וְעַתָּ֞ה לֵ֣ךְ ׀ נְחֵ֣ה אֶת־הָעָ֗ם אֶ֤ל אֲשֶׁר־דִּבַּ֙רְתִּי֙ לָ֔ךְ הִנֵּ֥ה מַלְאָכִ֖י יֵלֵ֣ךְ לְפָנֶ֑יךָ וּבְי֣וֹם פׇּקְדִ֔י וּפָקַדְתִּ֥י עֲלֵהֶ֖ם חַטָּאתָֽם׃

אל אשר דברתי לך. יֵשׁ כָּאן לָךְ אֵצֶל דִּבּוּר בִּמְקוֹם אֵלֶיךָ, וְכֵן לְדַבֶּר לוֹ עַל אֲדֹנִיָּהוּ (מלכים א ב׳:י״ט):

הנה מלאכי. וְלֹא אֲנִי:

וביום פקדי וגו'. עַתָּה שָׁמַעְתִּי אֵלֶיךָ מִלְּכַלּוֹתָם יַחַד, וְתָמִיד תָּמִיד כְּשֶׁאֶפְקֹד עֲלֵיהֶם עֲוֹנוֹתֵיהֶם וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם מְעַט מִן הֶעָוֹן הַזֶּה עִם שְׁאָר הָעֲוֹנוֹת; וְאֵין פֻּרְעָנוּת בָּאָה עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין בָּהּ קְצָת מִפִּרְעוֹן עֲוֹן הָעֵגֶל (סנהדרין ק"ב):

וּכְעַן אִיזֵל דַבַּר יָת עַמָא לַאֲתַר דִי מַלֵלִית לָךְ הָא מַלְאָכִי יְהַךְ קֳדָמָךְ וּבְיוֹם אַסַעֲרוּתִי וְאַסְעַר עֲלֵיהוֹן חוֹבֵיהוֹן:

ועתה, אל אשר דברתי לך. אל מקום הכנעני (למעלה ג ח) וזה כדרך כעס כי בעבורך נשאתי חטאתם, ואתה שאהבת אותם ככה לך נחה אותם:

וביום. תחלת כל שנה יום הפקידה:

נחה - לארץ ישראל.

וביום פקדי - כלומר: לפרקים לכשארצה ולא הכל ביחד.

אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ. בְּאָמְרוֹ "אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וְגוֹ'" (שמות ג:יז).

וּבְיוֹם פָּקְדִי. שֶׁיּוֹסִיפוּ לַחֲטֹא, כְּמוֹ בַּמְרַגְּלִים.

וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם. זֶה הַחֵטְא, וְלֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוּר לוֹ, כְּעִנְיַן "וְאִם רָעָה תִּמָּצֵא בוֹ וָמֵת" (מלכים א א:נב). וְכֵן הוֹרָה בְּאָמְרוֹ שָׁם "עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה" (במדבר יד:יא), כִּי מֵאַחַר שֶׁשָּׁנוּ בְּאִוַּלְתָּם הֵם מֻחְזָקִים לְהוֹסִיף לְאַשְׁמָה בָּהּ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו) כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ הוּתְּרָה לוֹ, כְּלוֹמַר נַעֲשֵׂית עָלָיו כְּהֶתֵּר.

ועתה לך נחה את העם חזור לפרנסות שלך.

הנה מלאכי ילך כמו שאמרתי בפרשת משפטים הנה אנכי שולח מלאך.

וביום פקדי ופקדתי כל זמן שלא יוסיפו לחטוא איני נפרע מהם, אבל אם יוסיפו לחטוא כשאפקוד עליהם החטאת שיעשו אפקוד גם זה עמו.