השלו. מִין עוֹף וְשָׁמֵן מְאֹד (יומא ע"ה):
היתה שכבת הטל. הַטַּל שׁוֹכֵב עַל הַמָּן, וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר (במדבר י"א) "וּבְרֶדֶת הַטַּל וְגוֹ'", הַטַּל יוֹרֵד עַל הָאָרֶץ, וְהַמָּן יוֹרֵד עָלָיו, וְחוֹזֵר וְיוֹרֵד טַל עָלָיו, הֲרֵי הוּא כְּמֻנָּח בְּקֻפְסָא (יומא שם):
וַהֲוָה בְרַמְשָׁא וּסְלֵיקַת סְלָיו וַחֲפַת יָת מַשְׁרִיתָא וּבְצַפְרָא הֲוַת נְחָתַת טַלָא סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁרִיתָא:
ויהי בערב. בסוף היום בעצמו:
ותעל השלו. אולי עלתה מפאת ים:
שכבת הטל. כמו, ונבלי שמים מי ישכיב (איוב לח לז) טעם ירידה ובמקום אחר כתוב וברדת הטל (במד' יא ט), ירקב שם חוי שאמר, כי המן הוא הנקרא בלשון פרסי תרנגבי"ן, ובלשון ערבי מ"ן ובלשון לע"ז מנ"א, כי קושיות רבות עמדו עליו, האחת כי איננו יורד היום במדבר סיני, כי ההר ידוע, ואני ראיתי זה הדומה למן במלכות אלצכי"ר והוא יורד בניסן ובאייר ולא בחדשים אחרים, ועוד אם תשימהו לשמש לא ימס, ועוד כי בלילה לא יבאש, ועוד כי איננו חזק, ואין צורך שידוכנו אדם במדוכה שיעשה ממנו עוגות, ועוד כאשר יושם בלשון ימס, ועוד כי איננו משביע שיולד דם טוב רק הוא נכנס ברפואות, ועוד כי ביום הששי היה יורד משנה ועוד כי לא היה יורד בשבת, ועוד כי ירד לכל מקום שיחנו ועוד כי עבר עמהם את הירדן, ולא שבת עד חצי ניסן על דרך הפשט:
ותעל השלו מתנת השלו לא היתה אלא באותה שעה ולפיכך לקמן בפרשת בהעלותך התאוו תאוה מי יאכילנו בשר ונתן להם פעם שנית כדאיתא בפרש״י כי בשני התאוו יותר, אבל המן ירד להם במדבר מ׳ שנה דבר יום ביומו.
