אֹ֣רֶךְ ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לְכׇל־הַיְרִיעֹֽת׃

הפסוק נותן את מידות היריעה האחת: אורכה עשרים ושמונה אמות ורוחבה ארבע אמות, ומידה אחת לכל היריעות. אבן עזרא דוחה את דברי מי שקשר את מספר עשרים ושמונה למחנות הלבנה, ומבאר שהמידות נועדו כדי שמקום קודש הקודשים יצא בחשבון מדויק ומעוקב. הוא רומז שהיריעות פרושות כמו ״נוטה שמים כיריעה״. חזקוני עוסק בפרטי הניקוד של המילה ״האחת״ החוזרת בפסוק, ומעיר שהאל״ף שלה מנוקדת פעם בפתח ופעם בסגול לפי מקומה בטעמי המקרא, וכן ביריעות העזים. אחידות המידה מבטיחה שכל היריעות יתחברו זו לזו בשלמות.