שְׁמוֹת ל״ב · י״ב

לָ֩מָּה֩ יֹאמְר֨וּ מִצְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר בְּרָעָ֤ה הֽוֹצִיאָם֙ לַהֲרֹ֤ג אֹתָם֙ בֶּֽהָרִ֔ים וּ֨לְכַלֹּתָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה שׁ֚וּב מֵחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ׃

במילים פשוטות

משה ממשיך בטענתו: למה יאמרו מצרים שברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם, שוב מחרון אפך והינחם על הרעה לעמך. רש״י מבאר ש׳והנחם׳ פירושו שיחשוב ה׳ מחשבה אחרת - להיטיב להם במקום הרעה שחשב לעשות. אבן עזרא מבאר ש׳ברעה הוציאם׳ מכוון לטענה שיאמרו המצרים שאין ביכולת ה׳ לגבור על המזל להציל את העם. מדברי המפרשים עולה שמשה מוסיף לטיעונו את חילול השם: אם יכלה העם, יאמרו הגויים שה׳ לא היה מסוגל להביאם אל הארץ, ולכן הרגם. הטיעון מבליט את הדאגה לכבוד שמים כמנוף להצלת ישראל.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והנחם. הִתְעַשֵּׁת מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת - לְהֵיטִיב לָהֶם

על הרעה. אֲשֶׁר חָשַׁבְתָּ לָהֶם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לְמָא יֵימְרוּן מִצְרָאֵי לְמֵימַר בְּבִישְׁתָּא אַפֶּקְתִּנוּן לְקַטָלָא יָתְהוֹן בֵינֵי טוּרַיָא וּלְשֵׁיצָיוּתְהוֹן מֵעַל אַפֵּי אַרְעָא תּוּב מִתְּקוֹף רוּגְזָךְ וְאָתֵיב מִן בִּשָׁתָא דְמַלֶלְתָּא לְמֶעְבַּד לְעַמָךְ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וטעם ברעה הוציאם. כאשר רמזו קדמונינו ז"ל כי במזל רע יצאו ממצרים והנה יאמרו אין יכלת לשם לנצח כח המזל להציל הדבקים בו, ובראותו כי אין יכולת לו הרגם וזה יהיה חלול השם, והנה התנפל ארבעים יום, והשם אמר לו כי לא אעלה בקרבך (למטה לג ג) והנה לא ירשו הארץ, ואז אמר משה כל פרשת ראה אתה אומר אלי (שם שם יב) ואחר כן צוהו השם שירד ויפסול לוחות ויעלם בידו אל ההר אז ירד השם בענן וקרן עור פניו, וכתב השם הלוחות השניים, על כן כתוב, בעת ההיא אמר ד' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וגו', ועשית לך ארון עץ (דבר' י א), והנה יעשו ישראל הארון והוא שעשה בצלאל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

למה יאמרו - עשה למען שמך שלא יתחלל.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

לָמָּה יֹאמְרוּ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, יֵשׁ בָּזֶה חִלּוּל הַשֵּׁם, כִּי יֹאמְרוּ מִצְרַיִם: אֶתְמוֹל אָמַר (שמות ד:כב) ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל שְׁלַח וְגוֹ׳ וְיַעַבְדֵנִי״, וְהֵן עַתָּה גִּלָּה סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ כִּי לֹא לְטוֹבָה יְכַוֵּן וְחָס וְשָׁלוֹם נִרְאֶה כְּשֶׁקֶר. עוֹד נִתְכַּוֵּן בָּזֶה, כִּי דָּבָר יָדוּעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יַעַבְדוּ ה׳ וְכָל הָאֻמּוֹת יַעַבְדוּ עֲבוֹדוֹת אֲחֵרִים, וּמִמַּה שֶׁיִּרְאוּ שֶׁהוֹצִיאָם ה׳ לְרָעָה מַה שֶׁלֹּא עָשָׂה לְעוֹבְדֵי זוּלָתוֹ, אִם כֵּן חָס וְשָׁלוֹם פְּגָם גָּדוֹל מֻפְלָא לְעוֹבְדֵי ה׳, וְתֶחֱזַקְנָה יְדֵי עוֹבְדֵי אֱלִילִים חֲזָקָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ טַעֲנָה.

וְאָמְרוֹ תֵּיבַת לֵאמֹר, כִּי אֵין הֶכְרֵחַ שֶׁיֹּאמְרוּ הַדְּבָרִים כְּמוֹת שֶׁהֵן כְּסִדְרָן, אֶלָּא יֹאמְרוּ דְּבָרִים שֶׁזֶּה כַּוָּנָתָם. אוֹ יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁאֵין הַדְּבָרִים אֲמִתִּיִּים חָס וְשָׁלוֹם אֶלָּא בִּבְחִינַת הָאֲמִירָה. עוֹד יִרְצֶה כִּי לֹא מִצְרַיִם לְבַד יֹאמְרוּ אֶלָּא יֹאמְרוּ הֵם וְיַשְׁמִיעוּ הַדְּבָרִים לַכֹּל, שֶׁבָּזֶה יִתְרַבֶּה חָס וְשָׁלוֹם חִלּוּל הַשֵּׁם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל