגְלוּ מִמֶּנָּה:

בְּהַר נַחֲלָתְךָ. בְּהַר הַבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו "בְּהַר ה' יֵרָאֶה" (בראשית כב:יד).

מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה'. כְּאָמְרוֹ (תהלים קלב:יד) "פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ".

מִקְדָּש ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. כַּאֲמָרוֹ "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" (שמות כה:ח), כְּכָל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתָךְ (שמות כה:ט). וְכֵן דָּוִד אָמַר "הַכֹּל בִּכְתָב, מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל" (דברי הימים א כח:יט), בְּכָל מְלַאכוֹת הַתַּבְנִית.

תבאמו ותטעמו אעם זו קנית קאי. דוגמא וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו.

תבאמו ותטעמו פרש״‎י נתנבא שלא יכנס לארץ. ואין להקשות מעתה תראה, ולא בשלשים ואחד מלכים שפרש״‎י בסוף פרשת שמות שהרי הקב״‎ה לא אמר לו כך אלא אנן דרשינן ליה. חז״‎ק מיהו מנוסעים אנחנו בפרשת בהעלותך שכלל עצמו עמהם.

ותטעמו עמידת ימים רבים כאלו נטועים. ודוגמא בהר מרום ישראל אשתלנו.

מקדש ה' באל״‎ף דל״‎ת.

מִקְּדָשׁ ה׳ כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. לְפִי שֶׁהַמִּשְׁכָּן נַעֲשָׂה כֻּלּוֹ עַל־פִּי ה׳ מֵאֵלָיו, כִּי בְּכָל מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן נֶאֱמַר ״וַהֲקֵמוֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר״ (שמות כו:ל), עַל כֵּן נֶאֱמַר ״כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ״. וְנָקַט ״יָדֶיךָ״ שְׁתַּיִם בְּמַשְׁמָע, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בְּיָד אַחַת וְהַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם כוּ׳. וּבְפֶרֶק קַמָּא דִּכְתֻבּוֹת (ה) אָמְרוּ: ״גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂה צַדִּיקִים מִמַּעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, דְּאִילּוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִבְרְאוּ בְּיָד אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מח:יג) ׳אַף יָדִי יָסְדָה אָרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם׳, וְאִלּוּ בְּמַעֲשֵׂה צַדִּיקִים כְּתִיב ׳מִקְּדָשׁ ה׳ כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ׳״. וְטַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר, כִּי הָעֶלְיוֹנִים מִצַּד מַעֲלָתָן נִבְרְאוּ בְּיַד יָמִין, וְהַתַּחְתּוֹנִים בְּיַד שְׂמֹאל. אֲבָל הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא הָאֶמְצָעִי הַמְצָרֵף עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, נִבְרָא בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, כִּי שָׁם מְדוֹר הַשְּׁכִינָה עִם הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁנֶּאֱמַר ״וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״ (שמות כה:ח). וּמִשָּׁם נִבְרָא גַּם הָאָדָם הָאֶמְצָעִי בֵּין הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים, וְזֶהוּ עִנְיַן הַסֻּלָּם ״מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה״ (בראשית כח:יב), וְאֶמְצַע שִׁפּוּעוֹ כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי הוּא הָאֶמְצָעִי כָּאָמוּר. וּמַה שֶּׁקָּרְאוּ הַמִּקְדָּשׁ ״מַעֲשֵׂה צַדִּיקִים״, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר ״כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ״ - הַיְינוּ יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִי שֶׁיֵּשׁ לִשְׁנֵיהֶם חֵלֶק בָּזֶה הַבִּנְיָן, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶרְאָה לְמֹשֶׁה תַּבְנִית כָּל הַמִּשְׁכָּן בָּנוּי, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב ״כֵּן עָשָׂה הַמְּנוֹרָה״ (במדבר ח:ד) - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשָׂאָהּ, וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן.