לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם. לְהַרְגִּילְכֶם אֶל הַנְּבוּאָה שֶׁזְּכִיתֶם אֵלֶיהָ פָּנִים בְּפָנִים, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הָעִנְיָן בְּאֵלִיָּהוּ, שֶׁהָיְתָה אָז נְבוּאָתוֹ בִּהְיוֹתוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחוּשָׁיו, כַּאֲמָרוֹ "וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה" (מלכים א יט:יג), גַּם כִּי אוּלַי לֹא הָיְתָה בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה כְּעִנְיַן מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים לד:י).
בָּא הָאֱלֹהִים. פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה (שמות יט:יז) "לִקְרַאת הָאֱלֹהִים".
וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם. כְּטַעַם מַה שֶׁהֵשִׁיב רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְקֵיסָר, בְּאָמְרוֹ "יוֹמָא דְּחַד מִן שִׁמְשֵׁי דְּקַיְימֵי קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲמַרְתְּ לָא מָצִינָא לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, שְׁכִינָה לֹא כָּל שֶׁכֵּן" (חולין ס.).