וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה לֹא־יוּכַ֣ל הָעָ֔ם לַעֲלֹ֖ת אֶל־הַ֣ר סִינָ֑י כִּֽי־אַתָּ֞ה הַעֵדֹ֤תָה בָּ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר הַגְבֵּ֥ל אֶת־הָהָ֖ר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ׃

לא יוכל העם. אֵינִי צָרִיךְ לְהָעִיד בָּהֶם, שֶׁהֲרֵי מֻתְרִים וְעוֹמְדִין הֵם הַיּוֹם שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וְלֹא יוּכְלוּ לַעֲלוֹת שֶׁאֵין לָהֶם רְשׁוּת:

וַאֲמַר משֶׁה קֳדָם יְיָ לָא יִכּוֹל עַמָא לְמִסַק לְטוּרָא דְסִינַי אֲרֵי אַתְּ אַסְהֵדְתָּ בָּנָא לְמֵימַר תַּחִים יָת טוּרָא וְקַדְשֵׁהּ:

ויאמר לא יוכל העם לעלות. אמר הגאון כי שנים רבות חשב בזה הפסוק ולא ידע טעמו עד שראה בספר מוסרי מלכי פרס שאין רשות לשליח לומר למלך עשיתי שליחותך עד שיצונו לעשות דבר אחר אז יאמר לו, ולפי דעתי בעבור שאמר לו השם "פן יהרסו אל ה' לראות" לא ידע משה אם צריך להזהירם שלא יראו, כי כבר הזהירם על הגבול שלא יעברו אז אמר לו השם לך רד כאשר צויתיך שתעיד בהם, כי היו צריכין ישראל שיעיד בהם שנית:

ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם וגו' - המפרש שכך אמר משה כבר אמרת לנו זה שלשת ימים והגבלת את ההר. השמרו לכם עלות בהר. ולמה את צריך לומר לי עכשיו פעם שנייה? טעות הוא בידו, שהרי מזרזים לאדם בשעת מעשה אף לאחר שזרזוהו קודם מעשה שמזרזים לאדם פעם שנייה בשעת מעשה, לומר עתה הגיע הזמן לעשות מה שאמרתי. ועוד פסוק שני שחזר, אמר לו: לך רד. מה בא לחדש? אלא כך אמר משה להקב"ה דרך שאלה וכך שאל לו. אתמול שלשום אמרת לי, שלא יוכל העם לעלות אל הר סיני, כשהזהרת את העם ע"י בהגבלה. אמרת לי: השמרו לכם עלות בהר ועכשיו אתה אומר לי: פן יהרסו אל ה', שמא אתה מוסיף שאפילו להתקרב מעט כדי להסתכל ולראות אפילו רחוק מן ההר אסור?! והשיב לו הקב"ה: לך רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה'. וגם עתה לראות בלא עלייה לא אמרתי לך.

וְקִדַּשְׁתּוֹ. בֶּאֱמוֹר לָהֶם "אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה", כְּעִנְיַן "אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא" (שמות ג:ה).

[לא יוכל העם לעלת אין היכולת בידו].

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְגוֹ׳ לֹא יוּכַל וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת תֹּכֶן מַשְׁמָעוּת עִנְיַן הַהֶפְרֵשׁ בֵּין מֹשֶׁה וּבֵין ה׳, כִּי ה׳ אָמַר לוֹ ״רֵד הָעֵד״ וְגוֹ׳ וְלֹא הִסְפִּיק מַה שֶׁכְּבָר צִוָּה קֹדֶם, וּמֹשֶׁה מַקְשֶׁה וְאוֹמֵר כִּי אֵינוֹ צָרִיךְ וְדַי בְּמַה שֶׁקָּדַם מֵהַצִּוּוּי וְהַהַתְרָאָה.

וְנִרְאֶה כִּי מִתְּחִלָּה צִוָּה ה׳ עַל יִשְׂרָאֵל לְבַל יַעֲלוּ וּלְבַל יִגְּעוּ בָּהָר בְּדֶרֶךְ כְּלָל, וּכְשֶׁחָזַר ה׳ לוֹמַר לְמֹשֶׁה שֶׁיִּתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים וְרָמַז לוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָקוֹם בָּהָר לַעֲמוֹד בּוֹ, וּכְמוֹ שֶׁדִּיַּקְנוּ מֵאָמְרוֹ ״הַנִּגָּשִׁים אֶל ה׳ יִתְקַדָּשׁוּ״, חָשׁ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יָדוּנוּ בְּדִין זֶה דִּין דָּבָר שֶׁהָיָה בַּכְּלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל שֶׁלְּלַמֵּד עַל הַכְּלָל יָצָא, וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם וְאַהֲרֹן הַכֹּל בִּכְלַל נְגִיעַת וַעֲלִיַּת הָר הָיוּ, וּכְשֶׁיָּצְאוּ כֹּהֲנִים לְהַתִּיר חֵלֶק בָּהָר לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל יָצָא וְיוּתְּרוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בַּחֵלֶק שֶׁהוּתְּרוּ בּוֹ הַכֹּהֲנִים, וּלְפָחוֹת בַּחֵלֶק שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּהַדְרָגָה. וַהֲגַם שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה לָדַעַת מִשְׁפָּט זֶה, אֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא בְּתוֹךְ שִׁשִּׁים רִבּוֹא יִשְׂרָאֵל חָכָם שֶׁיָּדִין בְּחָכְמָתוֹ כָּזֶה. אוֹ לוּ יִהְיֶה שֶׁלֹּא יָדוּן אָדָם דִּין זֶה מִדַּעְתּוֹ, עִם כָּל זֶה ה׳ אוֹהֵב מִשְׁפַּט צֶדֶק וְלֹא יָכוֹל לְחַיְּבוֹ מִיתָה לַנּוֹגֵעַ בָּהָר בִּמְקוֹם עֲמִידַת הַכֹּהֲנִים אַחַר שֶׁכְּפִי מִשְׁפַּט הַתּוֹרָה פָּטוּר הוּא כַּנִּזְכָּר. לָזֶה חָזַר ה׳ לוֹמַר לוֹ ״רֵד הָעֵד בָּעָם״, וּבָזֶה סָתַר שֶׁאֵין לָדוּן בְּדִין זֶה דָּבָר שֶׁהָיָה בַּכְּלָל, שֶׁהֲרֵי גִּלָּה הַדָּבָר בְּפֵרוּשׁ לֶאֱסֹר חֵלֶק הָהָר שֶׁיַּעֲלוּ בּוֹ הַכֹּהֲנִים. וּמֹשֶׁה לֹא הֵבִין דִּבְרֵי ה׳ וְכַוָּנָתוֹ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּהָ, כִּי עֲדַיִן לֹא גִּלָּה לוֹ ה׳ מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם, וְסָבַר כִּי דַּוְקָא אַהֲרֹן וְהַכֹּהֲנִים שֶׁהִתִּירָם ה׳, אֲבָל יִשְׂרָאֵל בְּאִסּוּרָם עוֹמְדִים, וְלָזֶה צָעַק לִבּוֹ כִּי אַזְהָרָה זוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה כִּי ״לֹא יוּכַל״ וְגוֹ׳ שֶׁכְּבָר הַעֵדוֹתָה בָּנוּ. וֶהֱשִׁיבוֹ ה׳ ״לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה״ וְגוֹ׳, וְעַל פְּרָטֵי הַמְּקוֹמוֹת שֶׁאֲנִי מַתִּיר לְךָ וּלְאַהֲרֹן וְלַכֹּהֲנִים אֲנִי מַזְהִירְךָ שֶׁתָּעֵד בְּהַגְבָּלָתָם, הֲרֵי זֶה מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע כִּי לְצַד מַה שֶׁגִּלָּה בָּהֶם הַהֶתֵּר הוּא שֶׁהוּצְרַךְ לַחְזֹר לְאָסְרָם.

וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּאָמְרוֹ ״הַנִּגָּשִׁים״ וְגוֹ׳, שֶׁהַכַּוָּנָה הוּא הַנִּגָּשִׁים לַעֲבוֹדַת הַמִּשְׁכָּן, גַּם כֵּן יִהְיֶה טַעַם חֲזָרַת הָאַזְהָרָה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, לְצַד דָּבָר שֶׁהָיָה בַּכְּלָל, אֶלָּא כִּי עֲדַיִן לֹא גִּלָּה ה׳ הֶתֵּר עֲלִיַּת אַהֲרֹן וְהַכֹּהֲנִים, שֶׁמִּצִּדָּהּ הֻצְרַךְ לַחֲזֹר פַּעַם שְׁנִיָּה הָאַזְהָרָה. וְתֵכֶף קָדַם מֹשֶׁה, קוֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר הַדִּבּוּר שֶׁל הֶתֵּר עֲלִיַּת הַכֹּהֲנִים, וְאָמַר לֹא יוּכַל וְגוֹ׳. וְחָזַר ה׳ וְהוֹדִיעוֹ הִתְבּוֹנְנוּת הַדְּבָרִים וְאָמַר לוֹ לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְגוֹ׳ וְהַכֹּהֲנִים - הֲרֵי הִתִּיר חֵלֶק מֵעֲלִיַּת הָהָר, וְתֵכֶף סָמוּךְ מַמָּשׁ אָמַר לוֹ וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ, פֵּרוּשׁ כָּל עִקָּר, וְהַכֹּהֲנִים לֹא יֶהֶרְסוּ לִמְקוֹם אַהֲרֹן, וְאַהֲרֹן לִמְקוֹם מֹשֶׁה. וְאָז הִשְׂכִּיל דַּעַת עֶלְיוֹן עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שֶׁהַמֵּחוּשׁ הוּא לְבַל יָדוּנוּ דָּבָר שֶׁהָיָה בַּכְּלָל וְכוּ׳, וּרְמָזוֹ אֵל עֶלְיוֹן בְּסֵדֶר הַדִּבּוּר שֶׁהִקְדִּים לוֹמַר לוֹ וְעָלִיתָ וְגוֹ׳ וְהַכֹּהֲנִים וְגוֹ׳ וְאַחַר כָּךְ וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ וְגוֹ׳. וּבָזֶה מָצָאנוּ נַחַת רוּחַ בְּמַאֲמָר שֵׁנִי שֶׁאָמַר ה׳ לְמֹשֶׁה וְעָלִיתָ אַתָּה וְגוֹ׳, וְקָשֶׁה מִמָּה נַפְשָׁךְ: אִם הוֹדָה לוֹ ה׳ עַל תְּשׁוּבָתוֹ, אִם כֵּן לָמָּה חָזַר לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה ״וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ״? וְדָבָר זֶה פָּשׁוּט הוּא כִּי כַּוָּנָתוֹ הִיא שֶׁיֹּאמַר כֵּן לְיִשְׂרָאֵל, אִם כֵּן לֹא נִתְקַבְּלָה תְּשׁוּבַת מֹשֶׁה. וְאִם נֹאמַר גַּם כֵּן שֶׁלֹּא הוֹדָה עַל דִּבְרֵי מֹשֶׁה, לָמָּה לֹא הֱשִׁיבוֹ תֵּכֶף לִסְתֹּר דְּבָרָיו עַד שֶׁהִקְדִּים לוֹמַר ״וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן וְהַכֹּהֲנִים״? כִּי הָיָה לוֹ לַה׳ לִגְמֹר עִנְיַן הַשְּׁלִיחוּת שֶׁהִתְחִיל לְצַוֹּתוֹ עָלָיו שֶׁאָמַר לוֹ ״הָעֵד בָּעָם״ וְגוֹ׳, וְאַחַר כָּךְ יְצַו הָאֵל דָּבָר חָדָשׁ שֶׁהוּא עִנְיַן עֲלִיַּת אַהֲרֹן וְהַכֹּהֲנִים שֶׁלֹּא הִזְכִּירוֹ עַד עַתָּה. וּבְמַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי יָבֹא עַל נָכוֹן, כִּי לְעוֹלָם לֹא בָּאָה מִצְוַת ״הָעֵד בָּעָם״ אֶלָּא לְצַד הֶתֵּר גְּבוּלִין שֶׁל אַהֲרֹן, אֶלָּא שֶׁלֹּא הִמְתִּין מֹשֶׁה עַד גָּמְרָן שֶׁל דְּבָרִים. וְלָזֶה בְּדִבְרֵי ה׳ אֵלָיו הִקְדִּים תַּשְׁלוּם הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא הִסְפִּיק מֹשֶׁה לְשָׁמְעָם, שֶׁהוּא טַעַם הָאַזְהָרָה, וְאָמַר לוֹ וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן וְהַכֹּהֲנִים - הֲרֵי הִתִּיר גְּבוּל מֵהָהָר לְאַהֲרֹן וּגְבוּל לַכֹּהֲנִים, וְגָמַר אוֹמֶר וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַגְּבוּלִין שֶׁל אַהֲרֹן וְהַכֹּהֲנִים, אֶלָּא כָּל הָהָר בְּאִסּוּר.

עוֹד נִרְאֶה לוֹמַר טַעַם הַהַתְרָאָה פַּעַם שְׁנִיָּה, לֶהֱיוֹת כִּי הַתְרָאָה רִאשׁוֹנָה לֹא נֶאֱמַר בָּהּ זְמַן מֵאֵימָתַי מַתְחִיל הָאִסּוּר, וַהֲגַם שֶׁהִזְכִּיר שָׁם ״שְׁלֹשֶׁת יָמִים״, לֹא נֶאֶמְרוּ בְּפֵרוּשׁ בְּעִנְיַן אִסּוּר הַגְבָּלַת הָהָר שֶׁמַּתְחִיל מִיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וְנִמְצָא שֶׁעֲדַיִן לֹא יָדְעוּ יִשְׂרָאֵל זְמַן הַתְחָלָתָהּ. לָזֶה כְּשֶׁיָּרַד ה׳ תֵּכֶף אָמַר לְמֹשֶׁה שֶׁיֵּרֵד לְהָעֵד וְגוֹ׳, שֶׁהוּא מִשָּׁעָה זוֹ וָאֵילָךְ, וּתְשׁוּבַת מֹשֶׁה צָרִיךְ עִיּוּן. וְאוּלַי כִּי מֹשֶׁה חָשַׁב כִּי אִסּוּר הַגְבָּלַת הָהָר הִיא מֵעֵת צַוּוֹתָם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְבָּאֵר בְּפֵרוּשׁ ״לֹא תִגַּע בּוֹ יָד״ בְּיוֹם פְּלוֹנִי, הַתְחָלַת הַמִּצְוָה הִיא מֵעֵת הָאַזְהָרָה, וְלֹא כֵן הָיָה דַּעַת עֶלְיוֹן. וְלָזֶה הָיָה עָלָיו דְּבַר ה׳ חָזָק לַחְזֹר לוֹמַר כִּי זֶה הוּא זְמַן הַהַגְבָּלָה. וְלִכְשֶׁנֹּאמַר כִּי כֵן הָיְתָה דַּעַת עֶלְיוֹן שֶׁאִסּוּר נְגִיעַת הָהָר יַתְחִיל מֵעֵת צַוּוֹתוֹ, טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ הָאַזְהָרָה פַּעַם שְׁנִיָּה, כִּי בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה אָמַר ״כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ״ וְגוֹ׳, הֲרֵי זוֹ מִיתַת בֵּית דִּין, וְכָאן חִדֵּשׁ כִּי מִי שֶׁלֹּא הֲרָגוּהוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁה׳ יִפְרֹץ וְגוֹ׳. וְדִקְדֵּק לוֹמַר לְשׁוֹן רַבִּים, לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁיֶּהֶרְסוּ כֻּלָּם לִרְאוֹת, יְדִינֵם בְּדִין שָׁמַיִם וְיִפְרֹץ בָּם ה׳.