וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה עַד־אָ֙נָה֙ מֵֽאַנְתֶּ֔ם לִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתַ֖י וְתוֹרֹתָֽי׃

עד אנה מאנתם. מְשַׁל הֶדְיוֹט הוּא "בַּהֲדֵי הוּצָא לָקֵי כְרַבָּא" - עַל יְדֵי הָרְשָׁעִים מִתְגַּנִּין הַכְּשֵׁרִין:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה עַד אֵימָתַי אַתּוּן מְסָרְבִין לְמִטַר פִּקוּדַי וְאוֹרָיָתַי:

ויאמר ה'. משה כנגד כל ישראל והטעם שיאמר לישראל ככה:

וטעם מצותי על האנשים שהותירו ממנו עד בקר:

וטעם, ותורתי שהשם הורה להם טעם השבת על כן לקטו לחם משנה, וטעם לשון רבים, מצותי ותורתי כי כל המצוות והתורות הם אמת בלי ספק כמשמעם, ויש להם סודות בדברי הנשמה ולא יבינום רק המשכילים, ועל כן כל מצוה היא שתים:

עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמוֹר. הִנֵּה הַחֵטְא בִּשְׁמִירָה נַעֲשָׂה בֵּין כֻּלְּכֶם, כִּי אַתָּה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָאתָ עִמָּהֶם לִלְקוֹט, גָּרַמְתָּ שֶׁיֵּצְאוּ, שֶׁלֹּא לִמַּדְתָּ אוֹתָם הִלְכוֹת שַׁבָּת וְעִנְיָנָן, רַק אָמַרְתָּ "שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ" וְלֹא שִׁבְעַת יָמִים, וּבָזֶה מָרוּ אֶת פִּיךָ, וְאָמַרְתָּ "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בוֹ" וְהֵם לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרֶךָ. אֲבָל לֹא לִמַּדְתָּם מִצְוֹתַי, שֶׁבִּכְלַל מְלָאכָה תִּהְיֶה לְקִיטַת הַמָּן שֶׁחַיָּב בָּהּ הַלּוֹקֵט מִשּׁוּם תּוֹלֵשׁ, וַהֲבָאָתוֹ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת שֶׁהִיא מִכְּלַל הַמְּלָאכוֹת גַּם כֵּן.

וְתוֹרֹתָי. עִנְיַן הַשַּׁבָּת וְטַעֲמוֹ וּמַתַּן שְׂכָרוֹ וְעָנְשׁוֹ, אֲשֶׁר כָּל יוֹדְעֵיהֶם יִזָּהֲרוּ לִשְׁבּוֹת בְּשַׁבָּת בְּלִי סָפֵק.

מצותי על שהותירו ממנו עד בוקר. ותורתי שהורה להם טעם שבת דוגמא והודעתי את חוקי האלוקים ואת תורותיו.

עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם. לְפִי מַה שֶׁהֶעֱלֵיתִי בְּפָסוּק ״וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה״ כִּי מֹשֶׁה לֹא פָּעַל אָוֶן בְּמַה שֶׁלֹּא אָמַר לָהֶם קוֹדֶם עִנְיָן זֶה, אִם כֵּן מַה מָקוֹם לְכוֹלְלוֹ עִם הַמְּמָאֲנִים לִשְׁמֹר מִצְווֹת ה׳? וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא צב,א) אָמְרוּ: בַּהֲדֵי הוּצָא לָקֵי כַּרְבָא, וְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יַצְדִּיקוּ כִּי לֹא פָּעַל מִכְשׁוֹל. וְלִי נִרְאֶה כִּי עַל כָּל פָּנִים לֹא יִכְלְלֶנּוּ הַכָּתוּב עִם הַשְּׁאָר אִם לֹא הָיָה לַה׳ עָלָיו חוּט הַשַּׂעֲרָה מֵהַהַקְפָּדָה. וְהִצַּצְתִּי בְּמַאֲמַר מֹשֶׁה בְּסָמוּךְ לְפָסוּק זֶה שֶׁאָמַר לְיִשְׂרָאֵל ״רְאוּ״ וְגוֹ׳, וְצָרִיךְ לָדַעַת נְבוּאָה זוֹ אֵימָתַי נֶאֶמְרָה לְמֹשֶׁה, אִם נֶאֶמְרָה אַחַר שֶׁאָמַר לוֹ ״עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם״ - קֻשְׁיָא לֵאלֹהֵינוּ לָמָּה לֹא צִוָּה לוֹ קוֹדֶם לְצַוּוֹת יִשְׂרָאֵל ״אַל יֵצֵא אִישׁ״ וְגוֹ׳, וְאִם נֶאֶמְרָה לוֹ קוֹדֶם - אֵיךְ לֹא אֲמָרָהּ מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל?

אָכֵן זוֹ הִיא שִׁגְיוֹנוֹ שֶׁל אִישׁ הָאֱלֹהִים, כִּי הַהִתְחַכְּמוּת שֶׁנִּתְחַכֵּם בְּהַשְׂכָּלָתוֹ בְּדִבְרֵי ה׳ בְּטַעַם שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ ״דַּבֵּר״ וְגוֹ׳, אוֹ ״לֵאמֹר״ הָיָה צָרִיךְ לְאָמְרָהּ לְיִשְׂרָאֵל, וְהוּא לֹא אָמַר לָהֶם אֶלָּא ״הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳״ וְגוֹ׳, וְלֹא אָמַר לָהֶם הַיּוֹצֵא מִמַּעֲשֶׂה זֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ לֶחֶם מִשְׁנֶה שֶׁהוּא לָתֵת לָהֶם הַשַּׁבָּת בְּדֶרֶךְ זֶה מִמֶּנּוּ לָהֶם, עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָסוּק (שמות טז:כב) ״וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה״ וְגוֹ׳. וְהִנֵּה מִזֶּה יָצָא לָהֶם שֶׁיָּצְאוּ בְּיוֹם שַׁבַּת קֹדֶשׁ מִן הָעָם לִלְקֹט, כִּי חָשְׁבוּ כֵּיוָן שֶׁלֹּא אָמַר לָהֶם אַזְהָרָה בְּפֵרוּשׁ אֶלָּא דִּמְפָרֵשׁ לָהֶם הָעִנְיָן ״הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר״ וְגוֹ׳, לֹא עָשׂוּ הַרְגָּשָׁה וְיָצְאוּ לִלְקֹט וְלֹא חָשְׁשׁוּ לָזֶה עַד אַחַר כָּךְ כְּשֶׁאָמַר לָהֶם ״אַל יֵצֵא״ וְגוֹ׳, אָז אָמַר הַכָּתוּב ״וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם״ וְגוֹ׳, הָא לָמַדְתָּ כִּי לֹא כֵן מִקֹּדֶם. אֲשֶׁר עַל כֵּן כְּלָלוֹ ה׳ וְאָמַר ״עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם״. וְלָזֶה כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה שֶׁהִקְפִּיד ה׳ עָלָיו הֵבִין הַדְּבָרִים וְתֵכֶף אָמַר ״רְאוּ כִּי ה׳״ וְגוֹ׳, וְהֵם הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ לוֹ בִּתְחִלַּת דְּבַר ה׳ בְּעִנְיָן זֶה (שמות טז:ה) ״וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ״ וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שָׁם. וְהִנֵּה מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁעַל עִכּוּב מַאֲמָר זֶה לְיִשְׂרָאֵל כְּלָלוֹ ה׳ עִם הַמְּמָאֲנִים, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר לְיִשְׂרָאֵל כַּוָּנַת ה׳ כְּמוֹ שֶׁהִשִּׂיג לָדַעַת הוּא וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָסוּק ״וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה״. וְסוֹבֵר אֲנִי כִּי אֵין בְּדָבָר זֶה כְּדֵי לְהִתְיַסֵּר בְּשֵׁבֶט מוּסָר גָּדוֹל עָלָיו לֵאָמֵר לוֹ ״עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם״, כִּי הוּא לֹא נִצְטַוָּה וְכִחֵד וְלֹא עָבַר אֲפִלּוּ עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה, אֶלָּא שֶׁהָיָה לוֹ לְהוֹדִיעַ לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶׁהִשִּׂיג בְּדַעַת עֶלְיוֹן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁגּוּ לָצֵאת כְּמוֹ שֶׁשָּׁגְגוּ וְאֵין בָּזֶה עֹנֶשׁ, לָזֶה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא צב,א) בַּהֲדֵי הוּצָא לָקֵי כַּרְבָא לִקּוּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ.

מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי. כִּי מָצִינוּ לָהֶם שֶׁעָבְרוּ עַל שְׁתֵּי מִצְווֹת: אַחַת שֶׁאָמַר לָהֶם ״אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ״ וְהוֹתִירוּ, וּשְׁנִיָּה שֶׁאָמַר לָהֶם ״תִּלְקְטוּהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִהְיֶה בּוֹ״ הַלְּקִיטָה, וְעָבְרוּ וְיָצְאוּ לִלְקוֹט, לָזֶה אָמַר ״עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי״. וְאָמְרוֹ וְתוֹרֹתָי גַּם כֵּן הֵם שְׁתֵּי תּוֹרוֹת: אַחַת כִּי ה׳ אָמַר לָהֶם שֶׁיִּלְקְטוּ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת וְהֵם לָקְטוּ יוֹתֵר, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא) בְּאָמְרוֹ ״וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה״, וּבְמַעֲשֵׂה שַׁבָּת גַּם כֵּן לֹא הִסְפִּיק לָהֶם מַה שֶׁנָּתַן לָהֶם מִשְׁנֶה יוֹם שִׁשִּׁי וְיָצְאוּ לִלְקוֹט יוֹתֵר מֵעֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, וּשְׁנִיָּה שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בְּמַאֲמַר ה׳ כִּי בְּיוֹם שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ וְיָצְאוּ וְגוֹ׳, וְאֵין לְךָ עוֹבֵר עַל תּוֹרָה כָּזֶה שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ.