וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶ֩יךָ֩ אֶת־אַהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֗וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַהֲנוֹ־לִ֑י אַהֲרֹ֕ן נָדָ֧ב וַאֲבִיה֛וּא אֶלְעָזָ֥ר וְאִיתָמָ֖ר בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן׃

ואתה הקרב אליך. לְאַחַר שֶׁתִּגָּמֵר מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן:

וְאַתְּ קָרֵב לְוָתָךְ יָת אַהֲרֹן אָחוּךְ וְיָת בְּנוֹהִי עִמֵהּ מִגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְשַׁמָשָׁא קֳדָמַי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן:

ואתה. בעבור היות משה כהן הכהנים בתחלה על כן טעם הקרב אליך, וכבר רמזתי לך למה נבחר אהרן להקדישו לשם בעבור כבוד משפחת נחשון שיהיו הכהנים מכפרים על בני ישראל, ואין לדבר על משה אדונינו כי בורח היה, ומי יתן לו עברית, ועוד כי טורח כל ישראל על משה ללמדם המצות, ולדון כל דבר קשה.

וי"ו לכהנו לי. נוסף כוי"ו חיתו שדי (תה' קד יא) בנו בעור (במד' כד ג), ופי' שמות בני אהרן אולי בנים אחרים היו לו חוץ מאלה, ואין ספק כי רבתה למעלה במדבר משפחת אהרן, על כן נתנו להם ישראל ערים רבות הכתוב בס' יהושע:

לכהנו לי וי״‎ו יתרה כמו חיתו שדי, בנו בעור, בנו צפור. פי׳‎ לכהן לי.

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הוֹסִיף כָּאן לְשׁוֹן ״וְאַתָּה״ לוֹמַר לְךָ, שֶׁמִּצַּד מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל נִתְרַחֵק אַהֲרֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּפְסְלוּ בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֹשֶׁה קֵרְבוֹ בִּתְפִלָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ט כ) ״וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה׳ מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִיא״. וְעִנְיַן תְּפִלָּה זוֹ, שֶׁתָּלָה מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ לֵאמֹר: הֲלֹא אָחִי וּבְשָׂרִי הוּא, וְהַשְׁמָדָתוֹ כְּאִלּוּ נֶאֱכַל חֲצִי בְּשָׂרִי, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל מִרְיָם. נִמְצָא שֶׁבַּעֲבוּר שֶׁקֵּרְבוֹ מֹשֶׁה אֵלָיו, עַל כֵּן נִבְחַר בִּזְכוּת מֹשֶׁה, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הוּא הָיָה בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹבְדֵי הָעֵגֶל, מִכָּל מָקוֹם קֵרְבוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָעוֹבְדִים, וְהַכֹּל בַּעֲבוּרְךָ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״.

דָּבָר אַחֵר לְכָךְ נֶאֱמַר ״מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, לְפִי שֶׁאֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה עַל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל כִּי אִם בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת דְּבָרִים עַל פָּסוּק ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֵלַי״ (דברים ב, יז). וּבָא לוֹמַר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אַהֲרֹן רָאוּי לְהַרְחִיקוֹ, מִכָּל מָקוֹם קֵרְבוֹ ה׳ בַּעֲבוּר שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד בַּעֲבוּר מֹשֶׁה, כִּי הוּא אָחִיו וּכְבוֹדוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הוּא כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְהַשֵּׁנִי הוּא בִּזְכוּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְכֹהֵן כָּזֶה עוֹשֶׂה שָׁלוֹם. לְכָךְ נֶאֶמְרוּ שְׁנֵיהֶם: ״וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ״, ״וּמִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״.

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ. טַעַם אָמְרוֹ וְאַתָּה, גַּם אָמַר לְשׁוֹן הַקְרָבָה, גַּם אָמַר תֵּיבַת אֵלֶיךָ, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ג,יז) כִּי הַכְּהוּנָה לְמֹשֶׁה הָיְתָה לְמָנָה, אֶלָּא לְצַד שֶׁמֵּאֵן לָלֶכֶת בִּדְבַר ה׳ אַחַר כַּמָּה פְּעָמִים חָרָה ה׳ בּוֹ וְהֵסִירוֹ מִגְּבִירַת הַכְּהוּנָה, בְּאָמְרוֹ (שמות ד:יד) ״הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי״, פֵּרוּשׁ שֶׁהָיָה לֵוִי וְעַכְשָׁיו נַעֲשָׂה כֹּהֵן, עַד כָּאן. לָזֶה אָמַר לוֹ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה וְאַתָּה, פֵּרוּשׁ, לֹא לְצַד שֶׁאֲנִי מְצַוְּךָ לְבַד אֶלָּא גַּם אַתָּה מִצַּד עַצְמְךָ הַקְרֵב אֶת אַהֲרֹן בִּמְקוֹמְךָ וְתַעֲשֶׂה הַדָּבָר כְּאִלּוּ אַתָּה חָפֵץ בּוֹ, כִּי זֶה לְךָ בִּמְקוֹם קָרְבָּן לְכַפָּרָה עַל אֲשֶׁר הֵעַזְתָּ פָּנֶיךָ לִפְנֵי ה׳. וְאָמְרוֹ אֵלֶיךָ לְכַפָּרָתְךָ, בְּהַקְרִיב אֶת אַהֲרֹן וְיִתֵּן לוֹ גְּדֻלָּתוֹ, אֵין לְךָ קָרְבָּן גָּדוֹל מִזֶּה.

עוֹד יִרְמֹז בְּאָמְרוֹ הַקְרֵב אֵלֶיךָ, כִּי עַל יְדֵי חֵטְא הָאָדָם מִתְרַחֵק בְּחִינַת עָנָף נִשְׁמָתוֹ שֶׁכְּנֶגֶד אוֹתוֹ עָנָף שֶׁבּוֹ חָטָא מִשָּׁרְשׁוֹ, הַגָּדוֹל כְּפִי גָּדְלוֹ וְהַקָּטָן וְכוּ׳, וְהִנֵּה בְּאֶמְצָעוּת הַהַפְצָרוֹת שֶׁהִפְצִיר בִּשְׁלִיחוּת ה׳ גָּרַם לְהִתְרַחֲקוּת עָנָף אֶחָד מֵעַנְפֵי נִשְׁמָתוֹ מִשָּׁרְשָׁהּ, וַהֲגַם כִּי ה׳ הֶעֱנִישׁוֹ, אַף עַל פִּי כֵן כָּל עוֹד שֶׁלֹּא קִבֵּל הָעֹנֶשׁ הַפְּגָם עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ וְהָרָחוֹק עוֹדֶנּוּ מְרֻחָק, לָזֶה בִּשְׁעַת תַּכְלִית הַדָּבָר הוֹדִיעוֹ כִּי בָּזֶה יִהְיֶה מִתְקָרֵב הָרָחוֹק, וְהוּא אָמְרוֹ וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ, פֵּרוּשׁ, הַקְרֵב לְעַצְמְךָ, פֵּרוּשׁ לִבְחִינָתְךָ שֶׁרְחוֹקָה בְּאֶמְצָעוּת הַחֵטְא הַהוּא, וְנִתְכַּוֵּן ה׳ לְהוֹדִיעוֹ כִּי זֶה תִּקּוּנוֹ (שמות ד:יג).

וּמִזֶּה אֲנִי מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסוֹף בְּרָכוֹת (נד:) חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה וְכוּ׳, וּמְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא (שם ס:) לְקַבֵּל הָרָעָה בְּשִׂמְחָה כְּשֵׁם שֶׁשָּׂמֵחַ בַּטּוֹבָה, עַד כָּאן. וְהָיָה הַדָּבָר קְצָת בְּעֵינַי רָחוֹק, וְעַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן הִנֵּה הַיִּסּוּרִין הֵם מַקְרִיבִין עַנְפֵי הַנְּשָׁמָה שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מִשָּׁרְשָׁם, שֶׁאֵין לְךָ רַע וָמַר כְּעָזְבוֹ אֶת ה׳ אֱלֹהָיו, וּבְאֶמְצָעוּת הַיִּסּוּרִין יִתְקָרֵב הָרָחוֹק, וְעַל זֶה יִשְׂמַח לֵב הַמַּשְׂכִּיל. וְאָמַר וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ וְגוֹ׳ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת שֶׁהֵם הֵם סִימָנֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁיַּרְאֶה שֶׁחָפֵץ וְדִבֵּר לְפָאֲרוֹ, אֲשֶׁר זֶה הוּא שָׂנוּי לְעוֹשֶׂה הַדָּבָר לְצַד הַהֶכְרֵחַ, וַהֲגַם שֶׁהַבְּגָדִים הֵם חוֹבַת גַּבְרָא הָעוֹמֵד לְשָׁרֵת, עִם כָּל זֶה רָצָה ה׳ לְזַכּוֹת לְגַלְגֵּל זְכוּת זֶה עַל יָדוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָם לְחִבָּה וּלְשִׂמְחָה בְּאָחִיו, וְדָבָר זֶה הוּא בְּחִינַת נְשָׁמָה לַנְּשָׁמָה בְּעִקַּר מַעֲשֶׂה זֶה. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן ה׳ לוֹמַר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה הַבְּגָדִים מִשֶּׁלּוֹ, וַהֲגַם שֶׁשָּׁנִינוּ (משנה יומא פ״ג מ״ז) בִּגְדֵי הַכֹּהֲנִים בָּאִים מִשֶּׁל צִבּוּר, הֲרֵי אָמְרוּ שֶׁיָּחִיד יָכוֹל לְהִתְנַדְּבָם וּלְמָסְרָם לַצִּבּוּר, וּכְמוֹ כֵן צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת.