וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם כְּמִנְחַ֨ת הַבֹּ֤קֶר וּכְנִסְכָּהּ֙ תַּֽעֲשֶׂה־לָּ֔הּ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָֽה׃

הכתוב חוזר על כבש בין הערביים: ״ואת הכבש השני תעשה בין הערביים כמנחת הבוקר וכנסכה תעשה לה לריח ניחוח אשה לה'״. רש״י מבאר ש״לריח ניחוח״ נאמר על המנחה, שמנחת נסכים כולה כליל, וסדר הקרבתם האברים תחילה ואחר כך המנחה. אבן עזרא מבאר שהמילה ״וכנסכה״ שבה אל הבוקר. כבש בין הערביים קרב עם מנחתו ונסכו כמנחת הבוקר ונסכה, וכך משלימים שני הכבשים את קרבן התמיד היומי.