וְנִגַּ֨שׁ מֹשֶׁ֤ה לְבַדּוֹ֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְהֵ֖ם לֹ֣א יִגָּ֑שׁוּ וְהָעָ֕ם לֹ֥א יַעֲל֖וּ עִמּֽוֹ׃

וניגש משה לבדו אל ה', והם לא ייגשו, והעם לא יעלו עמו. רש״י מבאר ש״וניגש משה לבדו״ הוא אל הערפל, המקום שבו שכן כבוד ה'. אבן עזרא מבאר שאין להתמה על כך שבתחילה אמר ״עלה אל ה'״ ואחר כך ״וניגש משה לבדו״ ולא אמר ״וניגשת״, שכן כך מנהג הלשון לדבר לעיתים בלשון נסתר, ומדגים זאת ממקומות אחרים במקרא. הכתוב מדגיש את מעלתו הייחודית של משה: רק הוא ניגש אל ה' עצמו, בעוד שהזקנים והעם נשארים במרחק. בכך מבחינה התורה בין מדרגות הקרבה השונות: משה מתקרב אל ה' באופן שאין לאיש אחר, הזקנים משתחווים מרחוק, והעם נשאר למטה. הבחנה זו מבטאת את ייחודו של משה כמתווך בין ה' לעם.