וְשִׁשָּׁ֣ה קָנִ֔ים יֹצְאִ֖ים מִצִּדֶּ֑יהָ שְׁלֹשָׁ֣ה ׀ קְנֵ֣י מְנֹרָ֗ה מִצִּדָּהּ֙ הָאֶחָ֔ד וּשְׁלֹשָׁה֙ קְנֵ֣י מְנֹרָ֔ה מִצִּדָּ֖הּ הַשֵּׁנִֽי׃

וששה קנים יוצאים מצדיה, שלושה קני מנורה מצדה האחד ושלושה קני מנורה מצדה השני. רש״י מבאר ש״יוצאים מצדיה״ - לכאן ולכאן באלכסון, נמשכים ועולים עד כנגד גובהה של מנורה שהוא הקנה האמצעי, ויוצאים מתוך הקנה האמצעי זה למעלה מזה. אבן עזרא מבאר ש״קנים״ הם עגולים, ארוכים, חלולים. הכתוב מתאר את ששת הקנים היוצאים מצדי המנורה, שלושה מכל צד. בכך מובנה מבנה המנורה: מן הקנה המרכזי יוצאים ששה קנים לצדדים, שלושה לכל צד, באלכסון כלפי מעלה. יחד עם הקנה האמצעי נוצרים שבעה קנים הנושאים את שבעת הנרות. מבנה זה של המנורה, בעל שבעת הקנים, הפך לאחד הסמלים המובהקים של עבודת ה' בישראל. הקנים היוצאים לצדדים ומתרוממים לגובה הקנה המרכזי יוצרים את צורת המנורה המפוארת המאירה את ההיכל.