וְנָתַתָּ֧ עַֽל־הַשֻּׁלְחָ֛ן לֶ֥חֶם פָּנִ֖ים לְפָנַ֥י תָּמִֽיד׃ {פ}

לחם פנים. שֶׁהָיוּ לוֹ פָּנִים כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, וּמִנְיַן הַלֶּחֶם וְסֵדֶר מַעַרְכוֹתָיו מְפֹרָשִׁים בֶּאֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים:

וְתִתֵּן עַל פָּתוֹרָא לְחֵם אַפַּיָא קֳדָמַי תְּדִירָא:

ונתת. על דרך הפשט נקרא לחם הפנים בעבור הפירוש שהוא אחריו, ומה שאמרו קדמונינו אמת הוא כי הקערות כמו דפוס:

לחם פנים - לפי פשוטו: לחם הראוי לפני שרים, לחם נאה, כדכתיב: ולקחת סלת ואפית אותה וגו'. וכתיב: וישא משאת מאת פניו אליהם. וכתיב: ולחנה יתן מנה אחת אפים. חלק יפה מקערה שלפני אלקנה החשובה שנותנים לפני בעל הבית, כי את חנה אהב - לכך אפים חשוב. וה' סגר רחמה - לכך מנה אחת ולא שתים ולא מנות הרבה כמו לפנינה שהיו לה בנים ובנות.

לחם הפנים שיהיו לו פנים פרש״‎י במנחות דפנות, ד״‎א כך שמו, לפי שהוא לפני תמיד.