שְׁמוֹת ל״א · י״ב

וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הכתוב פותח פרשייה חדשה בעניין השבת: ׳ויאמר ה׳ אל משה לאמור׳. אבן עזרא מבאר שבדרך כלל ׳לאמור׳ הבא עם ׳וידבר׳ מכוון לומר לישראל, וכך גם כאן - שהדברים נועדו להיאמר לבני ישראל. אור החיים מדייק מדוע שינה הכתוב כאן ונקט ׳ויאמר׳ במקום ׳וידבר׳, ומביא מן המכילתא שהדגשת ׳ויאמר ה׳ אל משה לאמור׳ מלמדת שהדיבור היה במישרין - לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. השינוי בלשון הפתיחה בא אפוא להדגיש את מעלת הציווי על השבת ואת אופן מסירתו הישיר למשה.
מבוסס על אבן עזרא, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה לְמֵימָר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויאמר. כל לאמר עם וידבר לאמור לו רק זה לאמר לישראל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֹּאמֶר ה׳ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה שִׁנָּה לוֹמַר כָּאן וַיֹּאמֶר. וְרָאִיתִי בַּמְּכִילְתָּא שֶׁאָמְרוּ ״וַיֹּאמֶר ה׳ לְמֹשֶׁה לֵּאמֹר״ - לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. וְצָרִיךְ לָדַעַת מַה נִּשְׁתַּנָּה פָּסוּק זֶה לִדְרוֹשׁ בּוֹ כֵן, וְיוֹתֵר הָיָה נָכוֹן לוֹמַר הַדְּבָרִים בְּ״וַיְדַבֵּר״ הָאָמוּר רִאשׁוֹן בַּתּוֹרָה. וְאוּלַי שֶׁהִרְגִּישׁוּ מִקּוּשְׁיָתֵנוּ וְאָמְרוּ כִּי ״וַיֹּאמֶר״ לְשׁוֹן מַעֲלָה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ישעיהו ג:י) ״אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב״, וּמַה הִיא הַמַּעֲלָה - שֶׁאָמַר ה׳ אֵלָיו בְּלֹא אֶמְצָעִי, וּבְסָמוּךְ יִתְבָּאֵר הַטַּעַם בְּאֹפֶן אַחֵר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל