שְׁמוֹת כ׳ · י׳

וְי֨וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה כׇל־מְלָאכָ֜֡ה אַתָּ֣ה ׀ וּבִנְךָ֣͏ֽ־וּ֠בִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֜֙ וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ וְגֵרְךָ֖֙ אֲשֶׁ֥֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

המשך הדיבר: ״ויום השביעי שבת לה׳ אלוהיך, לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגֵרך אשר בשעריך״. רש״י מבאר ״אתה ובנך ובתך״ - אלו קטנים, ולא בא אלא להזהיר גדולים על שביתת הקטנים. ספורנו מבאר ״שבת לה׳ אלוהיך״ - כולו לה׳, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, ולהתענג בו די העבודה לכבודו יתברך. הדיבר מרחיב את איסור המלאכה בשבת אל כל בני הבית - הילדים, העבדים, הבהמה והגֵּר. השבת אינה עניין פרטי בלבד, אלא מקיפה את כל התלויים באדם, ואף את בהמתו. לפי ספורנו, השבת מיועדת כולה לעבודת ה׳ - ללימוד, לקיום מצוות ולעונג של קדושה, ובכך היא יום שכל כולו מוקדש לבורא.
מבוסס על רש״י, ספורנו · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אתה ובנך ובתך. אֵלּוּ קְטַנִּים; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא גְּדוֹלִים? אָמַרְתָּ, הֲרֵי כְּבָר מֻזְהָרִים הֵם, אֶלָּא לֹא בָא אֶלָּא לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל שְׁבִיתַת הַקְּטַנִּים; וְזֶהוּ שֶׁשָּׁנִינוּ (שבת קכ"א), קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ מִפְּנֵי שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עָלֶיךָ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שַׁבְּתָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ לָא תַעְבֵּד כָּל עִבִדְתָּא אַתְּ וּבְרָךְ וּבְרַתָּךְ עַבְדָךְ וְאַמְתָךְ וּבְעִירָךְ וְגִיוֹרָךְ דִי בְקִרְוָךְ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ. כֻּלּוֹ לַה', לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת, וּלְהִתְעַנֵּג בּוֹ דֵּי הָעֲבוֹדָה לִכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּעִנְיַן "חַמְרָא וְרֵיחָנֵי פַּקְּחוּנִי" (הוריות יג:).

אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ. הַקְּטַנִּים הָעוֹשִׂים לְדַעַת אֲבִיהֶם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

שבת לה׳‎ אלהיך ולא לך, כלומר שב והבטל מכל מלאכה וטורח.

לא תעשה כל מלאכה שום מלאכה דוגמא וכל תמונה, כל אלמנה ויתום.

ועבדך ואמתך מה שלא פירש כאן מפני מה שובתין עבד ואמה חזר ופירשו במשנה תורה בעבור שתזכור שהיית עבד במצרים כמוהו ויפדך.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כִּי בַּעֲשׂוֹתוֹ שַׁבָּת לַה׳ בָּזֶה אַתָּה עוֹשֶׂה ה׳ כִּי הוּא אֱלֹהֶיךָ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה כה) כִּי שָׁקוּל שַׁבָּת כְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְאוּלַי כִּי רְמוּזָה הִיא כָּל הַתּוֹרָה בְּתֵבַת שַׁבָּת עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: תרי״א הֵם מִצְווֹת שֶׁלֹּא שְׁמָעוּם מִפִּי הַגְּבוּרָה אֶלָּא מִפִּי נָבִיא, וּשְׁתֵּי מִצְווֹת ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ שֶׁהֵם שְׁתֵּי מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה, מִצְוַת ״אָנֹכִי״ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ הִיא מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. וּכְבָר הוֹדִיעוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי מִצְווֹת עֲשֵׂה יִתְכַּנּוּ לְשֵׁם הָרַחֲמִים לְפִי שֶׁהֵם בִּבְחִינַת קַבָּלַת שָׂכָר, וּמִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה יִתְכַּנּוּ לְשֵׁם אדנ״י לְפִי שֶׁהֵם בִּבְחִינַת הַדִּין לָעוֹבֵר עֲלֵיהֶם. וְהִנֵּה חֶשְׁבּוֹן הוי״ה אדנ״י עוֹלֶה צ״א וְתרי״א הֲרֵי שַׁבָּת.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת קיח:) כָּל הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ אֲפִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כֶּאֱנוֹשׁ מוֹחֲלִין לוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה׳ בָּזֶה נַעֲשָׂה הוּא אֱלֹהֶיךָ וְלֹא זוּלָתוֹ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁנִּמְחַל לוֹ מַה שֶׁקִּבֵּל לֶאֱלוֹהַּ זוּלָתוֹ יִתְבָּרַךְ.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ שַׁבָּת לַה׳, כִּי לֹא תִהְיֶה הַמְּנוּחָה וְהַשְּׁבִיתָה לִמְנוּחָתוֹ וּלְמַרְגּוֹעוֹ, אֶלָּא לְמִצְוַת ה׳ אֱלֹהָיו.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְגוֹ׳, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי גַּם כֵּן יִהְיֶה לְךָ מְלָאכָה אַחַת, וּמַה הִיא? שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה שַׁבָּת לַה׳ אֱלֹהֶיךָ, וְלֹא מִיעַטְתִּי לְךָ יוֹם הַשְּׁבִיעִי אֶלָּא מִמְּלַאכְתְּךָ שֶׁל עַצְמְךָ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל