רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11החלב המכסה את הקרב. הוּא הַקְּרוּם שֶׁעַל הַכֶּרֶס, שֶׁקּוֹרִין טי"לא:
ואת היתרת. הוּא טַרְפְּשָׁא דְּכַבְדָּא, שֶׁקּוֹרִין איבר"יש:
על הכבד. אַף מִן הַכָּבֵד טֹל עִמָּהּ (ספרא):
מקור: ספריא · נחלת הכלל
שְׁמוֹת כ״ט · י״ג
וְלָֽקַחְתָּ֗ אֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּ֒רֶב֒ וְאֵ֗ת הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל־הַכָּבֵ֔ד וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת־הַחֵ֖לֶב אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֑ן וְהִקְטַרְתָּ֖ הַמִּזְבֵּֽחָה׃
במילים פשוטות
הכתוב מצווה להקטיר את חלב הקרב, יותרת הכבד ושתי הכליות והחלב שעליהן. רש״י מבאר ש״החלב המכסה את הקרב״ הוא הקרום שעל הכרס, ״ואת היותרת״ הוא טרפשא דכבדא, ו״על הכבד״ פירושו שאף מן הכבד ייטול עמה. אבן עזרא מבאר שאין לפר ולשעיר אליה, ומביא דעה שהכליות נקראו כן מלשון ״כלתה נפשי״, מקום כוח התאווה. חלקי החלב והאברים הפנימיים של הפר מוקטרים על המזבח, ואילו שאר הפר נשרף מחוץ למחנה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וְתִסַב יָת כָּל תַּרְבָּא דְחָפֵי יָת גַוָא וְיָת חִצְרָא דִעַל כַּבְדָא וְיָת תַּרְתֵּין כָּלְיָן וְיָת תַּרְבָּא דִי עֲלֵיהֶן וְתַסֵיק לְמַדְבְּחָא:
מקור: ספריא · נחלת הכלל
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12ולקחת. אין לפר ולשעיר אליה:
וי"א כי נקראו כליות מגזרת נכספה וגם כלתה נפשי (תה' פד ג) כי שם כח התאוה למשגל:
מקור: ספריא · נחלת הכלל