אוריש. כְּתַרְגּוּמוֹ אֲתָרִיךְ, וְכֵן הָחֵל רָשׁ (דברים ב'), וְכֵן וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי (במדבר כ"א) - לְשׁוֹן גֵּרוּשִׁין:
והרחבתי את גבלך. וְאַתָּה רָחוֹק מִבֵּית הַבְּחִירָה, וְאֵינְךָ יָכוֹל לֵרָאוֹת לְפָנַי תָּמִיד, לְכָךְ אֲנִי קוֹבֵעַ לְךָ שָׁלֹֹשׁ רְגָלִים הַלָּלוּ:
אֲרֵי אֲתָרֵךְ עַמְמִין מִן קֳדָמָךְ וְאַפְתֵּי יָת תְּחוּמָךְ וְלָא יַחְמֵד אֱנַשׁ יָת אַרְעָךְ בְּמִסְקָךְ לְאִתְחַזָאָה קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ תְּלַת זִמְנִין בְּשַׁתָּא:
כי אוריש. פי' בפרשה הזאת למה, שלא הזכיר בראשונה כי לא הוצרך, כי אחר שהשם צוה שיעלו כל זכרי ישראל לראות פניו, הנה אין ספק כי השם ישמור ארצם מפני האויב, אחר שכל ישראל עושים רצונו, וזה הטעם באר אותו היטב:
וטעם ולא יחמוד איש את ארצך. כל כך אשלח אימה בלב השכנים אפילו שלא יחמדו הארץ אף שיעלה בלבם לעשות מלחמה:
כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבלך הואיל ועת רצון הוא ארחיב את גבולך על מה שנתתי לאברהם והוא ארץ סיחון ועוג כי לא נתתי לו רק מהירדן והלאה ולכך לא יחמד איש את ארצך זאת שהרחבתי לך, אע״פ שתעבור את הירדן לרגל והערים תשארנה מאין יושב, שיאמרו הרי אותם שהוחזקו כבר הורישם הקב״ה מפניהם כ״ש שלא נוכל לכבוש את ארצם מאחר שעסוקים במצותיו.
אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ. דִּקְדֵּק לוֹמַר מִפָּנֶיךָ, פֵּרוּשׁ לְבַל תִּצְטַעֵר בִּרְאִיָּתָם, עַל דֶּרֶךְ מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין נו:) בְּמַעֲשֵׂה רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי עִם אַסְפַּסְיָנוּס, הִבְטִיחַ ה׳ כִּי לֹא יֵרָאוּ לְפָנֵינוּ כָּל עִקָּר.
וְהִרְחַבְתִּי וְגוֹ׳. עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ירמיה ג:יט) ״אֶרֶץ צְבִי״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין נז:) כְּעוֹר שֶׁל צְבִי זֶה וְכוּ׳:
