וָאֹמַ֗ר אַעֲלֶ֣ה אֶתְכֶם֮ מֵעֳנִ֣י מִצְרַ֒יִם֒ אֶל־אֶ֤רֶץ הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃

ה׳ אומר ״ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש״. אונקלוס מתרגם ״אסיק יתכון משעבוד מצראי לארע כנענאי״. אבן עזרא מבאר שכבר אמר ה׳ לאבות שיעלה אותם, וזהו ״ואחרי כן יצאו ברכוש גדול״ ו״אנכי אעלך גם עלה״, או שגזר עתה שיהיה כן. חזקוני מבאר בקצרה ״ואמר אעלה אתכם - כן תאמר לבני ישראל״. הפסוק חוזר על הבטחת ההעלאה מן השעבוד אל הארץ הטובה, ומדגיש את מימוש הבטחת האבות, כאשר משה מצטווה למסור בשורה זו לזקנים כדי לחזק את אמונת העם בגאולה הקרבה.