שְׁמוֹת י״ז · ז׳

וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הַמָּק֔וֹם מַסָּ֖ה וּמְרִיבָ֑ה עַל־רִ֣יב ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְעַ֨ל נַסֹּתָ֤ם אֶת־יְהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר הֲיֵ֧שׁ יְהֹוָ֛ה בְּקִרְבֵּ֖נוּ אִם־אָֽיִן׃ {פ}

במילים פשוטות

משה קורא שם המקום ״מַסָּה ומְרִיבָה״ על ריב בני ישראל ועל נַסּוֹתם את ה׳ באומרם ״היש ה׳ בקרבנו אם אין״. אבן עזרא מבאר שהקורא הוא משה או אחר, ומסביר ששני השמות ניתנו על שני הדברים הנזכרים - הריב והניסיון. הוא מעיר שמשפט לשון הקודש להתחיל מן הדבר השני הקרוב, ולכן הזכיר תחילה ״מסה״ ואחר כך ״מריבה״. רשב״ם מבאר את דברי העם ״היש ה׳ בקרבנו״ - האם ייתן לנו מים. שם המקום הופך את המשבר לזיכרון קבוע: לא רק צמא היה כאן, אלא ניסיון שבו פקפק העם עצם נוכחות ה׳ בקרבו, וזהו החטא החמור שהשם מנציח.
מבוסס על אבן עזרא, רשב״ם · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּקְרָא שְׁמָא דְאַתְרָא נִסֵיתָא וּמַצוּתָא עַל דִנְצוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל דְנַסִיאוּ קֳדָם יְיָ לְמֵימַר הֲאִית שְׁכִינְתָּא דַיְיָ בֵּינָנָא אִם לָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויקרא. משה או הקורא:

מסה ומריבה. בעבור שני דברים הנזכרים, ומשפט לשון הקדש כאשר יזכיר שני דברים יחל לעולם מהשני שהוא הקרוב כמו ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו (יהושע כד ד) ואח"כ ואתן לעשו (שם), וככה הזכיר תחלה מסה, ואחר כך מריבה, ושב לפרש קריאת מריבה על ריב בני ישראל עם משה, ופי' מסה על נסותם את ה', והנה פי' המסה "היש ה' בקרבנו" שיעשה כל צרכנו, וזאת הכת השניה הכעיסה ה' יותר מן הראשונה, ע"כ אמר לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה (דבר' ו טז):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

היש ה' בקרבנו - אם יתן לנו מים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל