לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂ֨ה־לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ ׀ וְכׇל־תְּמוּנָ֔֡ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ מִמַּ֔֡עַל וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתָּ֑͏ַ֜חַת וַאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֖֣יִם ׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץ׃

פסל. עַל שֵׁם שֶׁנִּפְסָל:

וכל תמונה. תְּמוּנַת דָּבָר אשר בשמים:

לָא תַעְבֵּד לָךְ צֶלֶם וְכָל דְמוּת דִי בִשְׁמַיָא מִלְעֵלָא וְדִי בְאַרְעָא מִלְרָע וְדִי בְמַיָא מִלְרַע לְאַרְעָא:

ואשר בארץ מתחת. שהוא מתחת השמים, התמונות רבות כאשר הם מפורשות בפ' ואתחנן גם כן במים ואמר הכתוב מתחת לארץ, כי הים והארץ כדור אחד:

לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל. אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְעָבְדוֹ.

לא תעשה לך פסל וכל תמונה במקום אחר הוא אומר הטעם כי לא ראיתם כל תמונה, שלא תאמר אתה אל מסתתר ואין רואך אעשה לי פסילים לזכרונך להשתחות לך לכבודך.

וכל תמונה וי״‎ו יתרה, פי׳‎ לא תעשה לך פסל של כל תמונה אפי׳‎ אין לו פרצוף הואיל והם לשם עבודת כוכבים כגון אבני מרקוליס שאין להם דמות פרצוף. וכל תמונה שום תמונה כמו כל אלמנה ויתום.

וְאָמַר לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְגוֹ׳. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה מִינֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין לָהֶם תְּמוּנָה לֹא בַּשָּׁמַיִם וְלֹא בָּאָרֶץ, מִכָּל מָקוֹם נָקַט דַּוְקָא אֵלּוּ, לְפִי שֶׁאִלּוּ הָיוּ עוֹבְדִים לִדְבָרִים שֶׁאֵין לָעוֹלָם בָּהֶם צֹרֶךְ, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְאַבְּדָם. אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁהֵם עוֹבְדִים גַּם לִדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָעוֹלָם בָּהֶם צֹרֶךְ, כַּחַמָּה וּלְבָנָה וְדוּגְמָתָם, וְכִי מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִים שֶׁקִּלְקְלוּ יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ? וְאִלּוּ הָיָה מְאַבֵּד אוֹתָן שֶׁאֵין לָעוֹלָם בָּהֶם צֹרֶךְ, כָּל שֶׁכֵּן דְּפָקַר טְפֵי הָעוֹבֵד לִדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָעוֹלָם בָּהֶם צֹרֶךְ, כִּי יֹאמַר: מֵאַחַר שֶׁאֵלּוּ נֶאֶבְדוּ וְאֵלּוּ נִתְקַיְּמוּ, וַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם מַמָּשׁ. עַל כֵּן נָקַט דַּוְקָא אֵלּוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ שֶׁלְּאַבְּדָם אִי אֶפְשָר, וְאִם לֹא יַעַבְדוּ לְאֵלּוּ אֵין לָחוּשׁ לִשְׁאָר עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי בְּנָקֵל לְאַבְּדָם כְּמוֹץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.

לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת, אַחַר אָמְרוֹ ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ וְגוֹ׳ וַאֲפִלּוּ בְּמַחְשָׁבָה, מַה צֹרֶךְ עוֹד לְצַוּוֹת עַל מַעֲשֵׂה הַפְּסִילִים? וְאִם לְצַוּוֹת עַל עֲשִׂיָּתָם אֲפִלּוּ לְזוּלַת, אִם כֵּן לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר תֵּבַת ״לְךָ״. עוֹד, לֹא הָיָה לוֹ לִגְמֹר אֹמֶר לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה אִם לֹא בָּאָה הָאַזְהָרָה אֶלָּא עַל מַעֲשֵׂה אוּמָּן. עוֹד, לָמָּה קָרָא לַצְּלָמִים בְּשֵׁם פֶּסֶל? עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת, לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר פַּעַם אַחֶרֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ, שֶׁהָיָה מַסְפִּיק לוֹמַר ״כִּי אָנֹכִי אֵל קַנָּא״ וְחוֹזְרִים הַדְּבָרִים לְהַמְּדַבֵּר בַּתְּחִלָּה ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת, לָמָּה הֻצְרַךְ לָתֵת טַעַם כִּי וְגוֹ׳ אֵל קַנָּא, הֲלֹא בְּלֹא טַעַם זֶה יִתְחַיְּבוּ לְקַבֵּל גְּזֵרַת מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם בָּרוּךְ הוּא?

וְנִרְאֶה שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר אִסּוּר מִין עֲבוֹדָה זָרָה חוּץ מֵהַמֻּזְכָּר בַּפָּסוּק ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, וְהוּא כִּי יֹאמַר אָדָם, הָאֱמֶת כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים וְכָל זוּלָתוֹ אַיִן, אֲבָל לְצַד עֹצֶם גְּדֻלָּתוֹ תִּתְמַעֵט תְּכוּנַת הָאָדָם וְהַשָּׂגָתוֹ לְדַבֵּר לְפָנָיו וְלִשְׁאֹל פְּרָטֵי שְׁאֵלוֹתָיו, כִּי אֵינוֹ מִמּוּסַר גֶּדֶר הַכָּבוֹד שֶׁתָּבֹא בְּרִיָּה שְׁפֵלָה אֲפֵלָה כָּמוֹנִי וְתִשְׁאַל שְׁאֵלוֹת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, וְלִפְעָמִים יַרְבֶּה בִּפְרָטֵי צְרָכָיו דַּקִּים וְרַבִּים, וְאֵיךְ יִהְיֶה לוֹ כָּל כָּךְ עַזּוּת פָּנִים לְהַרְבּוֹת לִשְׁאֹל דִּקְדּוּקֵי הַשְּׁאֵלוֹת. אֲשֶׁר עַל כֵּן יִתְיַעֵץ בְּדַעַת יִצְרוֹ שֶׁיִּבְחַר לְדַבֵּר דְּבָרָיו לִפְנֵי אֶחָד מִמְּשַׁמְּשֵׁי עֶלְיוֹן הַמְשַׁמְּשִׁים לְפָנָיו בַּמָּרוֹם, וְהוּא יַעֲזֹר לוֹ גַּם יִהְיֶה אֶמְצָעִי לְדַבֵּר דְּבָרָיו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל בַּדָּבָר הַגָּדוֹל אִם יִצְטָרֵךְ, וּבְאֶמְצָעוּת כֵּן כַּבֵּד יְכַבֵּד אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַהוּא וִיבָרְכֵהוּ וְיִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנָיו בְּדֶרֶךְ כָּל הַכָּבוֹד וְהַמַּעֲלָה, שֶׁבָּזֶה יִתְרַצֶּה לָשֵׂאת מַשָּׂאוֹ עָלָיו לַעֲשׂוֹת לוֹ צְרָכָיו. וְדַע כִּי טָעוּת זֶה בָּהּ טָעוּ רֹב הָעוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי יוֹדְעִים הֵם שֶׁעוֹבְדִים לְלֹא אֱלוֹהַּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לְאֶמְצָעִי וְכוּ׳ כַּנִּזְכָּר. וּבְחִינָה זוֹ לֹא יִקָּרֵא לָהּ שֵׁם אֱלוֹהַּ אֶלָּא פֶּסֶל, כִּי הוּא יוֹדֵעַ כִּי לֹא אֱלוֹהַּ הוּא וְזֶה הוּא פְּסִלוּתוֹ שֶׁאֵין בּוֹ כֹּחַ אֱלֹהִי וּפְסֹלֶת הוּא לִפְנֵי הָעִקָּר שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא עוֹלָם. אוֹ קְרָאוֹ פֶּסֶל כִּי הוּא עוֹמֵד לְהִתְפַּסֵּל כְּשֶׁיַּעֲבִירֶנּוּ ה׳ מִמֶּמְשַׁלְתּוֹ עַל יְדֵי סִבָּה אוֹ עַל יְדֵי סִבַּת זֶה הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לוֹ שֶׁיְּהֵא גּוֹרֵם לְהִתְפַּסֵּל, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (איכה רבתי פ״ב) בְּמַעֲשֵׂה דּוֹר הַמַּבּוּל שֶׁאָמְרוּ ״אָנוּ מַשְׁבִּיעִים לַשָּׂרִים הַמְמֻנִּים״ וְכוּ׳, וַה׳ הֶעֱבִיר מֶמְשֶׁלֶת הַשָּׂרִים, כְּאָמְרוֹ (ישעיהו מ״ג:כ״ח) ״וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ״. וְצִוָּה ה׳ גַּם עַל בְּחִינָה זוֹ וְאָמַר לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, פֵּרוּשׁ, הֲגַם כִּי לְךָ בְּעַצְמְךָ בְּדַעְתְּךָ שֶׁהוּא פֶּסֶל, אַף עַל פִּי כֵן לֹא תַּעֲשֵׂהוּ לְךָ.

וְחָזַר וּפֵרַשׁ מַה הוּא הַמַּעֲשֶׂה, וְאָמַר לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְגוֹ׳, וְאָמַר הַטַּעַם לְהָאִסּוּר כִּי אָנֹכִי ה׳ אֵל קַנָּא, פֵּרוּשׁ, מִתְקַנֵּא אֲנִי עַל הַדָּבָר הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה בְּדֶרֶךְ זֶה. וּלְהָבִין תֹּכֶן הַכַּוָּנָה, הִנֵּה מָצִינוּ לַה׳ שֶׁהִזְכִּיר פְּרָט זֶה שֶׁל הַקִּנְאָה בְּפָרָשַׁת נָשֹׂא (במדבר ה:יד), דִּכְתִיב ״וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ״ וְגוֹ׳, הִנֵּה לִפְעָמִים יִתְקַנֵּא אָדָם בְּאִשְׁתּוֹ עַל בְּנוֹ וְעַל עַבְדּוֹ. וּכְבָר יָדַעְתָּ כִּי יִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת כַּלָּה הֵם, כָּרָמוּז בְּאֹרֶךְ בְּסֵפֶר קֹדֶשׁ קָדָשִׁים שִׁיר הַשִּׁירִים. וּמֵעַתָּה כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים לָהֶם בְּעָלִים, הֲגַם שֶׁלֹּא יִמְרְדוּ וְלֹא יַכְחִידוּ בַּבּוֹרֵא כִּי הוּא אֲדוֹן הָאֲדוֹנִים, הַשֵּׂכֶל יְחַיֵּב כִּי יִתְקַנֵּא הַבַּעַל. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה אֵשֶׁת מֶלֶךְ כִּי תֹּאהַב עֶבֶד מֶלֶךְ אוֹ בְּנוֹ לְהָכִין דִּקְדּוּקֵי פְּרָטִים הַצְּרִיכָה לָהֶם וּתְחַבְּקֵהוּ וּתְנַשְּׁקֵהוּ, הַאִם לֹא יִתְקַנֵּא הַמֶּלֶךְ לְדָקְרָהּ בַּחֶרֶב? כְּמוֹ כֵן הַדָּבָר הַזֶּה. וְהַמַּבְחִין אֹפֶן דְּבֵקוּת נֶפֶשׁ עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עִם הַבּוֹרֵא בַּחֲפִיצָה בַּחֲשִׁיקָה בִּדְבִיקָה בְּאַהֲבָה רַבָּה יַשִּׂיג הִתְבּוֹנְנוּת הַמֻּשְׂכָּל. וְהוּא מַה שֶׁאָמַר כִּי אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ, דִּקְדֵּק לוֹמַר ״אֱלֹהֶיךָ״ לִרְמֹז הָאָמוּר, וְהוּא סוֹד הַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְיִחוּד שְׁמוֹ, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וְלָזֶה תִּמְצָא כִּי אָמַר הַכָּתוּב (דברים ד:יט) ״אֲשֶׁר חָלַק ה׳״ וְגוֹ׳ לְכָל הָעַמִּים, כִּי הָעַמִּים שָׂרֵיהֶם שָׂרֵי מַעְלָה וְהֵם הַמּוֹשְׁלִים בָּהֶם, לֹא כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הוּא מַלְכֵּנוּ הוּא שָׂרֵינוּ הוּא אֱלֹהֵינוּ, בָּרוּךְ הוּא.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִרְמֹז אָמְרוֹ לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא יִפְסוֹל אֶת עַצְמוֹ, כִּי בַּחֲטֹא הָאָדָם בַּעֲוֹן עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מִטִּבְעוֹ נִפְסָל וְיוּסַר צֶלֶם אֱלֹהִי, דִּכְתִיב (תהלים לט:ז) ״אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ״, וְלֹא יֵרָאוּ פָנָיו לְמַעְלָה, וְנִכְנָס בְּגֶדֶר אִיסּוּר לִבְנֵי אֵל חַי לְבַל יִסְתַּכְּלוּ בְּפָנָיו, כְּמַאֲמַר הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (מלכים ב ג:יד) ״לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט״ וְגוֹ׳.