וְאֶ֨ת־הָאַ֔יִל תְּנַתֵּ֖חַ לִנְתָחָ֑יו וְרָחַצְתָּ֤ קִרְבּוֹ֙ וּכְרָעָ֔יו וְנָתַתָּ֥ עַל־נְתָחָ֖יו וְעַל־רֹאשֽׁוֹ׃

הכתוב מצווה: ״ואת האיל תנתח לנתחיו ורחצת קרבו וכרעיו ונתת על נתחיו ועל ראשו״. רש״י מבאר ש״על נתחיו״ פירושו עם נתחיו, מוסף על שאר הנתחים. אבן עזרא מבאר שלא הזכיר על הפר שינתחנו, לפי שכולו נשרף כמות שהוא, ולכן לא הזכיר את כרעיו, ו״ורחצת״ הוא בציווי. האיל מנותח לנתחיו, קרבו וכרעיו נרחצים ומונחים על שאר הנתחים ועל הראש, כהכנה להקטרתו כעולה.