שְׁמוֹת כ׳ · י״ז

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָ֒אוּ֒ כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָאֱלֹהִ֑ים וּבַעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל־פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶחֱטָֽאוּ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

משה אומר אל העם ״אל תיראו, כי לבעבור נסות אתכם בא האלוהים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו״. רש״י מבאר ״לבעבור נסות אתכם״ - לגדל אתכם בעולם, שייצא לכם שם באומות שהוא בכבודו נגלה עליכם, ו״נסות״ - לשון הרמה וגדולה, כמו ״הרימו נס״. אבן עזרא מבאר שהלמ״ד של ״לבעבור״ נוספת, וטעם ״נסות אתכם״ כמו ״ולמען נסותך להיטיבך באחריתך״. משה מרגיע את העם ומבאר את תכלית המעמד: לא להמיתם בא ה׳, אלא לרוממם ולהטביע בהם יראת שמים שתמנע מהם לחטוא. לפי רש״י, מטרת ההתגלות היא לגדל את ישראל בעיני האומות, ולפי שני הפירושים, היראה שנוצרה במעמד נועדה לחיוב - לשמור את העם מן החטא לאורך הדורות.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לבעבור נסות אתכם. לְגַדֵּל אֶתְכֶם בָּעוֹלָם, שֶׁיֵּצֵא לָכֶם שֵׁם בָּאֻמּוֹת שֶׁהוּא בִּכְבוֹדוֹ נִגְלָה עֲלֵיכֶם:

נסות. לְשׁוֹן הֲרָמָה וּגְדֻלָּה, כְּמוֹ הָרִימוּ נֵס (ישעיהו ס"ב), אָרִים נִסִּי (שם מ"ט), כַנֵּס עַל הַגִּבְעָה (שם ל') - שֶׁהוּא זָקוּף:

ובעבור תהיה יראתו. עַל יְדֵי שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ יָראוּי וּמְאֻיָּם, תֵּדְעוּ כִּי אֵין זוּלָתוֹ וְתִירְאוּ מִפָּנָיו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר משֶׁה לְעַמָא לָא תִדְחֲלוּן אֲרֵי בְּדִיל לְנַסָאָה יָתְכוֹן אִתְגְלִי לְכוֹן יְקָרָא דַיְיָ וּבְדִיל דִתְהֵי דַחַלְתֵּהּ עַל אַפֵּיכוֹן בְּדִיל דְלָא תְחוּבוּן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויאמר. למ"ד לבעבור נוסף, כלמ"ד למבראשונה (דה"א טו יג) ולמ"ד לאבשלום בן מעכה (שם ג ב):

וטעם נסות אתכם. כמו ולמען נסותך להטיבך באחריתך (דבר' ח טז):

ובעבור תהיה יראתו על פניכם, ככתוב, יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחרב (שם ד י):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

נסות - להוכיח אתכם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם. לְהַרְגִּילְכֶם אֶל הַנְּבוּאָה שֶׁזְּכִיתֶם אֵלֶיהָ פָּנִים בְּפָנִים, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הָעִנְיָן בְּאֵלִיָּהוּ, שֶׁהָיְתָה אָז נְבוּאָתוֹ בִּהְיוֹתוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחוּשָׁיו, כַּאֲמָרוֹ "וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה" (מלכים א יט:יג), גַּם כִּי אוּלַי לֹא הָיְתָה בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה כְּעִנְיַן מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים לד:י).

בָּא הָאֱלֹהִים. פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה (שמות יט:יז) "לִקְרַאת הָאֱלֹהִים".

וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם. כְּטַעַם מַה שֶׁהֵשִׁיב רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְקֵיסָר, בְּאָמְרוֹ "יוֹמָא דְּחַד מִן שִׁמְשֵׁי דְּקַיְימֵי קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲמַרְתְּ לָא מָצִינָא לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, שְׁכִינָה לֹא כָּל שֶׁכֵּן" (חולין ס.).

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ. מִן הַשְּׁמִיעָה בְּקוֹל ה׳, ״כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם״. אָמַר כִּי טוֹב לָכֶם לְקַבֵּל הַדִּבְּרוֹת מִתּוֹךְ הָרְאִיָּה וְהַשְּׁמִיעָה כְּאֶחָד, כִּי מִכָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ יֵצֵא תַּכְלִית מְיֻחָד. כִּי עַל הַשְּׁמִיעָה נָתַן טַעַם ״לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים״, וְ״נַסּוֹת״ לְשׁוֹן הֲרָמַת דֶּגֶל נֵס, כִּי רָצָה ה׳ לְהַגְבִּיהַּ אֶתְכֶם בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל כָּל הָעַמִּים, עַל כֵּן הוּא רוֹצֶה שֶׁתִּשְׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ, כִּי לֹא נִשְׁמַע כָּזֶה בְּשׁוּם אֻמָּה שֶׁתּוּכַל לְהִתְפָּאֵר בָּזֶה שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל אֱלֹהִים וְחָיוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ה, כג) ״כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי״. וּמִכָּאן רְאָיָה בְּרִיאָה וְטוֹבָה שֶׁשְּׁמִיעַת קוֹל אֱלֹהִים הוּא לְיִשְׂרָאֵל הֲרָמַת דֶּגֶל נֵס עַל כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן. וְעַל רְאִיַּת הָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵיהֶם בָּאֲוִיר נָתַן טַעַם שֵׁנִי וְאָמַר: ״בַּעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ״, כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת ״יִרְאַת ה׳ טְהוֹרָה״, וְצִיּוּר זֶה רָצָה ה׳ שֶׁיִּהְיֶה עַל פְּנֵיכֶם תָּמִיד, כְּדֵי שֶׁלְּעוֹלָם יִהְיֶה נִרְאֶה לָכֶם כְּאִלּוּ הַתּוֹרָה כְּתוּבָה לִפְנֵיכֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּבוֹאוּ לִידֵי חֵטְא לְעוֹלָם, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּיכֶם עַל יְדֵי שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ צִיּוּרֵי רֹשֶׁם אוֹתִיּוֹת אֵלּוּ נֶגֶד פְּנֵיכֶם תָּמִיד. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר מְאֹד.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

אַל תִּירָאוּ. פֵּרוּשׁ, שֶׁיְּדַבֵּר עִמָּכֶם עוֹד, כִּי לְבַעֲבוּר וְגוֹ׳, וּכְבָר עָשָׂה ה׳ מַחֲשַׁבְתּוֹ הַטּוֹבָה וְעָשָׂה אֶתְכֶם נֵס שֶׁהֵם מוּבְדָּלִים לְטוֹבָה, כִּי פָּסְקָה זוּהֲמָתָם בְּאֶמְצָעוּת דְּבַר הָאֱלֹהִים. וְגַם טַעַם שֵׁנִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, כִּי בַּעֲקִירַת הַזּוּהֲמָא מֵהֶם הִנֵּה קָנְתָה הַיִּרְאָה שֶׁהִיא שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ מָקוֹם לִהְיוֹת בִּתְמִידוּת עַל פְּנֵיהֶם, כִּי צֶלֶם אֱלֹהִי אֲשֶׁר יָצַר ה׳ אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ חָזַר לְקַדְמוּתוֹ. וְהַרְוָחַת שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ הוּא ״לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ״, כִּי כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בּוֹשֶׁת פָּנִים שֶׁהִיא יִרְאָתוֹ הָאֲמוּרָה, לֹא בִּמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לָכֶם טַעֲנָה לָמָּה לֹא יְנַבֵּא ה׳ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי נִסָּה אוֹתָם בִּנְבוּאָה וְלֹא יָכְלוּ עֲמוֹד.

מקור: ספריא · נחלת הכלל