שְׁמוֹת כ״ג · ל״ג

לֹ֤א יֵשְׁבוּ֙ בְּאַרְצְךָ֔ פֶּן־יַחֲטִ֥יאוּ אֹתְךָ֖ לִ֑י כִּ֤י תַעֲבֹד֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּֽי־יִהְיֶ֥ה לְךָ֖ לְמוֹקֵֽשׁ׃ {פ}

במילים פשוטות

לא יישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי, כי תעבוד את אלוהיהם כי יהיה לך למוקש. רש״י מבאר ש״כי תעבוד״ - הרי ״כי״ משמש במקום ״אשר״, וזהו לשון ״אם״ שהוא אחד מארבע לשונות שהכ״י משמש. אבן עזרא מבאר שכאשר תפרה, תשחית ותכחיד כל שבעת העממין, ובכך מסתיים ספר הברית. הכתוב מסיים את פרשת המשפטים באזהרה שלא לתת ליושבי הארץ לשבת בקרב ישראל, פן יגרמו להם לחטוא ולעבוד עבודה זרה, שתהיה להם למוקש. בכך חותמת התורה את ספר הברית בהדגשת הסכנה הרוחנית שבשכנות עם עובדי אלילים: השהות במחיצתם עלולה להוביל להיסחפות אחרי עבודתם. ההרחקה מהם היא הכרחית לשמירת נאמנות ישראל לה'.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כי תעבד וגו'. הֲרֵי אֵלּוּ כִּי מְשַׁמְּשִׁין בִּמְקוֹם אֲשֶׁר, וְכֵן בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וְזֶהוּ לְשׁוֹן אִי שֶׁהוּא אֶחָד מֵאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁהַכִּי מְשַׁמֵּשׁ, וְגַם מָצִינוּ בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת אִם מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֲשֶׁר, כְּמוֹ וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים (ויקרא ב'), שֶׁהִיא חוֹבָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לָא יֵתְבוּן בְּאַרְעָךְ דִילְמָא יְחַיְבוּן יָתָךְ קֳדָמָי אֲרֵי תִפְלַח יָת טַעֲוָתְהוֹן אֲרֵי יְהוֹן לָךְ לְתַקְלָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

לא ישבו בארצך. כאשר תפרה, תשחית ותכחיד כל הז' עממין, עד כה ספר הברית:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ. בְּאוֹתוֹ הַחֵלֶק מִהָאָרֶץ שֶׁתִּכְבּוֹשׁ וְתֵשֵׁב בּוֹ אַתָּה, לֹא יֵשְׁבוּ הֵם, הֵפֶךְ מַה שֶּׁעָשׂוּ, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד בְּאָמְרוֹ "וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ בְּגֶזֶר" (שופטים א:כט), "וַיֵּשֶׁב בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" (שופטים א:לג).

כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ. שִׁבְתָם בְּאַרְצְךָ, שֶׁיִּגְרֹם שֶׁתַּעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

פֶּן יַחֲטִיאוּ אוֹתְךָ לִי. כָּאן גִּלָּה הָאָדוֹן כִּי הַחִסָּרוֹן נוֹגֵעַ לַבּוֹרֵא. וְהַשְׂכָּלַת הַדְּבָרִים הִיא כִּי יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹתָם בְּחִינַת הַקְּדֻשָּׁה, בְּעֵת אֲשֶׁר יַעַבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה הִנֵּה הֵם גּוֹרְעִים מֵעֵרֶךְ קֹדֶשׁ וְנֶחְסָרִים מִשָּׁרְשָׁם, וְנִמְצָא הַחִסָּרוֹן נוֹגֵעַ לְשֹׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה.

כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, נָתַן טַעַם מִנַּיִן יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁיֵּחָשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל זֶה לְהָמִיר כְּבוֹדָם בְּלֹא יוֹעִיל, לָזֶה הוֹדִיעַ כִּי הָעֲבוֹדָה זָרָה מַטְעָה אֶת עוֹבְדֶיהָ לִנָּקֵשׁ אַחֲרֶיהָ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה נה,א) שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמְּגַלָּה מַצְפּוּנוֹת וּמַטְמוֹנוֹת וּמַגֶּדֶת עֲתִידוֹת, וְלָזֶה חָשׁ ה׳ עַל בָּנָיו לְבַל יִנָּקְשׁוּ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל