שְׁמוֹת י״ט · ח׳

וַיַּעֲנ֨וּ כׇל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהֹוָֽה׃

במילים פשוטות

כל העם עונים יחדיו ואומרים ״כל אשר דיבר ה׳ נעשה״, ומשה משיב את דברי העם אל ה׳. רש״י מבאר ״וישב משה את דברי העם״ - ביום המחרת שהוא שלישי, שהרי בהשכמה עלה, ושואל וכי צריך היה משה להשיב, ומשיב שבא הכתוב ללמד דרך ארץ ממשה, שלא אמר ״הואיל ויודע מי ששלחני איני צריך להשיב״. אבן עזרא מבאר ״יחדיו״ - שהוא מילה יחידה במקרא, ומעיר שהזכיר ״וישב״ ואין צורך להזכיר ״ויעל״ כי הכתוב אחז דרך קצרה. קבלת העם ״כל אשר דיבר ה׳ נעשה״ בפה אחד היא רגע מכונן של הסכמה מלאה לברית. ממשה למדים דרך ארץ - להשיב תשובה לשולח אף שהוא יודע הכל.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וישב משה את דברי העם וגו'. בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי, שֶׁהֲרֵי בְּהַשְׁכָּמָה עָלָה; וְכִי צָרִיךְ הָיָה מֹשֶׁה לְהָשִׁיב? אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִמֹּשֶׁה, שֶׁלֹּא אָמַר הוֹאִיל וְיוֹדֵעַ מִי שֶׁשְּׁלָחַנִי אֵינִי צָרִיךְ לְהָשִׁיב (שבת פ"ז):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲתִיבוּ כָל עַמָא כַּחֲדָא וַאֲמָרוּ כֹּל דִי מַלִיל יְיָ נַעְבֵּד וַאֲתֵיב משֶׁה יָת פִּתְגָמֵי עַמָא קֳדָם יְיָ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

יחדו. הוא מלה יחידה במקרא בדקדוק בעבור תוספת הוי"ו ויפת אמר כאדם יחיד לבדו, לא יהיה משנה שם:

והזכיר וישב, ואין צורך להזכיר ויעל, כי הכתוב אחז דרך קצרה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

וישב משה את דברי העם אל ה' - למחר כמו שמפרש והולך: ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן וגו'.

אז - ויגד משה את דברי העם אל ה'.

זהו - וישב משה וגו' - כולל. ואח"כ מפרש, כך אמר לו משה להקב"ה: כבר מאתמול קבלו עליהם לעשות מה שתצום. וכמוהו: ותצא אש מלפני ה' ותאכל את העולה ובתוך כך, ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא וגו' ותצא אש מלפני ה' מצא נדב ואביהוא לפני מזבח הזהב שבהיכל בהקריבם עליו אש זרה ושרפם ויצא לחוץ ואכל את העולה על מזבח הנחושת שבעזרה חוץ להיכל. וכן בספר שופטים בפ' מיכה: וישב את אלף ומאה הכסף לאמו ותאמר אמו הקדיש הקדשתי את הכסף לה' וגו' וישב את הכסף לאמו. בתחלה אמר הפסוק: וישב את הכסף לאמו. ופירש אח"כ כיצד ותאמר אמו וגו', וישב הכסף לאמו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם. הֵשִׁיב מַה שֶּׁהֵבִין מִדִּבְרֵיהֶם לְהָשִׁיב שׁוֹלְחוֹ, וְהוּא שֶׁלֹּא הֵבִין מִדִּבְרֵיהֶם זוּלָתִי שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וישב משה למחר ביום ג׳‎ לחדש שהוא יום רביעי בשבת, למחרת ביום ד׳‎ לחדש ואל משה אמר וגו׳‎ עד לא יעלה עמך. מיד ויאמר אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן וגו׳‎ כדי שישמעו ויאמינו בך שאתה שלוחי. אבל אם לא ישמעו יאמרו לאחר זמן בשלחי אותך אליהם לא נראה אליך ה׳‎ היינו וגם בך יאמינו לעולם בו ביום ד׳‎ לחדש בפרשת משפטים: ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה'. שאמר: הנה אנכי בא אליך בעב הענן וגו׳‎ עד, יאמינו לעולם. ואת כל המשפטים שנתנו במרה כדכתיב שם שם לו חק ומשפט, ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל אשר דבר ה׳‎ נעשה מיד כאן בפרשת יתרו ויגד משה את דברי העם אל ה'. שאמרו, כל הדברים אשר דבר ה׳‎ נעשה. כאן פרש״‎י תשובה על דבר זה שמעתי מהם וכו'. מהיכן פרש״‎י כן אלא מתוך תשובתו של הקב״‎ה שאמר כי ביום השלישי ירד ה', נמצאת למד שבקשו לשמוע מפיו ומתוך שכתוב לעיני כל העם, אתה למד שאמרו רצוננו לראות מלכנו. ובו ביום בעצמו ביום רביעי לחדש נאמר ויאמר ה׳‎ אל משה לך אל העם וקדשתם וגו׳‎ מאחר שאומר כך לך אל העם וקדשתם היום וגו׳‎ עד אל תגשו אל אשה, יום ד׳‎ ויום ה׳‎ לחדש שהוא יום ה׳‎ ויום ו׳‎ בשבת. וקדשתם שירחצו במים והראיה מוכבסו שמלותם כדכתיב ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ובכך יהיו קדושים. דוגמא והיא מתקדשת מטומאתה ועל ידי כך יהיו נכונים וטהורים מאשה ילמד סתום מן המפורש.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה. פֵּרוּשׁ לְשׁוֹן חֲזָרָה, כִּי מִלְּבַד מַה שֶׁקָּדְמָה הַיְּדִיעָה לַבּוֹרֵא מִתְּשׁוּבַת יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא יוֹדֵעַ נִסְתָּרוֹת בְּכִלְיוֹת הָאָדָם וּמִכָּל שֶׁכֵּן הַנִּגְלוֹת, עוֹד הֶחְזִיר הַדְּבָרִים פַּעַם שְׁנִיָּה, וְהַטַּעַם הוּא לִשְׁבַח הַתְּשׁוּבָה כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּסָמוּךְ. אוֹ יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא) שֶׁאָמַר ה׳ לְמֹשֶׁה ״הַחְזֵר לִי תְּשׁוּבָה״, לָזֶה אָמַר וַיָּשֶׁב פֵּרוּשׁ כִּי לְצַד הַתְּשׁוּבָה שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ ״הֲשִׁיבֵנִי״ וְכוּ׳ הוּא שֶׁעָשָׂה, כִּי זוּלַת זֶה מִי יַגִּיד לִפְנֵי יוֹדֵעַ כֹּל בָּרוּךְ הוּא.

אֶת דִּבְרֵי הָעָם וְגוֹ׳. אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁהֵשִׁיב שֶׁקִּבְּלוּ לַעֲשׂוֹת, אֶלָּא הֵשִׁיב לַה׳ אֹפֶן סֵדֶר הַתְּשׁוּבָה שֶׁעָנוּ כֻּלָּם יַחְדָּיו, עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, וְלֹא לְהוֹדָעָה אֶלָּא נִתְכַּוֵּן בָּזֶה לְפָאֵר לְרוֹמֵם עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כַּמָּה בְּחִינוֹת טוֹבוֹת אֲשֶׁר תַּגִּיד אֹפֶן הַתְּשׁוּבָה, וְלָזֶה הֶחְזִיר מֹשֶׁה הַדְּבָרִים לִפְנֵי ה׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברי הימים א יז:כא) ״וּמִי כְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל