בְּבֹאָ֞ם אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד וּבְקׇרְבָתָ֛ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֖חַ יִרְחָ֑צוּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {ס}

בבואם אל אוהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו, כאשר ציווה ה׳ את משה. הכוהנים ירחצו את ידיהם ורגליהם בבואם אל אוהל מועד ובהתקרבם אל המזבח. רש״י מבאר ש״ובקרבתם״ פירושו כמו ״ובקרבם״, כלומר כשיתקרבו. לפי פשט הכתוב, הרחיצה מן הכיור נדרשת בכל פעם שהכוהנים נכנסים לאוהל מועד או ניגשים לעבוד על המזבח. תרגום אונקלוס מתרגם ״בבואם אל אוהל מועד״ כבמעלהון למשכן זמנא, ו״ירחצו״ כיקדשון. הפסוק מסכם את חובת הרחיצה מן הכיור בכל בואם אל האוהל ובקרבתם אל המזבח, ומדגיש שהדבר נעשה ככל אשר ציווה ה׳ את משה, ובכך משלים את תיאור הצבת הכיור ועבודתו, ומכאן ואילך יפרט הכתוב את הקמת החצר ואת סיום כל המלאכה.