וַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת־עׇרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן־דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי׃

ותגע לרגליו. הִשְׁלִיכַתּוּ לִפְנֵי רַגְלָיו שֶׁל מֹשֶׁה:

ותאמר. עַל בְּנָהּ:

כי חתן דמים אתה לי. אַתָּה הָיִיתָה גּוֹרֵם לִהְיוֹת הֶחָתָן שֶׁלִּי נִרְצָח עָלֶיךָ - הוֹרֵג אִישִׁי אַתָּה לִי:

וּנְסֵיבַת צִפּוֹרָה טִנָרָא וּגְזָרַת יָת עָרְלַת בְּרַהּ וּקְרִיבַת לָקֳדָמוֹהִי וַאֲמֶ רֶת אֲרֵי בִדְמָא דִמְהֻלְתָּא הָדֵין אִתְיְהֵב חַתְנָא לָנָא:

ותקח צפורה צור. דבר חד, כמו "חרבות צורים" (יהושע ה ב) שהם חדים, וכמוהו אף תשוב צור חרבו (תה' פט מד):

וטעם ותגע לרגליו, לפי דעתי לרגלי משה כדרך וראה הדם על המשקוף וגו' ולא יתן המשחית (למטה יב כג), ע"כ וירף ממנו ממשה, שסר החולי והרעדה, ורב שמואל אמר כי לרגליו לרגלי אליעזר גם כן וירף ממנו, אם כן יש להשיב עליו, אם החלי היה על אליעזר, איך מלה אותו להוסיף לו מכאוב על מכאובו:

ומנהג הנשים לקרוא לבן כאשר יומל חתן:

וטעם דמים, "כי איש דמים אתה לי" (ש"ב טז ח), כי בעבורך ימות בעלי:

צֹר - כמו: חרבות צורים, תער מלוטש איזמל חריף. וכן: אף תשיב צור חרבו. נתעקם ונכפף חידוד חרבו. ולכך לא הקמתו במלחמה.

ותכרות וגו' - הועילה לו למשה המצוה להצילו כמו קרבן, כעין שעשו גדעון ומנוח כשנראה להם המלאך.

וַתַּגַּע - לשון מפעיל, אבל וַיִּגַּע בארבע פינות הבית לשון פועל. נגע, לרגליו - של משה התרצה המלאך בכך. כי לרגליו של מלאך אינו רוצה לפרש. כי מי יודע אם ראתה רגלי המלאך.

כי חתן דמים אתה לי - בדמים הללו ישאר לי חתני.

חתני - בעלי.

וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי. עָשִׂיתִי זֶה כִּי אַתָּה כְּשֶׁנְּשָׂאתַנִי וְהָיִיתָ חָתָן לִי הִתְנֵיתָ עִמִּי שֶׁנָּמוּל אֶת בָּנֵינוּ וְנוֹצִיא מֵהֶם דַּם בְּרִית, וְכָל זֶה אָמְרָה לְזַכּוֹת מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמְבַקֵּשׁ לַהֲמִית.

ותקח צפרה וגו'. על ידי החלשות שנפל על משה לא יכול למולו עד שנגלה הדבר לאשתו והיא מלתהו.

צר אזמל חריף כמו חרבות צורים. ד״‎א צר לשון אבן כמו כשמיר חזק מצור. שהרי בדרך היתה ובפתע לקחה מה שמצאה.

ותגע לרגליו של הילד זו המילה, כמו לא עשה את רגליו. וצריך לסרס את המקרא ותקח צפורה צר ותגע הצר לרגליו של ילד ותכרות את ערלת בנה. ד״‎א השליכה המילה לרגליו של מלאך להיות במקום קרבן והועיל וכן מצינו בגדעון ומנוח שהקריבו קרבן לפני המלאך. ד״‎א לרגליו של משה כי בדם המצוה יסתלק לו הנגף כמו שמצינו במצרים שדם הפסח לא היה נותן המשחית לבא.

ותאמר אל משה.

כי חתן דמים אתה לי בשבילי. מה שבקש המלאך להרגך הוא בשביל שנתחתנת בי שאנכי מדינית ואתה עברי ואין אני ראויה לך.