וְאִתְגְלֵיתִי לְשֵׁזָבוּתְהוֹן מִידָא דְמִצְרָאֵי וּלְאַסָקוּתְהוֹן מִן אַרְעָא הַהִיא לְאַרְעָא טָבָא וּפַתְיָא לְאַרְעָא עָבְדָא חֲלָב וּדְבָשׁ לַאֲתַר כְּנַעֲנָאֵי וְחִתָּאֵי וֶאֱמוֹרָאֵי וּפְרִזָאֵי וְחִוָאֵי וִיבוּסָאֵי:
וארד. בעבור היות השמים נכבדים מן הארץ, והשם מלא כל כבודו הכל, רק בעבור כי כל הגזרות באות מן השמים, על כן מלת וארד, ועוד כי מעלת המלאך עצומה ואין יכולת במשה לעלות אל השמים, על כן מלת וארד להציל עמי:
ולהעלותו. כנגד וארד, כי כאשר אני דר במקום עליון, כן אשכנם במקום שהוא עליון מכל הארץ. ואלה דברי המלאך, וככה כתוב ירכיבהו על במותי ארץ (דבר' לב יג) הנה יצאו מארץ שהם שם בעוני אל ארץ טובה, ולא הזכיר הגרגשי כי הוא קטן מן השבעה, והנה שאלה ראויה, אחר שהששה גוים בני כנען למה הזכיר הכנעני והתשובה, כי כל הארץ תקרא ארץ כנען, כי הוא השם הכולל שהוא המין, והפריזי הוא צידון, ושאר בנים הנזכרים הם מעטים, וכללם הכתוב במלת הכנענים:
וארד - כאן לדבר אליך כדי להצילו מיד מצרים.
וְזֶה טַעַם וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ וּלְהַעֲלוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִיא אֶל אֶרֶץ. כְּלוֹמַר נִגְלֵיתִי בַּמַּרְאֶה זוֹ לְהַצִּילוֹ וּלְהַעֲלוֹתוֹ, לֹא לְהַכְרִית הַמִּצְרִים:
זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. רַבַּת הַמִּקְנֶה וְרַבַּת הַמָּזוֹן, עָרֵב וּמוֹעִיל, כְּאָמְרוֹ "אֱכָל־בְּנִי דְבַשׁ כִּי־טוֹב, וְנֹפֶת מָתוֹק" (משלי כד:יג).
זבת חלב דבוק הוא זבת של חלב.
וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ וּלְהַעֲלֹתוֹ וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ וָאֵרֵד, כִּי לְפִי עֵרֶךְ גְּדֻלַּת אֵל עֶלְיוֹן אֵינוֹ מִכְּבוֹדוֹ לַעֲשׂוֹת כָּל הַנַּעֲשֶׂה שֶׁיָּבוֹאוּ דְּבָרָיו לְאָדָם נָבָל כְּפַרְעֹה וְלוֹמַר אֵלָיו דְּבָרִים מִשְּׁמוֹ, וּמַה גַּם כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְמַדְרֵגַת מֵיאוּן עַד הַגִּיעוֹ לוֹמַר (שמות ה:ב) ״מִי ה׳״ חָס וְשָׁלוֹם. וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁדָּרְשׁוּ בְּרַבּוֹת בִּפְתִיחַת אֵיכָה (איכה רבה, פתיחתא י״ד) בְּפָסוּק (משלי כט:ט) ״אִישׁ חָכָם נִשְׁפָּט אֶת אִישׁ אֱוִיל״ - שָׁפַט לֹא אָמַר אֶלָּא נִשְׁפָּט וְכוּ׳ יְעֻיַּן שָׁם דִּבְרֵיהֶם. לָזֶה אָמַר ה׳ וָאֵרֵד - הִסְכִּים עַל מִעוּט כְּבוֹדוֹ כִּבְיָכוֹל לְצַד הַצָּלַת יִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרוֹ ״לְהַצִּילוֹ״. וְכַוָּנַת הַצָּלָה זוֹ הִיא שֶׁיַּצִּילוֹ מֵעַכְשָׁיו מֵהָעִנּוּי וּמֵהַשִּׁעְבּוּד, וְהוּא אָמְרוֹ מִיַּד מִצְרַיִם הַמְשַׁעְבְּדִים בָּהֶם.
וְאָמְרוֹ וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ, פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַגְּאֻלָּה מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אַעֲלֶה אוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ וְגוֹ׳, לְבַל יִתְעַכֵּב שָׁם עוֹד אֲפִלּוּ בְּלֹא עִנּוּי. וְטַעַם שֶׁלֹּא הֶעֱלָה אוֹתָם תֵּכֶף וּמִיָּד, הוּא לְצַד שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן הַגְּאֻלָּה אֲשֶׁר קָצַב ה׳. וּבָזֶה נָחָה דַּעְתִּי בַּחֲקִירָה אַחַת לָמָּה הֶאֱרִיךְ ה׳ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּמַכּוֹת הַמִּצְרִים, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ט,יב) מֵהֶם אָמְרוּ שֶׁהַמַּכָּה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת וְהַהַתְרָאָה שָׁבוּעַ אֶחָד, וּמֵהֶם אָמְרוּ לְהֵפֶךְ, וְלָמָּה יְאַחֵר ה׳ הַגְּאֻלָּה, וְהָיָה לוֹ לְהָבִיא הַמַּכּוֹת זוֹ אַחַר זוֹ וְיִגְאָלֵם מִיָּד, וְתַסְפִּיק הַהַתְרָאָה בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בְּשָׁעָה אַחַת כְּדִין הַתְרָאַת יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין צָרִיךְ בָּהּ זְמַן, וּמִכָּל שֶׁכֵּן אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁאֵינָן צְרִיכִין הַתְרָאָה. גַּם לָמָּה לֹא הִסְפִּיק הַתְרָאָה אַחַת עַל כָּל הַמַּכּוֹת. אֶלָּא לְצַד שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ הַזְּמַן הָיָה ה׳ מַלְבִּישׁ הַזְּמַן הַהוּא לְהַשְׂבִּיעָם מְרוֹרוֹת בֵּינֵי בֵּינֵי עַד שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן וּגְאָלָם מִיָּד בְּלֹא שׁוּם עִכּוּב. וְאִם תֹּאמַר וּמַה בְּכָךְ אִם הָיָה ה׳ גּוֹאֵל אוֹתָם קֹדֶם זְמַן זֶה. עוֹד, לָמָּה ה׳ הוֹצִיאָם בְּזִבּוּלָא בַּתְרַיְתָא בִּזְמַן שֶׁאִם הָיוּ מִתְעַכְּבִים קְצָת הָיוּ נִלְכָּדִים עַד שֶׁהֻצְרַךְ לְמַהֵר וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְהָיָה לוֹ לְהוֹצִיאָם בִּזְמַן מְרֻוָּח?
הִנֵּה לְמַה שֶׁקָּדַם לָנוּ כִּי עִקַּר הַגָּלוּת הוּא לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּטְמְעוּ בַּחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, וּכְמוֹ שֶׁצִּיַּנְתִּי דָּבָר זֶה כַּמָּה פְּעָמִים (בראשית מט:ט), בָּזֶה יָנוּחַ דַּעַת בִּשְׁתֵּי הַשְּׁאֵלוֹת, כִּי אִם הָיָה מוֹצִיאָם קוֹדֶם זֶה הָיוּ מַפְסִידִים בֵּרוּר הַחֵלֶק הַהוּא. וְתֵדַע שֶׁעַם ה׳ הִשִּׂיגוּ בִּבְחִינַת כְּלָלוּתָם הַכָּלוּל בְּמֹשֶׁה שֶׁנִּתְיַחֵס בְּשֵׁם עַמּוֹ הַשָּׂגַת מ״ט שַׁעֲרֵי בִּינָה, וְטַעַם שֶׁלֹּא הִשִּׂיג שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים הוּא לְצַד שֶׁאֵין הַמּוּשָּׂג אֶלָּא בְּהִשְׁתַּדְּלוּת הַמַּשִּׂיג, וּלְצַד שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא נִכְנְסוּ בַּחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה לְבָרֵר אוֹתוֹ לֹא הִשִּׂיגוּ בְּחִינַת הַקֹּדֶשׁ שֶׁכְּנֶגְדּוֹ. וְהֻבְטַחְנוּ כִּי לֶעָתִיד לָבוֹא יַשְׁפִּיעַ בָּנוּ אֵל עֶלְיוֹן תּוֹרַת חַיִּים שֶׁבְּשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים וְהַשָּׂגָתוֹ הוּא בְּאֶמְצָעוּת הַגָּלֻיּוֹת, וּבִפְרָט גָּלוּת הָאַחֲרוֹן אָנוּ מַשִּׂיגִים הַדָּבָר.
וְטַעַם שֶׁנִּסְתַּכְּנוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּבֵרוּר שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, לְצַד שֶׁלֹּא הָיוּ בְּנֵי תוֹרָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתָם יַשִּׂיגוּ לִיכָּנֵס לְשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים וּלְהוֹצִיא בָּלְעוֹ מִפִּיו, וְאָז סָפוּ תַמּוּ בְּחִינַת הַטֻּמְאָה. וּמֵעַתָּה כָּל שֶׁהָיָה ה׳ מוֹצִיא יִשְׂרָאֵל קוֹדֶם זְמַן כָּל שֶׁהוּא הָיוּ מְמַעֲטִים הַבֵּרוּר וְהָיוּ מִתְמַעֲטִים בַּמּוּשָּׂג, וְלָזֶה הוֹצִיאָם בַּנְּקֻדָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל מ״ט וְקוֹדֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ לְשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, וְהוּא אָמְרָם זַ״ל וּגְאָלָם מִיָּד (פסחים פרק י משנה ה לגירסת הרמב״ם).