וַיֹּאמַ֑ר פָּנַ֥י יֵלֵ֖כוּ וַהֲנִחֹ֥תִי לָֽךְ׃

ויאמר פני ילכו. כְּתַרְגּוּמוֹ - לֹא אֶשְׁלַח עוֹד מַלְאָךְ, אֲנִי בְעַצְמִי אֵלֵךְ, כְּמוֹ וּפָנֶיךָ הוֹלְכִים בַּקְּרָב (שמואל ב י״ז:י״א):

וַאֲמַר שְׁכִנְתִּי תְהַךְ וְאָנִיחַ לָךְ:

אמר הגאון פני. חמתי, כמו ופניה לא היו לה עוד (ש"א א יח) והנה מה יעשה במלת אין פניך הולכים (פ' טו) ולפי דעתי כי פי' פני אני בעצמי, כמו ופניך הולכים בקרב (ש"ב יז יא):

פני ילכו - אני בעצמי אלך כמו שבקשת, כדכתיב: ופניך הולכים בקרב.

והניחותי לך - אלך עמך לכבוש את הארץ, עד שאניח לך מכל אויביך מסביב כדכתיב: עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם. והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויבך וגו'. והמפרש והניחותי לך - הנחת רוח אעשה, כמו שאעשה בקשתך, שטות הוא וכי כל דברים שהיה הקב"ה מתרצה לבקשת משה יאמר לו והניחותי לך, והלא ייתור לשון הוא בלא צורך כלל ואינו לשון חכמה.

פָּנַי יֵלֵכוּ. בְּנָסְעֲכֶם לָלֶכֶת אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵלְכוּ פָנַי לִפְנֵיכֶם, לא בְּתוֹכְכֶם.

וַהֲנִיחֹתִי לָךְ. אָנִיחַ לְךָ מִכָּל אוֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בְּאֹפֶן שֶׁתְּבִיאֵם לָאָרֶץ בֶּטַח:

והנחתי לך אלך עמך לכבוש את הארץ עד שאניח לך מכל אויביך דכתיב והיה בהניח ה׳‎ לך מכל אויבך מסביב וגו'.

וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ. בְּמִלַּת ״פָּנַי״ נֶחְלְקוּ הַמְפָרְשִׁים אִם הוּא פָּנִים שֶׁל כַּעַס אוֹ פָּנִים שֶׁל רַחֲמִים, וְ״יֵלֵכוּ״ מַשְׁמַע לְהַבָּא, וּמֹשֶׁה אָמַר ״אִם אֵין פָּנֶיךָ הוֹלְכִים״ בְּהוֹוֶה, לְאַלְתַּר, ״אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה״, בֵּין שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁיֵּלֵךְ הַכַּעַס מֵהֶם תֵּכֶף, בֵּין שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁיֵּלֵךְ עִמָּהֶם תֵּכֶף פְּנֵי רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ. וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ הֵשִׁיב לוֹ עַל שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאֶחָד: עַל מַה שֶּׁהָיָה מַתְמִיהַּ עַל שֶׁלֹּא הוֹדִיעוֹ שֶׁיִּשְׁלַח עִמּוֹ שְׁלוּחוֹ לְסַעֲדוֹ, עַל זֶה אָמַר פָּנַי יֵלֵכוּ כְּמוֹ ״וּפָנֶיךָ הוֹלְכִים בַּקְרָב״ (שמואל ב יז יא), לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וְדִבֶּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים״, וּמֵאוֹתָן פָּנִים יֵלֵךְ אוֹר פָּנָיו יִתְבָּרַךְ עַל פְּנֵי מֹשֶׁה, וְעַל יְדֵי זֶה יַעֲשֶׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲנָחָה כְּאִלּוּ הָיָה הַשֵּׁם הוֹלֵךְ עִמּוֹ מַמָּשׁ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשְׁפָּעָה זוֹ לִפְרָקִים, מִכָּל מָקוֹם תַּסְפִּיק לְמֹשֶׁה לְשֶׁיּוּכַל לְהַעֲלוֹת אֶת הָעָם וּלְהַדְרִיכָם בְּדֶרֶךְ ה׳, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וַהֲנִחֹתִי לָךְ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: זֶה פָּשׁוּט וְאֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ עַל זֶה, כִּי אִם אֵין אוֹר פָּנֶיךָ הוֹלְכִים וַדַּאי אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה, וּבְלֹא מְצִיאַת חֵן דָּבָר זֶה מֻכְרָח לִהְיוֹת, כִּי אֵין לָנוּ עֲלִיָּה כְּלָל זוּלַת זֶה. וְאִם כֵּן הַדְרָא בַּקָּשָׁתִי לְדוּכְתַּהּ: מַה תַּעֲשֶׂה לִי בַּעֲבוּר מְצִיאַת הַחֵן? וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵיפֹה כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ״, שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט הַחֵן מִמֶּנִּי גַּם אֶל עַמֶּךָ, ״הֲלֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ״ מַמָּשׁ בְּכָל עֵת, שֶׁתִּדְבַּק בִּי עַל יְדֵי שֶׁתּוֹדִיעֵנִי דַּרְכֶּךָ, וּבָזֶה לְבַד ״נִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם״ וְגוֹ׳.

וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וְגוֹ׳. הַרְבֵּה פֵּרוּשִׁים נֶאֶמְרוּ בִּפְסוּקִים אֵלּוּ. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תיקונים י״ח) כִּי שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ תִּקָּרֵא ״פְּנֵי ה׳״ לְצַד שֶׁהִיא הַנִּרְאֵית לִצְבָא הַשָּׁמַיִם, וְאֵלֶיהָ רוֹמֵז אָמְרוֹ (שמות כג:טו) ״וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם״. וְכָאן הֵשִׁיב ה׳ לְמֹשֶׁה עַל טַעֲנוֹתָיו וְהוֹדִיעוֹ כִּי הַהוֹלֵךְ עִמּוֹ הוּא פְּנֵי ה׳ שֶׁהוּא הַשְּׁכִינָה, וְעַל חֲשָׁשַׁת שֶׁמָּא לֹא יִהְיֶה נוֹחַ לְמֹשֶׁה מְצִיאוּת זֶה, אָמַר וַהֲנִחֹתִי לָךְ.

וְנִתְכַּוֵּן עוֹד לוֹמַר לוֹ שֶׁיָּנוּחַ אוֹר עֶלְיוֹן עָלָיו וְלֹא יִפְסֹק מִמֶּנּוּ מַה שֶׁנָּח עָלָיו עַד עַתָּה מִן הָרוּחַ, אֶלָּא שֶׁלִּבְחִינַת יִשְׂרָאֵל תִּהְיֶה הַשְּׁכִינָה הוֹלֶכֶת לִפְנֵיהֶם, וּבְחִינָה זוֹ בְּחִינַת דִּין הוּא, וְהַשֵּׁם יַגִּיד עָלֶיהָ - אֲדֹנָ״י, וְעַל זֶה הֵשִׁיב מֹשֶׁה וְאָמַר אִם אֵין וְגוֹ׳ (שמות לג:טו):