וְאִם־אָמֹ֤ר יֹאמַר֙ הָעֶ֔בֶד אָהַ֙בְתִּי֙ אֶת־אֲדֹנִ֔י אֶת־אִשְׁתִּ֖י וְאֶת־בָּנָ֑י לֹ֥א אֵצֵ֖א חׇפְשִֽׁי׃

את אשתי. הַשִּׁפְחָה:

וְאִם מֵימַר יֵימַר עַבְדָא רָחֵימְנָא יָת רִבּוֹנִי יָת אִתְּתִי וְיָת בְּנָי לָא אֶפּוֹק לְבַר חוֹרִין:

ואם אמר. כבר פירשוהו קדמונינו כי לא יהיה נרצע עד שיהיו בו כל אלה הדברים, עד כי אהבך ואת ביתך (דבר' טו טז):

ואם אמר יאמר צריך שיאמר בתוך שש וישנה בסוף שש.

העבד ראוי הוא להיות עבד שהוא עושה מעשה עבדים כנענים שבשביל שפחה כנענית הוא משתעבד.

אָהַבְתִּי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי וְגוֹ׳. טַעַם לִרְצִיעַת הָאֹזֶן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: אֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה בְּהַר סִינַי ״לֹא תִגְנֹב״ וְהָלַךְ וְגָנַב תֵּרָצַע כוּ׳ (מכילתא לד). וּמַקְשִׁים עָלָיו לָמָּה לֹא יֵרָצַע מִיָּד כְּשֶׁמּוֹכְרִים אוֹתוֹ בֵּית דִּין אוֹ מוֹכֵר עַצְמוֹ, וּלְדַעְתִּי יוֹתֵר קָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁלְּכָךְ הוּא לוֹקֶה בְּאָזְנוֹ כִּדְמַסִּיק בְּבָבָא קַמָּא פֶּרֶק מְרוּבָּה (עט:): מִפְּנֵי מָה הֶחֱמִירָה תּוֹרָה בַּגַּנָּב יוֹתֵר מִבַּגַּזְלָן? לְפִי שֶׁהַגַּנָּב לֹא הִשְׁוָה כְּבוֹד עֶבֶד לִכְבוֹד קוֹנוֹ, כִּבְיָכוֹל עָשָׂה עַיִן שֶׁל מַעְלָה כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹאֶה וְאֹזֶן שֶׁל מַעְלָה כְּאִלּוּ אֵינוֹ שׁוֹמַעַת כוּ׳, עַל כֵּן דִּין הוּא שֶׁיִּלְקֶה בְּאָזְנוֹ לְפִי שֶׁחָטָא כְּנֶגֶד אֹזֶן שֶׁל מַעְלָה. וּבְזֶה מְתוֹרָץ לָמָּה זֶה יֵרָצַע יוֹתֵר מִכָּל עוֹשֵׂה עָוֶל, כִּי לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קָשֶׁה שֶׁעַל כָּל עֲבֵרָה שֶׁבַּתּוֹרָה יֵרָצַע. וְאֵין לְהַקְשׁוֹת אִם כֵּן יִלְקֶה גַּם בְּעֵינוֹ, דְּאִם כֵּן יְסַמֵּא אוֹתוֹ וְלֹא יִהְיֶה רָאוּי לַעֲבֹד. אֲבָל מוֹכֵר עַצְמוֹ מֵחֲמַת דָּחֳקוֹ יֵשׁ טַעַם אַחֵר בַּדָּבָר, לְפִי שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא עֶבֶד לַעֲבָדִים צָרִיךְ הוּא לְהַטּוֹת אָזְנוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל רַבּוֹ, וְהוּא מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ בְּקוֹל ה׳, כִּי רְשׁוּת אֲחֵרִים עָלָיו, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנִמְכָּר בִּגְנֵבָתוֹ, כִּי הוּא אָנוּס בַּדָּבָר שֶׁהֲרֵי בֵּית הַדִּין מוֹכְרִין אוֹתוֹ.

וּמִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה שֶׁהַגַּנָּב יֵרָצַע מִיָּד, אַף אִם יֵשׁ לוֹ מִמָּה לְשַׁלֵּם, וְכֵן הַמּוֹכֵר עַצְמוֹ יֵרָצַע מִיָּד בִּשְׁעַת מְכִירָה. תְּשׁוּבָה לַדָּבָר: שֶׁאֵין דָּנִין אֶת הָאָדָם בִּשְׁנֵי דִּינִין, כִּי כָל גַּנָּב אִם יֵשׁ לוֹ שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם, וְאָז קִבֵּל דִּינוֹ וְנִפְטַר. וְאִם מְכָרוּהוּ בֵּית דִּין בִּגְנֵבָתוֹ, עָנְשׁוֹ הָעַבְדוּת. וְכֵן מוֹכֵר עַצְמוֹ מֵחֲמַת דָּחֳקוֹ, גַּם הוּא אָנוּס עַל פִּי דְּבַר הַדֹּחַק הַגָּדוֹל אֲשֶׁר הֱבִיאוֹ לִידֵי מִדָּה זוֹ. אַךְ גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה נָתְנָה לוֹ הַתּוֹרָה מָקוֹם לָצֵאת לַחֵרוּת אַחַר שֵׁשׁ, וְהוּא מֵרָצוֹן טוֹב בְּלִי שׁוּם אֹנֶס כְּלָל. וְאִם ״אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי״ (שמות כא:ה), וַהֲרֵי הוּא בּוֹחֵר לִהְיוֹת עֶבֶד לַעֲבָדִים וּמֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ בְּקוֹל ה׳, אָז דִּין הוּא שֶׁיִּלְקֶה בְּאָזְנוֹ. וְהַנִּמְכָּר בִּגְנֵבָתוֹ צָרִיךְ גַּם כֵּן עֹנֶשׁ אַחֵר מִן הָעַבְדוּת, כִּי אִגְּלַאי מִלְּתָא לְמַפְרֵעַ שֶׁאֵין הָעַבְדוּת אֶצְלוֹ שׁוּם עֹנֶשׁ, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן הוּא בּוֹחֵר בָּעַבְדוּת, כִּי ״טוֹב לוֹ עִמָּךְ״ (דברים טו:טז). וְהֵיכָן עָנְשׁוֹ עַל ״לֹא תִּגְנֹב״ (שמות כ:יג), וְעַל ״כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים״ - וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים (בבא קמא קטז:)? עַל כֵּן יֵרָצַע בָּאֹזֶן, כִּי בָּזֶה יִפָּטֵר מִשְּׁתֵּי עֲבֵרוֹת אֵלּוּ, כִּי עֹנֶשׁ אֶחָד שַׁיָּךְ עַל שְׁנֵיהֶם. וְטַעַם זֶה מַסְפִּיק לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וּמְתוֹרָץ גַּם כֵּן לָמָּה לֹא יֵרָצַע מִיָּד, אֲפִלּוּ לְפִי דְּבָרָיו.

וְטַעַם לִרְצִיעָה דַּוְקָא בַּדֶּלֶת וּבַמְּזוּזָה, לְפִי שֶׁאַחַר שֵׁשׁ פָּתְחָה לוֹ הַתּוֹרָה פֶּתַח לָצֵאת מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, וְהַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְהֶעָצֵל אֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת, כְּמִי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּבֵית הָאֲסוּרִים וּפוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח לֵאמֹר לוֹ לֵךְ הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ, כָּךְ הוּא בּוֹחֵר בַּטּוֹבוֹת הַמְדֻמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כִּי טוֹב לוֹ עִמּוֹ בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. עַל כֵּן הוּא מַנִּיחַ הַדֶּלֶת פְּתוּחָה וְאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת, דִּין הוּא שֶׁיֵרָצַע בַּדֶּלֶת אוֹ עַל הַמְּזוּזָה שֶׁחָקוּק עָלֶיהָ פָּרָשַׁת ״וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ (דברים ו ה), וְהוּא אוֹמֵר ״אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי״ (שמות כא ה), וַהֲרֵי הוּא מַחֲלִיף אַהֲבַת הַשֵּם יִתְבָּרַךְ בְּאַהֲבַת אִשְׁתּוֹ הַשִּׁפְחָה, עַל כֵּן יֵרָצַע בַּמְּזוּזָה. וְעוֹד, שֶׁכָּל בֶּן חוֹרִין בְּיָדוֹ לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (משלי ח לד) ״לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזוֹת פְּתָחָי״, וְזֶה שׁוֹקֵד עַל דַּלְתוֹת רַבּוֹ וּמֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ בְּקוֹל ה׳ לִשְׁקֹד עַל דַּלְתוֹתָיו, עַל כֵּן יֵרָצַע שָׁם לוֹמַר: הֲרֵי אַתָּה מֵרֹעַ בְּחִירָתְךָ קָבוּעַ פֹּה וְלֹא תָּזוּז מִכָּאן עוֹד.

וְעוֹד יֵשׁ טַעַם אַחֵר לִרְצִיעַת הָאֹזֶן, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין ע) כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ אֵלִיָּהוּ כּוֹפְתוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצְעוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ ״רוֹצְעוֹ״ מַלְקֵהוּ בִּרְצוּעָה, מִכָּל מָקוֹם נִרְאֶה לִי יוֹתֵר נָכוֹן לוֹמַר ״רוֹצְעוֹ״ בְּמַרְצֵעַ. וְדָבָר זֶה אָנוּ לְמֵדִין מִן דִּין עֶבֶד זֶה הָאוֹמֵר ״אָהַבְתִּי אֶת אִשְׁתִּי״ הַשִּׁפְחָה הַפְּסוּלָה, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁנָּתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת לְרַבּוֹ לִמְסוֹר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית, מִכָּל מָקוֹם גַּם לְעֻמַּת זֶה נָתְנָה לוֹ הַתּוֹרָה מָקוֹם לְהָסִיר מֵעָלָיו גְּנַאי וְדֹפִי זֶה וְלָצֵאת מִמֶּנָּה לְחֵרוּת. אָמְנָם כְּשֶׁאוֹמֵר ״אָהַבְתִּי אֶת אִשְׁתִּי״ הַשִּׁפְחָה וְאֵינוֹ רוֹצֶה לָצֵאת מִמֶּנָּה, אָז דּוֹמֶה כְּאִלּוּ בְּאוֹתוֹ פַּעַם מֵרְצוֹנוֹ הַטּוֹב הוּא נוֹשֵׂא אִשָּׁה פְּסוּלָה זוֹ, עַל כֵּן יִלְקֶה בְּאָזְנוֹ, כִּי אֵין שׁוּם אֵבֶר מַרְגִּישׁ בִּגְנַאי זֶה כִּי אִם הָאֹזֶן בְּשָׁמְעוֹ דִּבַּת רַבִּים מִסָּבִיב לֵאמֹר ״זוֹ אִשְׁתְּךָ הַפְּסוּלָה וְאֵלּוּ בָּנֶיךָ הַפְּגוּמִים״. וּמִכָּאן יָצָא דִין זֶה לְכָל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה פְּסוּלָה.

וְעוֹד יֵשׁ טַעַם לִרְצִיעַת הָאֹזֶן, כִּי דִּין הוּא שֶׁיִּלְקֶה בְּכָל גּוּפוֹ, וְחָסָה הַתּוֹרָה עָלָיו שֶׁיִּלְקֶה בְּאֵבֶר אֶחָד הַשָּׁקוּל כְּכָל גּוּפוֹ. כִּי מִי שֶׁקָּטַע יַד חֲבֵרוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי יָדוֹ, סִמֵּא עֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי עֵינוֹ, חֵרְשׁוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כָּל גּוּפוֹ (בבא קמא פ״ה:), וְכֵן מַסִּיק בְּשַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה שֶׁל רַבֵּנוּ יוֹנָה. מִלְּבַד כָּל הַטְּעָמִים הַלָּלוּ, יֵשׁ בָּעִנְיָן זֶה רֶמֶז נָכוֹן לְכָל הָעִוְרִים שֶׁבְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים, הַנּוֹשְׂאִים כָּל יְמֵיהֶם עַל שִׁכְמֵיהֶם כָּל מִינֵי עַבְדוּת וּתְלָאוֹת וּמַכְאוֹבוֹת כְּדֵי לְהַשִּׂיג הַקִּנְיָנִים הַמְדֻמִּים, וְאֶל אוֹתָן הַקִּנְיָנִים הוּא נִמְכָּר לְעֶבֶד עוֹלָם. וְטוֹעֵן שֶׁהוּא מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, וְכִי הוּא מַרְבֶּה בִּשְׁבִילָם וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ לָצֵאת לְחֵרוּת כָּל יָמָיו. וּסְבִיר וְקִבֵּל עָלָיו כָּל הַתְּלָאוֹת בְּאָמְרוֹ ״אָהַבְתִּי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי״ (שמות כ״א:ה׳), ״חָרוּת חֵרוּת עַל הַלּוּחוֹת״ (אבות ו׳:ב׳), כִּי הִנְנִי קָשׁוּר בְּחַבְלֵי אָדָם וּבַעֲבוֹתוֹת אַהֲבַת אִשָּׁה וּבָנִים. וְעַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ עֶבֶד נִרְצָע, כִּי כָל יְמֵי חַיָּיו לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ עַד אִם אֲשֶׁר כִּלָּה בַּהֶבֶל יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו בַּבֶּהָלָה וּטְרָדוֹת שׁוֹנוֹת זוֹ מִזּוֹ, וּבְמוֹתוֹ לֹא יְלַוּוּהוּ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו כִּי אִם עַד פֶּתַח קִבְרוֹ, וּמִשָּׁם יִפָּרֵדוּ, כִּדְאִיתָא בְּפִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּמָשָׁל שֶׁל שְׁלֹשָׁה אוֹהֲבִים כוּ׳ (פל״ד). עַל כֵּן נֶאֱמַר בִּסְתַם עֶבֶד זֶה ״וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים״ (שמות כ״א:ו׳), אֶל מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט. כִּי בָּזֶה מְרַמְּזִים לְכָל אָדָם כִּי לֶעָתִיד בְּיוֹם הַדִּין לֹא יֵצְאוּ לְעֶזְרָתוֹ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם אָמַר ״אָהַבְתִּי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי״, כִּי הֵמָּה אֵינָן אוֹהֲבִים אוֹתוֹ כָּל כָּךְ, וְאַדְּרַבָּה יַעַזְבוּהוּ מִן הַדֶּלֶת וָהָלְאָה, וְשָׁם יִרְבַּץ לַפֶּתַח חַטָּאת, וּמִן הַדֶּלֶת וָהָלְאָה לֹא יִכָּנְסוּ עִמּוֹ לְהָלִיץ בַּעֲדוֹ. וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן וְסוֹד מִסִּתְרֵי הַתּוֹרָה.