וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

ויצר אתו בחרט. יֵשׁ לְתַרְגְּמוֹ בִשְׁנֵי פָנִים, הָאֶחָד וַיָּצַר - לְשׁוֹן קְשִׁירָה, בַּחֶרֶט - לְשׁוֹן סוּדָר, כְּמוֹ וְהַמִּטְפָּחוֹת וְהָחֲרִיטִים (ישעיהו ג'), וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף בִּשְׁנֵי חֲרִטִים (מלכים ב ה'), וְהַשֵּׁנִי וַיָּצַר - לְשׁוֹן צוּרָה, בַּחֶרֶט - כְּלֵי אֻמָּנוּת הַצּוֹרְפִין שֶׁחוֹרְצִין וְחוֹרְתִין בּוֹ צוּרוֹת בְּזָהָב, כְּעֵט סוֹפֵר הַחוֹרֵת אוֹתִיּוֹת בְּלוּחוֹת וּפִנְקָסִין, כְּמוֹ וּכְתֹב עָלָיו בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ (ישעיהו ח'), וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס וְצַר יָתֵיהּ בְּזִיפָא, לְשׁוֹן זִיּוּף, הוּא כְּלִי אֻמָּנוּת שֶׁחוֹרְצִין בּוֹ בְּזָהָב אוֹתִיּוֹת וּשְׁקֵדִים, שֶׁקּוֹרִין בְּלַעַז ניי"ל, וּמְזַיְּפִין עַל יָדוֹ חוֹתָמוֹת:

עגל מסכה. כֵּיוָן שֶׁהִשְׁלִיכוֹ לָאוּר בְּכוּר, בָּאוּ מְכַשְּׁפֵי עֵרֶב רַב שֶׁעָלוּ עִמָּהֶם מִמִּצְרַיִם וַעֲשָׂאוּהוּ בִכְשָׁפִים; וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִיכָה הָיָה שָׁם, שֶׁיָּצָא מִתּוֹךְ דִּמּוֹסֵי בִּנְיָן שֶׁנִּתְמַעֵךְ בּוֹ בְּמִצְרַיִם, וְהָיָה בְיָדוֹ שֵׁם וְטַס שֶׁכָּתַב בּוֹ מֹשֶׁה "עֲלֵה שׁוֹר" "עֲלֵה שׁוֹר" לְהַעֲלוֹת אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף מִתּוֹךְ נִילוּס - וְהִשְׁלִיכוֹ לְתוֹךְ הַכּוּר וְיָצָא הָעֵגֶל (תנחומא):

מסכה. לְשׁוֹן מַתֶּכֶת; דָּ"אַ קכ"ה קַנְטְרִין זָהָב הָיוּ בוֹ כְּגִימַטְרִיָּא שֶׁל מַסֵּכָה (שם):

אלה אלהיך. וְלֹא נֶאֱמַר אֵלֶּה אֱלֹהֵינוּ, מִכָּאן שֶׁעֵרֶב רַב שֶׁעָלוּ מִמִּצְרַיִם הֵם שֶׁנִּקְהֲלוּ עַל אַהֲרֹן וְהֵם שֶׁעֲשָׂאוּהוּ, וְאַחַר כָּךְ הִטְעוּ אֶת יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו (שם):

וּנְסִיב מִידֵיהוֹן וְצַר יָתֵהּ בְּזִיפָא וְעָבְדֵהּ עֵגֶל מַתְּכָא וַאֲמָרוּ אִלֵין דַחַלְתָּךְ יִשְׂרָאֵל דִי אַסְקוּךְ מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

ויקח מידם, ויצר. מגזרת צורה כמו ויצר את שני העמודים (מ"א ז טו):

ומלת בחרט כמו דמות וכן בחרט אנוש (ישעי' ח א) בדמות אנוש ואין טעם להיותו מגזרת החריטים (שם ג כב):

מסכה. התוך כמו הפסל נסך חרש (שם מ יט):

ויצר אותו בחרט - הזהב לקח מיד כל אחד וקבץ אותו וקשר את כולם בבגד עד שעשו דפוס של חמר ושל שעוה בדרך המתיכין ועשו בו צורת עגל והשליכו הזהב בתוכו ונעשה עגל, כדכתיב: ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. וכתיב: ויצר ככרים כסף בשני חריטים.

אלה אלהיך ישראל אשר העלוך - וכי שוטים היו שלא היו יודעים שעגל זה שנולד היום לא העלם ממצרים? כל עובדי עבודת כוכבים יודעים שאלהינו בשמים ברא את העולם, אך בזה היו טועים, שהתרפים יש בהם רוח טומאה כמו הנביאים שיש בהם רוח הקדש, וסבורים שהעגל שהיה מדבר ברוח הטומאה כאילו היה מדבר ברוח הקדש של מעלה, ולכך אומרים: אלה אלהיך ישראל אשר העלוך - כלומר רוח הקדש יש בו וכאילו רוח הקדש הולך לפנינו. וכן לבן אמר על התרפים: למה גנבת את אלהי. ולנסות בו את ישראל נתן בו רוח הטומאה שלכל מיני מכשפות ואוב וידעוני כח בו להכחיש פמליא של מעלה ולהגיד נולדות, לדעת אם יהיו תמים לה' אלהיהם ולא יהיה בהם מעונן ומנחש ומכשף ולא מאמין לאות ומופת של רוח הטומאה, כדכתיב: כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלהיכם וגו'.

אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. אֵלֶּה יִהְיוּ אֶצְלְךָ אֱלֹהִים, שֶׁתִּתְפַּלֵּל אֲלֵיהֶם בְּכָל צְרָכֶיךָ, וְאוֹתָם תַּעֲבוֹד לְהַשִּׂיג חֶפְצְךָ.

ויצר אתו לזהב קאי לשון צרור הכסף, דוגמא ויצר ככרים כסף בשני חריטים ובלע״‎ז גדל״‎ש.

ויעשהו עגל ולא שאר חיה לפי שערב רב התחילו בעבירה וכתיב זה אלי ואנוהו, שראו ישראל השכינה וערב רב לא ראו אלא רגליהם של מלאכי השרת שתחת הכסא של רגליהם ככף רגל עגל כסבורים היו שהם פסיעותיו של הקב״‎ה והיינו דכתיב בתהלים ראו הליכותך וגו׳‎ ועקבותיך לא נודעו, שחשבו מעקבותיהם של מלאכים שהם עקבותיו של הקב״‎ה.

ויאמרו אלה אלהיך ישראל וכי שוטים היו לומר כי עגל זה שנעשה היום מזהב הוציאם ממצרים אלא מצינו חרטומים ותרפים ואובות וידעונים שיש בהם רוח טומאה והם סברו מזה שהיה בו רוח טהור ולכך אמרו אלה אלהיך ישראל. ולנסות בריותיו לפני מדת הרחמים נתן הקב״‎ה כח ברוח טומאה, כמו שמצינו כי יקום בקרבך נביא ונתן לך אות או מופת ובא האות והמופת וגו׳‎ כי מנסה ה׳‎ אלהיכם אתכם וגו'.

וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. מִכָּאן רְאָיָה שֶׁהָעֵרֶב רַב אָמְרוּ כֵן אֶל יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵיךְ יֹאמַר יִשְׂרָאֵל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״, וְכִי הוּא אֵינוֹ יִשְׂרָאֵל? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהָעֵרֶב רַב אָמְרוּ כֵן לְיִשְׂרָאֵל. וּמַה שֶּׁרָצוּ לְהַטְעוֹתָם בְּצוּרַת שׁוֹר דַּוְקָא, כְּבָר אָמַרְנוּ לְפִי שֶׁרָאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל אוֹהֲבֵי כֶּסֶף וְזָהָב, וְיָדְעוּ זֶה מִבִּזַּת מִצְרַיִם וּמִבִּזַּת הַיָּם, עַל כֵּן אָמְרוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִבְחֲרוּ בְּצוּרָה זוֹ, כִּי מִמֶּנָּה תּוֹצְאוֹת הַזָּהָב כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה. וּבָזֶה מְתוֹרָץ מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן ״אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״ (שמות לב, ד), וּמֹשֶׁה אָמַר ״לָמָּה ה׳ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״ (שמות לב, יא). לְפִי שֶׁ״הֶעֱלוּךָ״ מְשַׁמֵּשׁ גַּם לְשׁוֹן מַעֲלָה וּגְדֻלָּה, כִּי אָמְרוּ שֶׁכָּל מַעֲלַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנַּעֲשׂוּ עֲשִׁירִים בְּכֶסֶף וּבְזָהָב, הַכֹּל הָיָה מִשֶּׁל מִצְרַיִם, וּמִשֶּׁלָּהֶם עָשׂוּ אֶת כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה. וְאָמְרוּ הָעֵרֶב רַב כִּי בְּכֹחוֹ שֶׁל מַזַּל שׁוֹר עֲשִׂיתֶם כָּל הַחַיִל הַזֶּה, שֶׁעֲלִיתֶם בְּמַעֲלָה מִן הָרְכוּשׁ שֶׁל אֶרֶץ מִצְרַיִם. וּלְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמֹשֶׁה ״רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ״ (שמות לב, ז) - הַיְינוּ הָעֵרֶב רַב - נִרְאֶה לְפָרֵשׁ שֶׁלְּכָךְ אָמַר ״אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״ (שמות לב, ז), כִּי עַל יְדֵי הֲלִיכָה זוֹ נִתְעַלּוּ בְּמַעֲלָה עַל שְׁאָר הַמִּצְרִים. אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה זֶה עֲלִיָּה, לְכָךְ אָמַר מֹשֶׁה ״לָמָּה ה׳ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״. וְעוֹד, שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ בְּמִצְרַיִם כִּתְפוּסִים בְּבֵית הָאֲסוּרִים, שַׁיָּךְ אֶצְלָם לְשׁוֹן יְצִיאָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּעֵרֶב רַב.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁטָּעוּת זֶה בָּא לָהֶם, לְפִי שֶׁלֹּא יָכְלוּ יִשְׂרָאֵל לָצֵאת מִמִּצְרַיִם כִּי אִם כְּשֶׁיֵּלֵךְ עִמָּהֶם אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף מִצַּד הַשְּׁבוּעָה, וְלָקַח מֹשֶׁה טַס וְחָקַק עָלָיו ״עֲלֵה שׁוֹר, עֲלֵה שׁוֹר״ וּזְרָקוֹ בַּנִּילוּס. וְעַל כֵּן חָשְׁבוּ הָעֵרֶב רַב שֶׁעֲלִיָּתָם מִמִּצְרַיִם הָיְתָה תְּלוּיָה בְּיוֹסֵף בְּכוֹר שׁוֹר, וְנִקְרָא ״בְּכוֹר שׁוֹר״ כִּי כָל כֹּחוֹ הָיָה נִמְשָׁךְ מִמַּזַּל שׁוֹר. וְחָשְׁבוּ שֶׁלְּכָךְ לָקַח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ, לְפִי שֶׁהֶעֱלָם מִמִּצְרַיִם בְּכֹחוֹ שֶׁל מַזַּל שׁוֹר בְּצֵרוּף כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְזֶהוּ ״אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ״ לְשׁוֹן רַבִּים.

וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל. פֵּרוּשׁ, בַּעֲבוּר שֶׁנַּעֲשָׂה עַל יָדוֹ, לֹא שֶׁעֲשָׂאוֹ הוּא, דִּכְתִיב (שמות לב:כד) ״וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה״. אוֹ לְצַד שֶׁלָּקַח הַזָּהָב מִיָּדָם לְיָדוֹ, וְלֹא נִתְחַכֵּם שֶׁיַּנִּיחוּ הַזָּהָב בָּאָרֶץ לְבַטֵּל כְּשָׁפֵיהֶם (זוהר ח״ב קצב.), הֶעֱלָה עָלָיו הַכָּתוּב הַמַּעֲשֶׂה.

וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר וְגוֹ׳. קָשֶׁה, אֵיךְ יֵאָמֵן הַטִּפְּשׁוּת וְהַבַּעֲרוּת לְדוֹר דֵּעָה, רַבִּים וְנִכְבָּדִים, לוֹמַר לְדוֹמֵם ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ״ וְגוֹ׳? וְלוּ יִהְיֶה שֶׁדִּבֵּר הָעֵגֶל בְּאֶמְצָעוּת מַעֲשֵׂה כִּשּׁוּף כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא), אַף עַל פִּי כֵן זֶה יוֹעִיל לַחְשׁוֹב בּוֹ דָּבָר, אֲבָל לְהָעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר שֶׁזֶּה הוּא הַמּוֹצִיא - לֹא.

אָכֵן הַנָּכוֹן הוּא כִּי אַדְרַבָּה בְּדִבְרֵיהֶם אֵלּוּ גִּלּוּ דַּעְתָּם שֶׁאֵינָם מִשְׁתַּחֲוִים וְעוֹשִׂים אֱלוֹהַּ אֶלָּא לְהַמּוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְנִתְכַּוְּנוּ בְּדִבּוּר זֶה לְהָכִין בּוֹ בְּחִינַת הָאֱלֹהוּת שֶׁהוּא הַמּוֹצִיא, וְתִהְיֶה הָעֲבוֹדָה לַחֵלֶק מֵהַכֹּל וַהֲרֵי הֵם כְּעוֹבְדִים לַכֹּל, וְהַחֵלֶק הָיָה הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וְהוּא יַעֲנֶה לְהַנִּקַּח מִמֶּנּוּ. וְלֹא הָיָה בְּעֵינֵיהֶם לְזָרוּת כִּי הֲלֹא יֵשׁ בָּאָדָם חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל, אֶלָּא כִּי לְצַד שֶׁהַרְכָּבָתוֹ אֵינָהּ מִמִּין הַמִּתְקַיֵּם הָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים, וְנִתְחַכְּמוּ לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר לְהַמְשִׁיךְ כֹּחַ עֶלְיוֹן בְּדָבָר הַמִּתְקַיֵּם וְיִהְיֶה מָצוּי תָּמִיד לִפְנֵיהֶם, וּלְעוֹלָם לֹא עָקְרוּ ״אָנֹכִי ה׳ וְגוֹ׳ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״ אֶלָּא אָמְרוּ אֵלֶּה, וְאוּלַי כִּי לָזֶה אָמַר הֶעֱלוּךָ לְשׁוֹן רַבִּים לִרְמֹז לְכֹחַ תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן חָס וְשָׁלוֹם, וּבְאֶמְצָעוּת זֶה פָּגְמוּ פְּגָמִים רַבִּים וְעָשָׂה ה׳ בָּהֶם שְׁפָטִים. וְעַיֵּן בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק (שמות לב:ח) ״סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ״ וְגוֹ׳.

וְנִרְאֶה בְּעֵינַי כִּי לֹא כָּל יִשְׂרָאֵל הִסְכִּימוּ עַל הַטָּעוּת, אֶלָּא חֵלֶק מֵהֶם וְחֵלֶק לֹא מִיחוּ, וּשְׁקוּלִים הָיוּ בַּדָּבָר, וְחֵלֶק לֹא הָיָה בָּהֶם כֹּחַ לִמְחוֹת. וְהִנֵּה מִדִּקְדּוּק אָמְרָם אֱלֹהֶיךָ וְלֹא אָמְרוּ חָס וְשָׁלוֹם אֱלֹהֵינוּ וְגוֹ׳ הוֹצִיאָנוּ, זֶה יַגִּיד כִּי קְצָת מֵהֶם אָמְרוּ זֶה לְכֻלָּם, וְיֵשׁ שֶׁהִצְדִּיק וְיֵשׁ שֶׁלֹּא הִצְדִּיק. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (שמות רבה מב,ו) שֶׁעֵרֶב רַב שֶׁעָלוּ עִם יִשְׂרָאֵל הֵם הָעוֹשִׂים, וּבְהֶכְרֵחַ לוֹמַר כִּי יִשְׂרָאֵל לֹא הִסְכִּימוּ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, שֶׁאִם הִסְכִּימוּ הֲרֵי גַּם הֵמָּה עָשׂוּ, שֶׁהַמַּחְשָׁבָה פּוֹעֶלֶת בַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְגַם לֹא מִיחוּ, וְעַל זֶה נֶעֶנְשׁוּ כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל זוּלַת מְעַטֵּי הַיְּכֹלֶת שֶׁבָּחַן ה׳ לִבָּם שֶׁלֹּא נָטָה אַחַר הָרַע, וְהַמְּפֻרְסָמִים בַּדָּבָר הֵם בְּנֵי לֵוִי. וְהִנֵּה אַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה הָעֵגֶל בְּהֶכְרֵחַ לוֹמַר שֶׁחֵלֶק מִיִּשְׂרָאֵל טָעוּ אַחֲרָיו, דִּכְתִיב (שמות לב,כח) ״וַיִּפֹּל מִן הָעָם כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ״, וּבְהֶכְרֵחַ שֶׁמִּיִּשְׂרָאֵל נָפְלוּ, כַּמּוּבָן מֵאָמְרוֹ (שמות לב,כז) ״הִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְגוֹ׳ אֶת קְרֹבוֹ״, אִם כֵּן בְּהֶכְרֵחַ לוֹמַר שֶׁחֵלֶק מִיִּשְׂרָאֵל עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה.