וַיָּבֹ֗אוּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּצְעֲק֥וּ אֶל־פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה לַעֲבָדֶֽיךָ׃

שוטרי בני ישראל באים וצועקים אל פרעה לאמר ״למה תעשה כה לעבדיך״. אונקלוס מתרגם ״וצווחו לפרעה למימר למא תעבד כדין לעבדיך״. אבן עזרא מבאר ״למה תעשה כה לעבדיך״ - שלא היה מנהגך לעשות כן. הפסוק מתאר את פניית השוטרים הישראלים ישירות אל פרעה, בזעקה על היחס האכזרי כלפיהם. הם פונים אל המלך בתחושת עוול, בהנחה שאולי אין הגזרה יוצאת ממנו או שאינה מנהגו, ומבקשים הקלה. פנייתם ישירה זו, מעל ראשי הנוגשים, מבטאת את מצוקתם הקשה, אך היא תיתקל בתשובה מזלזלת של פרעה, שיאשים אותם בעצלות ויחזור על סירובו, כפי שיתואר בהמשך.