שְׁמוֹת כ״ב · כ״ט

כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְשֹׁרְךָ֖ לְצֹאנֶ֑ךָ שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ יִהְיֶ֣ה עִם־אִמּ֔וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י תִּתְּנוֹ־לִֽי׃

במילים פשוטות

כן תעשה לשורך ולצאנך: שבעת ימים יהיה הבכור עם אמו, וביום השמיני תיתנו לי. רש״י מבאר שזו אזהרה לכהן, שאם בא למהר את קרבנו לא ימהר קודם שמונה ימים, לפי שהוא מחוסר זמן, ו״ביום השמיני תיתנו לי״ - יכול חובה בו ביום, נאמר כאן שמיני ונאמר להלן שמיני. ספורנו מבאר שתיתן לי את הבכור כיוון שיצא מכלל נפל, כמאמרם שכל ששהה שמונה ימים בבהמה אינו נפל. הכתוב מלמד שבכור הבהמה נמסר לה' לאחר שבעת ימים עם אמו, וביום השמיני ואילך הוא ראוי לקרבן. שהיית שבעת הימים מוודאת שהבכור אינו נפל וראוי להקרבה. בכך מוסדרים דיני קדושת בכורות הבהמה.
מבוסס על רש״י, ספורנו · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

שבעת ימים יהיה עם אמו. זוֹ אַזְהָרָה לַכֹּהֵן, שֶׁאִם בָּא לְמַהֵר אֶת קָרְבָּנוֹ לֹא יְמַהֵר קֹדֶם שְׁמֹנָה, לְפִי שֶׁהוּא מְחֻסַּר זְמַן:

ביום השמיני תתנו לי. יָכוֹל יְהֵא חוֹבָה לְבוֹ בַיּוֹם, נֶאֱמַר כָּאן שְׁמִינִי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה (ויקרא כ"ב), מַה שְּׁמִינִי הָאָמוּר לְהַלָּן לְהַכְשִׁיר מִשְּׁמִינִי וּלְהַלָּן, אַף שְׁמִינִי הָאָמוּר כָּאן לְהַכְשִׁיר מִשְּׁמִינִי וּלְהַלָּן; וְכֵן מַשְׁמָעוֹ: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי אַתָּה רַשַּׁאי לִתְּנוֹ לִי (מכילתא):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

כֵּן תַּעְבֵּד לְתוֹרָךְ לְעָנָךְ שִׁבְעָא יוֹמִין יְהֵי עִם אִמֵהּ בְּיוֹמָא תְמִינָאָה תִּפְרְשִׁנֵהּ קֳדָמָי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשׁוֹרְךָ לְצֹאנֶךָ. שֶׁתִּתֵּן לִי הַבְּכוֹר כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מִכְּלַל נֵפֶל, כְּאָמְרָם בִּבְכוֹרוֹת: "כָּל שֶׁשָּׁהָא שְׁלֹשִׁים יוֹם בְּאָדָם אֵינוֹ נֵפֶל, שְׁמוֹנָה יָמִים בִּבְהֵמָה אֵינוֹ נֵפֶל" (שבת קלה).

מקור: ספריא · נחלת הכלל