אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֶֽעֱלֶ֜ה בְּקִרְבְּךָ֗ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙ אַ֔תָּה פֶּן־אֲכֶלְךָ֖ בַּדָּֽרֶךְ׃

אל ארץ זבת חלב ודבש. אֲנִי אוֹמֵר לְךָ לְהַעֲלוֹתָם:

כי לא אעלה בקרבך. לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר לְךָ וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ:

כי עם קשה ערף אתה. וּכְשֶׁשְּׁכִינָתִי בְקִרְבְּכֶם וְאַתֶּם מַמְרִים בִּי, מַרְבֶּה אֲנִי עֲלֵיכֶם זַעַם:

אכלך. לְשׁוֹן כִּלָּיוֹן:

לְאַרְעָא עַבְדָא חֲלָב וּדְבָשׁ אֲרֵי לָא אֲסַלֵק שְׁכִנְתִּי מִבֵּינָךְ אֲרֵי עַם קְשֵׁי קְדַל אַתְּ דִילְמָא אֲשֵׁצִינָךְ בְּאָרְחָא:

כי לא אעלה בקרבך. לא יעשו משכן, כי לא אשכון תוך בני ישראל:

וטעם פן אכלך בדרך. אם יעשו פעם אחרת כמעשה הזה מיד אכלם, ובא פתח קטן תחת גדול, ולא נדגש הלמ"ד כי המשפט להיותו כן כמו, אֲחַוְך שמע לי (איוב טו יז):

פן אכלך - כמו: אֹכַלְךָ אוכל אותך. כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא.

אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. עוֹלֶה מִזֶּה שֶׁהוּא מָקוֹם חָרֵב, וּצְרִיכִים אַתֶּם לְהִתְפַּרְנֵס בּוֹ עַל יְדֵי נֵס שֶׁאֵינְכֶם רְאוּיִים לוֹ, וְלֵךְ אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְפַּרְנֵס שָׁם שֶׁלֹּא עַל יְדֵי נֵס:

כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ. לְפִיכָךְ אֲנִי אוֹמֵר "עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם", וְלֹא תַמְתִּינוּ לַחֲנוֹת וְלִנְסוֹעַ עַל פִּי ה', כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ.

פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ. כִּי בִּהְיוֹתִי שׁוֹכֵן בְּתוֹכְכֶם יִהְיֶה עֹנֶשׁ עֲוֹנוֹתֵיכֶם יוֹתֵר גָּדוֹל.

פֶּן אֲכֶלְךָ וְגוֹ׳. שֶׁאֵינוֹ דוֹמֶה הַמַּכְעִיס אֶת רַבּוֹ בְּפָנָיו לְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְאָמְרוֹ בַּדָּרֶךְ כָּאן רָמַז שֶׁלֹּא לְכָל הַזְּמַנִּים הוּא אוֹמֵר כֵּן אֶלָּא לִזְמַן הֱיוֹתָם בַּדֶּרֶךְ, אֲבָל בְּעִיר עָז לָנוּ יַעֲלֶה בְּקִרְבֵּנוּ (ישעיהו כו:א).

אוֹ יִרְצֶה עַל פִּי מַאֲמַר אַנְשֵׁי אֱמֶת כִּי הַמִּדְבָּר הָיָה מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ שֶׁל סמא״ל הָרָשָׁע, וְלָזֶה הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים מִתְגַּבֵּר וְהוֹרֵג מֵהֶם לְסִבָּה הַמִּזְדַּמֶּנֶת לָהֶם מֵהַחֵטְא. וְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הַזֹּהַר (ח״ב קנז.) בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק ״הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא״ (דברים א:יז). וְלָזֶה אָמַר פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ, פֵּרוּשׁ בְּאֶמְצָעוּת הַמִּזְדַּמֵּן בַּדֶּרֶךְ, וְהָבֵן: