וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־הוֹצִ֧יא יְהֹוָ֛ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃

וישמע יתרו. מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא? קְרִיעַת יַם סוּף וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק:

יתרו. שֶׁבַע שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ: רְעוּאֵל, יֶתֶר, יִתְרוֹ, חוֹבָב, חֶבֶר, קֵינִי, פּוּטִיאֵל; יֶתֶר, עַל שֵׁם שֶׁיִּתֵּר פָּרָשָׁה אַחַת בַּתּוֹרָה "וְאַתָּה תֶחֱזֶה"; יִתְרוֹ, לִכְשֶׁנִּתְגַּיֵּר וְקִיֵּם הַמִּצְווֹת, הוֹסִיפוֹ לוֹ אוֹת אֶחָד עַל שְׁמוֹ; חוֹבָב, שֶׁחִבֵּב אֶת הַתּוֹרָה; חוֹבָב הוּא יִתְרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "מִבְּנֵי חוֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה" (שופטים ד'), וְיֵשׁ אוֹמְרִים רְעוּאֵל אָבִיו שֶׁל יִתְרוֹ, וּמַהוּ אוֹמֵר "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן"? שֶׁהַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין לַאֲבִי אֲבִיהֶן אַבָּא. בְּסִפְרֵי:

חתן משה. כָּאן הָיָה יִתְרוֹ מִתְכַּבֵּד בְּמֹשֶׁה - אֲנִי חוֹתֵן הַמֶּלֶךְ, וּלְשֶׁעָבַר הָיָה מֹשֶׁה תוֹלֶה הַגְּדֻלָּה בְּחָמִיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חוֹתְנוֹ" (שמות ד'):

למשה ולישראל. שָׁקוּל מֹשֶׁה כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל (מכילתא):

את כל אשר עשה. לָהֶם בִּירִידַת הַמָּן וּבַבְּאֵר וּבַעֲמָלֵק:

כי הוציא ה' וגו'. זוֹ גְּדוֹלָה עַל כֻּלָּם (שם):

וּשְׁמַע יִתְרוֹ רַבָּא דְמִדְיָן חֲמוּהִי דְמשֶׁה יַת כָּל דִי עֲבַד יְיָ לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמֵהּ אֲרֵי אַפִּיק יְיָ יָת יִשְׂרָאֵל מִמִצְרָיִם:

נאום אברם אסיר תקוה אשר פתח עיני יתרו

עדי הלך חצי לבו וענה הנדוד יתרו

וזה פי' בפרשה תחילתה דבר יתרו

וישמע יתרו. הזכיר למעלה דבר עמלק כי לרפידים בא (למעלה יז ח), והיתה ראויה פרשת בחדש השלישי (יט א) להיותה כתובה אחר דבר עמלק, כי שם כתוב ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני (שם פ' ב) א"כ למה נכנס דברי יתרו בין שתי הפרשיות והגאון אמר, כי יתרו בא אל מדבר סיני לפני מתן תורה, ולפי דעתי שלא בא רק בשנה השנית אחר שהוקם המשכן כי כתוב בפרשה עולה וזבחים לאלהים (למטה פ' יב) ולא הזכיר שבנה מזבח חדש ועוד כתיב והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו (פ' טז) והנה זה אחר מ"ת והעד הנאמן על דברי כי כן כתיב, אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים (פ' ה), ואמר משה לחובב שהוא יתרו, כאשר פירשתי בפרשת ואלה שמות כי חתן משה לא שב אל רעואל הקרוב אליו כי אם לחבב, כי כן כתוב מבני חבב חתן משה (שופ' ד יא) ומשה אמר לו, כי על כן ידעת חנתנו במדבר (במד' י לא) וידענו כי ישראל עמדו במדבר סיני כמו שנה והנה דברי משה יוכיחו שאמר בפרשת אלה הדברים "ה' אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר, רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם" (דבר' א ו ז), והנה זה הזמן היה קרוב למסעם, והוא אמר "ואמר אליכם בעת ההיא לאמר, לא אוכל לבדי שאת אתכם" (שם שם ט) כי השם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב (שם פ' י), וטעם להזכיר זה להם, כי השם אמר ליעקב, הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים, ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך (ברא' מח ד) והנה הטעם כאשר ירבה זרעך אתן לו את הארץ, על כן אמר ה' אלהיכם הרבה אתכם, והגיע זמן שתירשו את הארץ, ובעבור שאתם רבים לא יכולתי לבדי שאת אתכם, והיצרכתי לתת עליכם שרי אלפים ושרי מאות, זאת היתה עצת יתרו שנתן לו ממחרת בואו למדבר סיני, על כן אמר משה לחבב שהוא יתרו, כמו שפירשנו נוסעים אנחנו (במד' י כט) והוא השיב, לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך (שם שם ל), וזהו וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו (פ' כז, ועתה אפרש למה נכנסה פרשת יתרו במקום הזה, בעבור שהזכיר למעלה הרעה שעשה עמלק לישראל הזכיר כנגדו הטובה שעשה יתרו לישראל וכתוב ויחד יתרו על כל הטובה, ונתן להם עצה טובה ונכונה למשה ולישראל, ומשה אמר לו, והיית לנו לעינים (במד' י לא), והטעם שהאיר עיניהם, ושאול אמר, ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל (ש"א טו ו), ובעבור שכתוב למעלה "מלחמה לה' בעמלק" (יז טז) שישראל חייבים להלחם בו כאשר יניח השם להם, הזכיר דבר יתרו, כי הם היו עם גוי עמלק שיזכרו ישראל חסד אביהם, ולא יגעו בזרעו, והנה ראינו הרכבים, שהם בני יתרו היו עם בני ישראל בירושלים ובימי ירמיה, יונדב בן רכב (ירמיה לה יט), ויש פרשה אחרת דומה לזאת:

אשר עשה אלהים. השם שהיה נודע בעולם לפני בוא משה שהכל מודים בו:

ולישראל עמו. עם ה' או עם משה, ויתכן להיות הלמ"ד בעבור משה וישראל והטעם על המכות וטביעת פרעה:

כי הוציא ה'. השם שנודע למשה כי על האותות יצאו:

אשר עשה אלהים למשה - שלא הזיקו פרעה ושהגדילו הקדוש ברוך הוא בעיני פרעה ועבדיו ועשה לישראל נסים על ידו.

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ. הִנֵּה הַשְּמִיעָה תֵּאָמֵר עַל הַדָּבָר הַבִּלְתִּי הֹוֶה בִּזְמַן הַמְסֻפָּר. כִּי אָמְנָם עַל הַדָּבָר הַהֹוֶה אָז תִּפּוֹל רְאִיָּה לְרָחוֹק וְלַקָּרוֹב, כְּעִנְיַן "וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ־שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם" (בראשית מב:א), "וַיַּרְא בָּלָק" (במדבר כב:ב), "וְרָאוּ כָּל־עַמֵּי הָאָרֶץ" (דברים כח:י). וּבִהְיוֹת שֶׁיְּצִיאַת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיְתָה אָז דָּבָר הֹוֶה, לְפִיכָךְ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מָה שְׁמוּעָה שָׁמַע, קְרִיעַת יַם סוּף וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁתֵּי אֵלֶּה כְּבָר עָבְרוּ אָז. אַמְנָם כְּשֶׁנְּפָרֵשׁ כִּי הוֹצִיא שֶׁהוּא כְּמוֹ כַּאֲשֶׁר הוֹצִיא, יֵאָמֵר שֶׁשָּׁמַע כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֵל יִתְבָּרַךְ כַּאֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְהֵם הַמַּכּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְהָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ'. וּלְכֵן נָשָׂא לִבּוֹ לָלֶכֶת בְּעַצְמוֹ אֶל הַמִּדְבָּר, וְלֹא שָׁלַח עַל יְדֵי שָׁלִיחַ לְמֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, כִּי חָפֵץ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים, כְּעִנְיַן מֶלֶךְ בָּבֶל אֲשֶׁר שָׁלַח לִרְאוֹת אֶת הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָּאָרֶץ (דברי הימים ב לב:לא).

וישמע יתרו פרש״‎י שמע קריעת ים סוף דוגמא כי שמענו את אשר הוביש ה׳‎ את מי ים סוף. ולפי שיתרו ועמלק סמוכין זה לזה, כדכתיב ויאמר שאול אל הקיני סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו, עכשו שמא ע״‎י פלטים שברחו ממלחמת עמלק שמע.

יתרו פרש״‎י שבעה שמות היו לו. וא״‎ת אמאי לא קחשיב רכב שאף כן נקרא יתרו, כדכתיב מבני רכב חותן משה, אלא יש לומר דלא חשיב כאן רש״‎י אלא אותם שנכתבו בתורה אבל אותם דדברי קבלה לא חשיב.

כהן מדין גדול היה מדהשוה הכתוב ליבין חבר, דהיינו יתרו כדכתיב כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני ש״‎מ גדול היה.

חתן משה פרש״‎י כאן היה יתרו מתכבד במשה כלומר כאן שנתגדל משה ונעשה שר היה יתרו מתכבד בו ולשעבר שעדיין לא נתגדל וגלה מארצו היה הוא תולה הגדולה בחמיו שהיה נשיא בעירו.

את כל אשר עשה אלהים למשה שהצילו שלא הזיקו פרעה אע״‎פ שהיה מחויב למלכות ושגדלו לפני פרעה ולפני עבדיו.

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה וְגוֹ׳. בַּיַּלְקוּט מַסִּיק: מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע וּבָא. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: מַתַּן תּוֹרָה שָׁמַע וּבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קְרִיעַת יַם סוּף שָׁמַע וּבָא. לִכְאוֹרָה נִרְאֶה שֶׁיִּתְרוֹ שָׁמַע הַכֹּל, כִּי לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבֶּר ה׳ עִמָּהֶם בְּהַר סִינַי, וְכֵן הָיָה קוֹלוֹ הוֹמֶה וְ״שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן״ (שמות טו:יד), וְאִם כֵּן בַּמֶּה נֶחְלְקוּ? וּמִדְּנָקַט ״וּבָא״ שְׁמַע מִינָּהּ שֶׁאֵין מַחֲלוֹקְתָּם מַה שָּׁמַע, כִּי הַכֹּל מוֹדִים שֶׁשָּׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָה וְגוֹ׳, כְּמוֹ שֶׁמַּשְׁמָע בְּכָל פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁיִּתְרוֹ שָׁמַע אֶת כָּל הַנַּעֲשָׂה. אַךְ שֶׁעִקַּר מַחֲלוֹקְתָּם אֵיזוֹ שְׁמוּעָה גָּרְמָה לוֹ לָבוֹא עִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו שֶׁל מֹשֶׁה, לְכָךְ נָקַט לְשׁוֹן ״וּבָא״ בְּכוּלָּם. וְכוּלָּם הֵבִינוּ שֶׁכָּל פָּסוּק רִאשׁוֹן זֶה נִמְשָׁךְ לְפָסוּק ״וַיָּבֹא יִתְרוֹ״ וְגוֹ׳ (שמות יח:ה), וּכְאִלּוּ אָמַר: לְפִי שֶׁשָּׁמַע אֵיזוֹ חִדּוּשׁ שֶׁהִכְרִיחוֹ לָבוֹא, עַל כֵּן בָּא וַיִּקַּח עִמּוֹ אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה. וְקָשֶׁה לָהֶם: מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע שֶׁגָּרְמָה לוֹ לָבוֹא עִם אֵשֶׁת מֹשֶׁה וּבָנָיו?

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע, כִּי אָמַר ה׳ שֶׁיִּהְיֶה מִלְחָמָה בַּעֲמָלֵק מִדּוֹר דּוֹר, וְיִתְרוֹ הָיָה דָּר בֵּין הָעֲמָלֵקִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טו:ו) ״וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם״. וְחָשַׁב יִתְרוֹ: אִם לֹא אֶחֱזוֹר וַאֲזַוֵּג אֶת בִּתִּי לְמֹשֶׁה, אִם כֵּן כְּשֶׁיִּהְיֶה מִלְחָמָה בַּעֲמָלֵק יִלָּחֲמוּ גַּם בִּי. עַל כֵּן בָּא עִם אִשְׁתּוֹ לַחֲזוֹר וּלְזַוְּגָהּ אֵלָיו אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ, כִּי אָמַר שֶׁיַּעֲשׂוּ חֶסֶד עִמּוֹ בַּעֲבוּר חֲתָנוֹ מֹשֶׁה וּבָנָיו, כִּי הַבָּנִים בָּנָיו וּבָנַי.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: מַתַּן תּוֹרָה שָׁמַע וּבָא, שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם (שמות יט טו) ״אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה״, וְחָשַׁב יִתְרוֹ לִדְרוֹשׁ אוֹתוֹ קַל וָחֹמֶר אֲשֶׁר דָּרַש מֹשֶׁה, וּמַה יִּשְׂרָאֵל שֶׁלְּפִי שָׁעָה קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה פֵּרְשׁוּ מִן הָאִשָּׁה, כָּל שֶׁכֵּן מֹשֶׁה שֶׁהַשְּׁכִינָה מְדַבֶּרֶת עִמּוֹ כָּל שָׁעָה שֶׁיִּהְיֶה פָּרוּשׁ מֵאִשְׁתּוֹ מִכָּל וָכֹל וְלֹא יִשְׁלַח עוֹד אַחֲרֶיהָ. עַל כֵּן בָּא יִתְרוֹ וְהֵבִיא לְמֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ, כְּדֵי שֶׁתָּדוּר אֶצְלוֹ ״כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת״ (ישעיה מד יג), כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קְרִיעַת יַם סוּף שָׁמַע וּבָא. כִּי הוּא סוֹבֵר שֶׁמֹּשֶׁה שִׁלְּחָהּ בְּגֵט פִּטּוּרִין, כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט בְּפָרָשָׁה זוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (סנהדרין כב) ״קָשֶׁה לְזַוְּגָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף״, וְזֶה בְּזִוּוּג שֵׁנִי. וְכַנִּרְאֶה שֶׁזִּוּוּג שֵׁנִי זֶה הַיְינוּ הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ, לְפִי שֶׁפֵּרוּד וְזִוּוּג זֶה דּוֹמֶה לְפֵרוּד וְזִוּוּג שֶׁל מֵי הַיָּם. כִּי מִתְּחִלָּה הָיוּ הַמַּיִם מְחֻבָּרִים חִבּוּר טִבְעִי, וְכַאֲשֶׁר עָבַר עֲלֵיהֶם רוּחַ קִנְאַת ה׳ לָתֵת רֶוַח בֵּין הַדְּבָקִים, מֵאָז קָשֶׁה לְחַבְּרָם. וְאַף עַל פִּי כֵן רָאָה כִּי כַּאֲשֶׁר רָצָה ה׳ בְּחִבּוּרָם שֵׁנִית עָלָה זִוּוּגָם יָפֶה. כָּךְ חָשַׁב יִתְרוֹ שֶׁ״כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם״ (משלי כז:יט). וְהִנֵּה רָאָה יִתְרוֹ שֶׁאַחַר שִׁלּוּחֶיהָ שֶׁפְּטָרָהּ מֹשֶׁה בְּגֵט נִתְבַּטֵּל הַזִּוּוּג וְהַחִבּוּר הַטִּבְעִי, כִּי ״מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת״ (בראשית ב:כג). וְחָשַׁב שֶׁמֵּעַתָּה אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְחַבְּרוּ יַחַד לָדוּר בְּאַהֲבָה וְרֵעוּת כְּבָרִאשׁוֹנָה. וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע עִנְיַן קְרִיעַת יַם סוּף שֶׁאַחַר פֵּרוּדָם שָׁבוּ לְאֵיתָנָם כְּאִלּוּ לֹא נִפְרְדוּ מֵעוֹלָם, אָז רָאָה שֶׁיֵּשׁ תִּקְוָה אֶל הַזִּוּוּג הַשֵּׁנִי שֶׁזִּוּוּגוֹ יַעֲלֶה יָפֶה. כְּמוֹ שֶׁבִּקְרִיעַת יַם סוּף אֶפְשָׁרִי, כָּךְ אֶפְשָׁרִי לְזַוְּגָם. עַל כֵּן לָקַח אֶת צִפּוֹרָה בִּתּוֹ וּבָא כוּ׳. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ. יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה כַּמָּה סְפֵקוֹת, כִּי בְּסָמוּךְ נֶאֱמַר ״וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָה ה׳ לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם״ (שמות יח, ח) - מָה הֻצְרַךְ לְסַפֵּר לוֹ, הֲלֹא כְּבָר שָׁמַע יִתְרוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָה אֱלֹהִים, וְהַכֹּל בִּכְלָל? וְעוֹד קָשֶׁה לָמָּה נָקַט כָּאן ״לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל״, וּבְסָמוּךְ אָמַר ״לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם״? וְכָאן הִזְכִּיר שֵׁם אֱלֹהִים, וּבְסָמוּךְ שֵׁם הַמְיוּחָד? וְכֵן בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן כְּשֶׁמַּזְכִּיר מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל מַזְכִּיר שֵׁם אֱלֹהִים, וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ״כִּי הוֹצִיא ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל״ (שמות יח, א), הֲרֵי שֶׁכְּשֶׁמַּזְכִּיר אֶת יִשְׂרָאֵל לְבַד הוּא מַזְכִּיר שֵׁם הַמְיוּחָד פַּעַם אַחַת כָּאן, וּפַעַם שְׁנִיָּה בְּסָמוּךְ ״וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָה ה׳ לְיִשְׂרָאֵל״ (שמות יח, ט). גַּם קָשֶׁה לָמָּה לֹא הִזְכִּיר שָׁם גַּם אֶת מֹשֶׁה? וְאוּלַי טַעֲמוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה בְּשָׂרוֹ חִדּוּדִין עַל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה לְיִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא בַּעֲבוּר מֹשֶׁה, כִּי חֲתָנוֹ הוּא. וְעוֹד, מַה שֶּׁכָּתוּב ״וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ״ וְגוֹ׳ (שמות יח, ח), ״עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה׳״ (שמות יח, יא) - בַּמֶּה יָדַע זֶה עַתָּה, וְלָמָּה לֹא יָדַע זֶה מִיָּד כְּשֶׁשָּׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָה ה׳ לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל? וְעוֹד, מֵאַחַר שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה״, וַדַּאי גַּם יְצִיאַת מִצְרַיִם בִּכְלָל הָיְתָה, וְלָמָּה יָצְאָה וְחָזַר וְאָמַר ״כִּי הוֹצִיא ה׳״ וְגוֹ׳ (שמות יח, א)?

לְהַתִּיר שְׁנֵי סְפֵקוֹת הָאֵלּוּ נַקְדִּים שְׁנֵי הַקְדָּמוֹת. הָאַחַת הִיא, שֶׁהַצַּדִּיקִים מְהַפְּכִים מִדַּת הַדִּין לְרַחֲמִים וְהָרְשָׁעִים בְּהֵפֶךְ זֶה. הַשְּׁנִיָּה הִיא, שֶׁבַּזְּמַן הַהוּא הָיָה בָּעוֹלָם רַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁהָיוּ טוֹעִים בַּטָּעוּת שֶׁל מָאנִ״י, שֶׁטָּעַן שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי אֱלֹהוֹת, אֶחָד מוֹשֵׁל עַל הַטּוֹבוֹת וְאֶחָד עַל הָרָעוֹת. וְהִנֵּה לְדַעְתָּם הַנִּבְעֶרֶת שְׁנֵיהֶם חַלָּשִׁים, כִּי הַמּוֹשֵׁל עַל הָרָעוֹת חָכָם הוּא לְהָרַע וּלְהֵיטִיב אֵין אִתּוֹ, וּפְשִׁיטָא שֶׁאֵין רָאוּי לְהִכָּנֵס תַּחַת כְּנָפָיו לְקַבְּלוֹ לֶאֱלוֹהַּ, כִּי מִי פֶתִי יָסוּר הֵנָּה. וְהַמּוֹשֵׁל עַל הַטּוֹבוֹת אֵין בְּכֹחוֹ לְהָרַע אֲפִלּוּ לְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל הַמַּאֲמִינִים בּוֹ, וְאִם כֵּן שָׁוְא עֲבוֹד אוֹתוֹ, כִּי מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל, לָעוֹבְדוֹ וְלַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ, וְעַל כֵּן אֵין רָאוּי לְקַבְּלוֹ לֶאֱלוֹהַּ. וּלְקַבֵּל שְׁנֵיהֶם גַּם כֵּן קָשֶׁה, כִּי יַכְחִישׁוּ זֶה אֶת זֶה, כִּי זֶה יְקַלֵּל וְזֶה יְבָרֵךְ.

וְעַל כֵּן כְּשֶׁשָּׁמַע יִתְרוֹ מִתְּחִלָּה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל, עֲדַיִן לֹא שָׁמַע כִּי אִם מִן הַטּוֹבוֹת, כִּי לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל הֵטִיב בְּכָל מִינֵי טוֹבָה. אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע קְרִיעַת יַם סוּף וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, מִכָּל מָקוֹם לֹא שָׁמַע כִּי אִם מַה שֶּׁנִּקְרַע הַיָּם לְיִשְׂרָאֵל וְהָלְכוּ בַּיַּבָּשָׁה, אֲבָל לֹא שָׁמַע עֲדַיִן טְבִיעַת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ. וְכֵן מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע שֶׁבָּא לְהָרַע לְיִשְׂרָאֵל וְנִצּוֹלוּ מִמֶּנּוּ. וְעַל כֵּן הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ וְלוֹמַר ״כִּי הוֹצִיא ה׳״ וְגוֹ׳ (שמות יח, א), לוֹמַר שֶׁלֹּא שָׁמַע כִּי אִם מִן הַטּוֹבוֹת, דְּהַיְנוּ הַיְצִיאָה מִמִּצְרַיִם. וְחָשַׁב יִתְרוֹ שֶׁמָּא אֱלוֹהַּ זֶה אֵינוֹ מוֹשֵׁל כִּי אִם עַל הַטּוֹבוֹת, וַעֲדַיִן לֹא הָיָה מְרֻצֶּה לְקַבְּלוֹ לֵאלוֹהַּ, כִּי חָשַׁב שֶׁמָּא יֵשׁ אֱלֹהִים גָּדוֹל מִמֶּנּוּ הַמּוֹשֵׁל עַל הַטּוֹבוֹת וְעַל הָרָעוֹת כְּאֶחָד. וְלֹא בָּא כִּי אִם לְהָשִׁיב בִּתּוֹ לְבַעְלָהּ. אָמְנָם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁסִּפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם (שמות יח, ח), דְּהַיְנוּ כָּל הָרָעוֹת וְהַמַּכּוֹת אֲשֶׁר פָּעַל ה׳ בְּמִצְרַיִם וּבְיַם סוּף, אָז רָאָה וַיְסַפְּרָהּ לֵאמֹר: הִנֵּה זֶה הָאֱלֹהִים מוֹשֵׁל עַל הַטּוֹבוֹת וְעַל הָרָעוֹת כְּאֶחָד, וְעַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה׳ מִכָּל הָאֱלֹהִים (שמות יח, יא), וְרָאוּי לְקַבְּלוֹ לֶאֱלוֹהַּ וְלִכָּנֵס בְּצֵל כְּנָפָיו.

וְשֶׁמָּא תֹּאמַר, דִּלְמָא עַל כָּל פָּנִים שְׁנֵי אֱלֹהוֹת יֵשׁ, שֶׁהַמּוֹשֵׁל עַל הַטּוֹבוֹת הֵיטִיב לְיִשְׂרָאֵל, וְהַמּוֹשֵׁל עַל הָרָעוֹת הֵרַע לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם. עַל זֶה אָמַר ״כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם״ (שמות יח, יא), שֶׁהֲרֵי אָנוּ רוֹאִין שֶׁנִּדּוֹנוּ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה בְּכָל מַכָּה וּמַכָּה, וְזֶה וַדַּאי לְפִי שֶׁזֶּה הַמַּכֶּה בְּפַרְעֹה וּבְמִצְרַיִם חָפֵץ בְּטוֹבָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּלְפִי שֶׁהֵרַע לָהֶם פַּרְעֹה וְעָשָׂה כְּנֶגֶד רְצוֹן הָאֵל, עַל כֵּן נִדּוֹן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְזֶה מוֹפֵת חוֹתֵךְ שֶׁזֶּה אֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵרַע לְפַרְעֹה הוּא אֲשֶׁר חָפֵץ בְּטוֹבָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאִם כֵּן וַדַּאי מֵאֵל אֶחָד יָצְאוּ שְׁנֵי הֲפָכִים אֵלּוּ, וְהוּא גָּדוֹל מִכָּל אֱלֹהִים. וְהַמּוֹפֵת עַל זֶה ״כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם״, כִּי אִלּוּ הָיָה מוֹשֵׁל עַל הָרָעוֹת לְבַד, אִם כֵּן כָּל עוֹשֶׂה רָעוֹת יִקָּרֵא עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ, וְלָמָּה הֵבִיא אוֹתָן רָעוֹת כְּנֶגֶד הָרָעוֹת שֶׁעָשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁזֶּה הָאֵל חָפֵץ בְּטוֹבָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּלְהֵיטִיב לַטּוֹבִים. וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה״ (שמות יח, ט), כִּי אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע כְּבָר מִן הַטּוֹבוֹת, מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיָה שָׂמֵחַ בָּהֶם, כִּי שֶׁמָּא בָּאוּ מִן אוֹתוֹ אֱלָהוּת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לְהֵיטִיב וְלֹא לְהָרַע, וְאִם כֵּן גַּם לְשׂוֹנְאָיו יֵיטִיב בְּהֶכְרֵחַ, וּמַה יִּתְרוֹן לְבַעֲלֵי אֱמוּנָתוֹ? אֲבָל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע גַּם מִן הָרָעוֹת וְרָאָה לְמַפְרֵעַ שֶׁהַטּוֹבוֹת בָּאוּ מֵרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן הָיָה שָׂמֵחַ בָּהֶם.

וְהִזְכִּיר אֵצֶל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָה לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל שֵׁם אֱלֹהִים, כִּי זְכוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה בְּצֵרוּף זְכוּת יִשְׂרָאֵל גָּרַם לְהַפֵּךְ מִדַּת הַדִּין לְרַחֲמִים, שֶׁבְּכֹחַ שֵׁם אֱלֹהִים עָשָה לָהֶם כָּל הַטּוֹבוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים״ וְגוֹ׳ (שמות יד:יט), כִּי שְׁלוּחוֹ שֶׁל שֵׁם אֱלֹהִים הָלַךְ לְהַצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל. אֲבָל כְּשֶׁמַּזְכִּיר אֶת יִשְׂרָאֵל לְבַד, הִזְכִּיר שֵׁם ה׳, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ״כִּי הוֹצִיא ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל״ (שמות יח:א), כִּי זְכוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּלֹא זְכוּת שֶׁל מֹשֶׁה לֹא הָיָה מַסְפִּיק לְהַפֵּךְ דִּין לְרַחֲמִים, וְהַיְּצִיאָה מִמִּצְרַיִם הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל לְבַד, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה לֹא הָיָה בִּכְלַל שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם. וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר גַּם בְּסָמוּךְ ״וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָה ה׳ לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם״ (שמות יח:ט), כִּי לְהַצָּלָה זוֹ הָיוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין וְלֹא מֹשֶׁה, לְכָךְ הִזְכִּיר שֵׁם ה׳ לְבַד. אֲבָל הָרְשָׁעִים מְהַפְּכִים מִדַּת רַחֲמִים לְדִין, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָה ה׳ לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם״ (שמות יח:ח), כִּי הַשֵּׁם הַמְיוּחָד הַמּוֹרֶה עַל הָרַחֲמִים עָשָה לָהֶם כָּל הָרָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיַּשְׁקֵף ה׳ אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן״ (שמות יד:כד). וּפֵרוּשׁ זֶה דָּבָר יָקָר.

וְאוֹסִיף עוֹד שֵׁנִית יָדִי, לְבָאֵר שִׁנּוּי בַּשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים עַל זֶה הָאֹפֶן, וְהוּא שֶׁלְּכָךְ הִזְכִּיר אֵצֶל הַטּוֹבוֹת שֵׁם ״אֱלֹהִים״ וְאֵצֶל הָרָעוֹת שֵׁם ״ה׳״, לְהוֹצִיא מִלֵּב הַטּוֹעִים הָאוֹמְרִים: מֵאַחַר שֶׁשֵּׁמוֹת חֲלוּקִים הֵם, אֶחָד מוֹרֶה עַל רַחֲמִים וְאֶחָד מוֹרֶה עַל מִדַּת הַדִּין, שֶׁמָּא חָלִילָה שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת יֵשׁ. עַל כֵּן הִזְכִּיר אֵצֶל הַטּוֹבוֹת שֵׁם ״אֱלֹהִים״ וְאֵצֶל הָרָעוֹת שֵׁם שֶׁל רַחֲמִים, לְהוֹרוֹת שֶׁכֻּלָּם יָצְאוּ מִן אֵל אֶחָד, וְהַשִּׁנּוּי בָּא מִצַּד הַמְקַבְּלִים. דּוּגְמַת אֹמֶר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יב) שֶׁמַּזְכִּירִין מִדַּת יוֹם בַּלַּיְלָה וּמִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית עַל פָּסוּק ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד״ (בראשית א ה), וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּחִבּוּרֵנוּ ״עוֹלְלוֹת אֶפְרַיִם״ מַאֲמָר י״ח עַל אֹמֶר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים נ.) כְּתִיב ״בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה׳ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד״ (זכריה יד ט). אַטּוּ הָאִידָנָא לָאו אֶחָד הוּא? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא כָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא. בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת הוּא אוֹמֵר ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״, וְעַל בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת הוּא אוֹמֵר ״בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת״, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא כֻּלָּם יֹאמְרוּ ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״. רָצָה בָּזֶה, כִּי מִצַּד שֶׁנִּרְאִין בָּעוֹלָם הַזֶּה פְּעֻלּוֹת הַפְכִּיּוֹת לְהָרַע וּלְהֵיטִיב, עַל כֵּן מָצְאוּ הַטּוֹעִים מָקוֹם לִטְעוֹת בּוֹ וְלוֹמַר שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת יֵשׁ. וּלְדַעְתָּם הַנִּפְסֶדֶת אֵין ה׳ אֶחָד כִּבְיָכוֹל, גַּם שְׁמוֹ אֵינוֹ אֶחָד, כִּי הִתְחַלְּפוּת הַשֵּׁמוֹת לָקְחוּ לָהֶם לִרְאָיָה. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא לֹא יִהְיוּ רַק טוֹבוֹת, הִנֵּה אָז לֹא יֵצְאוּ לְמִינוּת וְיַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כִּי ה׳ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, וְלֹא יֵצְאוּ עוֹד לְמִינוּת וְלֹא יִרְאוּ פְּעֻלּוֹת הַפְכִּיּוֹת. וְעִנְיָן זֶה בָּרוּר וְנָכוֹן.

וַיִּשְׁמַע וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן יִחֲסוֹ בְּיִחוּס ״כֹהֵן מִדְיָן״, שֶׁאֵין זוֹ מַעֲלָה אֶלָּא יְרִידָה, וּמִן הָרָאוּי רִאשׁוֹנוֹת לֹא תִזָּכַרְנָה.

וְאוּלַי כִּי יְכַוֵּן שֶׁבַח הָאִישׁ בְּאָמְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת הָרְמוּזוֹת בְּכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁהֵם הֱיוֹתוֹ רֹאשׁ לְמִדְיָן וְאָדוּק לַעֲבוֹדָה זָרָה, אַף עַל פִּי כֵן עָשָׂה שְׁנֵי דְּבָרִים נֶגְדִּיִּים וְהַפְכִּיִּים לִשְׁנֵי הַפְּרָטִים. כְּנֶגֶד הֱיוֹתוֹ גָּדוֹל אָמַר חֹתֵן מֹשֶׁה, שֶׁנִּתְחַתֵּן לְאָדָם שֶׁלֹּא נוֹדְעָה לוֹ גְּדֻלָּה עֲדַיִן, וְדָבָר זֶה יַקְפִּידוּ עָלָיו נוֹהֲגֵי שְׂרָרָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אֶחָד הַמְיֻחָד לְאֻמָּתוֹ שֶׁיַּקְפִּיד לָתֵת בִּתּוֹ לְאָדָם בְּלֹא שֵׁם. וּכְנֶגֶד הֱיוֹתוֹ אָדוּק לַעֲבוֹדָה זָרָה כַּמַּשְׁמָעוּת הַמּוּבָן מִתֵּבַת כֹּהֵן, אָמַר הַכָּתוּב (שמות יח:יא) מַה שֶׁאָמַר בְּסוֹף הָעִנְיָן: ״עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה׳ מִכָּל הָאֱלֹהִים״. וְדָבָר זֶה אֵין בּוֹ חִדּוּשׁ וּמַעֲלָה גְּדוֹלָה בֶּאֱמוֹר כֵּן גּוֹי אֶחָד לְקָבְעוֹ בַּתּוֹרָה, אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת מַה שֶׁקָּדַם לְיַחֲסוֹ בְּשֵׁם ״כֹּהֵן מִדְיָן״, דָּבָר גָּדוֹל הוּא שֶׁכֹּהֵן אֻמָּה אַחַת מֵהֶם וּבָהֶם יָעִיד עַל כִּי הֶבֶל יִפְצֶה פִּיהֶם.

עוֹד טַעַם אָמְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, לוֹמַר בְּאֶמְצָעוּת כֵּן הִשִּׂיג לָדַעַת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳, כִּי לָאֲנָשִׁים הַגְּדוֹלִים יִתְגַּלֶּה וְיִוָּדַע הַכֹּל בְּצֶדֶק בְּלֹא תוֹסֶפֶת וְגֵרָעוֹן, מַה שֶׁאֵין כֵּן לְשֶׁאֵינָם רָשׁוּת, הֲגַם שֶׁיִּוָּדַע לָהֶם הַחֲדָשׁוֹת לֹא יֵדְעוּ כָּל הַדְּבָרִים הַנַּעֲשִׂים:

אֵת כָּל אֲשֶׁר וְגוֹ׳ - גַּם זֶה יַגִּיד שֶׁבַח הָאִישׁ שֶׁהִשְׁתַּדֵּל לָדַעַת כָּל פְּרָטֵי הַמַּעֲשִׂים, וְזֶה יַגִּיד כִּי אָהַב אֶת יַעֲקֹב, שֶׁהֲלֹא תִרְאֶה אִישׁ שׂוֹנֵא לְרֵעֵהוּ יָקוּץ בְּהַגָּדַת שְׁבָחָיו וְטוּבוֹ וְיֶחְדַּל מִדַּעַת מַצָּבוֹ הַטּוֹב, אֲשֶׁר לֹא כֵן אָהוּב לַאֲהוּבוֹ, וְרָשַׁם ה׳ בְּדָתוֹ כִּי זֶה הָאִישׁ אָהַב אֶת יִשְׂרָאֵל. עוֹד יִרְצֶה בְּדִקְדּוּק עוֹד לָמָּה הוֹצִיא הַכָּתוּב פְּרָט זֶה שֶׁל הוֹצָאַת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם מִכְּלַל כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה. וְעוֹד כִּי הוּא עִקַּר כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לְפָרְשָׁהּ.

אָכֵן לְצַד כִּי יִתְרוֹ מִן הַסְּתָם יָדַע תּוֹקֶף שְׁבִיַּת מִצְרַיִם, כָּאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם (מכילתא) כִּי אֲסִירֵי מִצְרַיִם לֹא פֻּתְּחוּ מֵעוֹלָם, וּמַה גַּם לְדִבְרֵיהֶם (סנהדרין קו,א; שמות רבה א,א) שֶׁאָמְרוּ כִּי יִתְרוֹ הָיָה מִיּוֹעֲצֵי פַּרְעֹה וּבָקִי בְּמִצְרַיִם וַאֲסִירֶיהָ. וְלָזֶה הֲגַם שֶׁיִּשְׁמַע כִּי הוֹצִיא וְגוֹ׳ לֹא יַצְדִּיק הַיְּצִיאָה בְּלִבּוֹ, לָזֶה הִקְדִּים הַכָּתוּב דָּבָר שֶׁמִּמֶּנּוּ הִצְדִּיק ״כִּי הוֹצִיא״, וְאָמַר וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, פֵּרוּשׁ כָּל הַנִּפְלָאוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ בְּהַצְדָּקַת נָבִיא, וְהוּא אָמְרוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה לְמֹשֶׁה וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה לְהַצָּלַת יִשְׂרָאֵל, בֵּין בִּרְדִיַּת מַחֲזִיק בָּם בֵּין בְּהַפְלָאָתָם מֵהַמַּכּוֹת בֵּין בְּנֵס הַיָּם וְכוּ׳, וּבָזֶה יָדַע כִּי הוֹצִיא וְגוֹ׳, וְלָזֶה לֹא אָמַר ״וְכִי הוֹצִיא״, וְזוּלַת שְׁמִיעַת כָּל הַנַּעֲשֶׂה מֵהַפְּלָאִים לֹא הָיָה מַצְדִּיק הֲגַם שֶׁיִּשְׁמַע שֶׁשִּׁלְּחָם, כִּי לֹא יַאֲמִין, וְאִם יַאֲמִין לֹא יִבְטַח כִּי יֹאמַר שׁוּב יִרְדְּפוּ אַחֲרֵיהֶם, וְאִם רָדְפוּ וְלֹא יָכְלוּ יָכִינוּ עוֹד מַחֲנֶה וְיִרְדְּפוּ.

אָכֵן בְּמַה שֶׁשָּׁמַע כָּל אֲשֶׁר וְגוֹ׳ הִצְדִּיק ״כִּי הוֹצִיא״. וְתִמְצָא כִּי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נֶחְלְקוּ (זבחים קטז,א) בְּאֵיזֶה מֵהַשְּׁמוּעוֹת נִרְגַּשׁ, מֵהֶם אָמְרוּ קְרִיעַת יַם סוּף וּמֵהֶם אָמְרוּ מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְזֶה מַתְאִים לִדְבָרֵינוּ. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק מִמַּה שֶׁסָּמַךְ לוֹ ״וַיִּשְׁמַע״, זֶה יַגִּיד כִּי לֹא הִסְפִּיק לוֹ כָּל מַה שֶׁשָּׁמַע מֵהַנִּפְלָאוֹת, כִּי יִתְלֶה שֶׁהַסּוֹבֵב הוּא פַּחֲזוּתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה שֶׁהִתְרִיס כְּנֶגֶד שְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם, לֹא לְצֹרֶךְ הַצָּלַת יִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא הָיָה ה׳ טוֹרֵחַ כָּל כָּךְ בִּשְׁבִילָם. וּכְפִי זֶה אֵין בִּטָּחוֹן לְיִשְׂרָאֵל מֵעַמִּים אֲשֶׁר יָקוּמוּ עֲלֵיהֶם, לָזֶה אָמַר הַכָּתוּב שֶׁשָּׁמַע מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וּכְבָר הִפְלִיאוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא) לוֹמַר מַה עָצְמָה הַמִּלְחָמָה הָאֲרוּרָה. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ לְדֶרֶךְ זֶה אָמְרוֹ ״כִּי הוֹצִיא״, פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁשָּׁמַע כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וּבִכְלַל זֶה מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, בָּזֶה הִצְדִּיק כִּי כָל הַמּוֹפְתִים לֹא הָיוּ אֶלָּא לְמַעֲלָה וּלְחִבַּת יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיאָם, וּבִשְׁבִילָם עָשָׂה כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וּשְׁמִיעַת עֲמָלֵק יַגִּיד.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ כִּי הוֹצִיא לִסְמֹךְ אַחֲרֶיהָ הַגָּדַת קִיחַת יִתְרוֹ אֶת צִפּוֹרָה וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ד,ד) כִּי אָמַר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה: לָמָּה אַתָּה מוֹלִיךְ אִשְׁתְּךָ וְכוּ׳? אָמַר לוֹ: עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל הַתּוֹרָה עַל הַר סִינַי וְלֹא יִהְיוּ בָּנַי בַּכְּלָל. אָמַר לוֹ: לֵךְ לְשָׁלוֹם וְכוּ׳, עַד כָּאן, וְלָזֶה אָמַר הַכָּתוּב כִּי הוֹצִיא וַיִּקַּח וְגוֹ׳ לְקַיֵּם דְּבָרוֹ.