שְׁמוֹת כ״א · ל״ד

בַּ֤עַל הַבּוֹר֙ יְשַׁלֵּ֔ם כֶּ֖סֶף יָשִׁ֣יב לִבְעָלָ֑יו וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ׃ {ס}

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

בעל הבור ישלם, כסף ישיב לבעל הבהמה, והבהמה המתה תהיה שלו. רש״י מבאר ש״בעל הבור״ הוא בעל התקלה, ואף על פי שאין הבור שלו שעשאו ברשות הרבים, עשאו הכתוב בעליו להתחייב בנזקיו, ו״כסף ישיב״ בא לרבות אף שווה כסף. אבן עזרא מבאר שהפותח או הכורה, אף שעשה ברשות הרבים, נקרא בעל הבור מפני שלצרכו עשה, וישיב את דמי הבהמה בהיותה חיה לאחר שיפחות ממנו את דמי הנבלה. הכתוב מלמד שהאחראי למכשול חייב לפצות את בעל הבהמה שניזקה, ומקבל תמורת התשלום את גוף הבהמה המתה, ובכך מוסדר החשבון הכספי בין המזיק לניזק.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

בעל הבור. בַּעַל הַתַּקָּלָה; אַעַ"פִּ שֶׁאֵין הַבּוֹר שֶׁלּוֹ - שֶׁעֲשָׂאוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים - עֲשָׂאוֹ הַכָּתוּב בְּעָלָיו לְהִתְחַיֵּב עָלָיו בִּנְזָקָיו:

כסף ישיב לבעליו. יָשִׁיב לְרַבּוֹת שְׁוֵה כֶסֶף וַאֲפִלּוּ סֻבִּין (שם ז'):

והמת יהיה לו. לַנִּזָּק; שָׁמִין אֶת הַנְּבֵלָה וְנוֹטְלָהּ בְּדָמִים וּמְשַׁלֵּם לוֹ הַמַּזִּיק עָלֶיהָ תַשְׁלוּמֵי נִזְקוֹ (בבא קמא י'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

מָרֵי דְגֻבָּא יְשַׁלֵם כַּסְפָּא יָתִיב לְמָרוֹהִי וּמֵיתָא יְהֵי דִילֵהּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

בעל הבור. הפותח או הכורה, אעפ"י שהוא ברשות הרבים כי לצרכו עשה, ע"כ נקרא בעל הבור:

כסף ישיב לבעליו. שיתן דמי הנופל בהיותו חי אחר שיפחות ממנו דמי המת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

בעל הבור - הפותח או הכורה.

והמת יהיה לו - לפי הפשט: כיון שמשלם כל דמיו בדין הוא שהמת יהיה למזיק .אבל חכמים פירשו: ניזק, כי פחת הנבילה דניזק הוא.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

בעל הבור בעל כרחך בעל התקלה ואי אפשר לומר בעל הבור ממש שהרי לא פשע כלום.

והמת יהיה לו לפי הפשט כיון שהוא משלם כל דמו דין הוא שיהא המת למזיק.

מקור: ספריא · נחלת הכלל