שְׁמוֹת ה׳ · ח׳

וְאֶת־מַתְכֹּ֨נֶת הַלְּבֵנִ֜ים אֲשֶׁ֣ר הֵם֩ עֹשִׂ֨ים תְּמ֤וֹל שִׁלְשֹׁם֙ תָּשִׂ֣ימוּ עֲלֵיהֶ֔ם לֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ כִּֽי־נִרְפִּ֣ים הֵ֔ם עַל־כֵּ֗ן הֵ֤ם צֹֽעֲקִים֙ לֵאמֹ֔ר נֵלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לֵאלֹהֵֽינוּ׃

במילים פשוטות

פרעה מצווה להשית עליהם את אותה מתכונת הלבנים שעשו קודם ולא לגרוע ממנה, כי נרפים הם ועל כן צועקים ״נלכה נזבחה לאלהינו״. רש״י מבאר ש״מתכנת הלבנים״ הוא סכום חשבון הלבנים שכל אחד עשה ליום, ושאותו סכום יטילו עליהם גם עתה כדי להכביד. אונקלוס מתרגם ״ית סכום לבניא״. אבן עזרא מבאר ש״מתכנת״ כמו ״תכן״, דבר ידוע. הפסוק מבהיר את אכזריות הגזרה: לא רק שנמנע התבן, אלא שמכסת הייצור נותרה זהה. פרעה מנמק זאת בטענה שהעם ״נרפה״ ובטל, ולכן פנוי לבקש ללכת לזבוח, וברצונו להכביד העבודה כדי לדכא כל מחשבת חירות.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ואת מתכנת הלבנים. סְכוּם חֶשְׁבּוֹן הַלְּבֵנִים שֶׁהָיָה כָּל אֶחָד עוֹשֶׂה לַיּוֹם כְּשֶׁהָיָה הַתֶּבֶן נִתָּן לָהֶם, אוֹתוֹ סְכוּם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם גַּם עַתָּה, לְמַעַן תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עֲלֵיהֶם:

כי נרפים. מִן הָעֲבוֹדָה הֵם, לְכָךְ לִבָּם פּוֹנֶה אֶל הַבַּטָּלָה וְצוֹעֲקִים לֵאמֹר נלכה וגו':

מתכנת. וְתֹכֶן לְבֵנִים, "וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת" (שמואל א ב'), "אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן" (מלכים ב י"ב), כֻּלָּם לְשׁוֹן חֶשְׁבּוֹן הֵם:

נרפים. הַמְּלָאכָה רְפוּיָה בְיָדָם וַעֲזוּבָה מֵהֶם וְהֵם נִרְפִּים מִמֶּנָּה; רטריי"ט בְּלַעַז:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיָת סְכוֹם לְבֵנַיָא דִי אִנוּן עָבְדִין מִתְּמַלֵי וּמִדְקָמוֹהִי תְּמַנוּן עֲלֵיהוֹן לָא תִמְנְעוּן מִנֵהּ אֲרֵי בַטְלָנִין אִנוּן עַל כֵּן אִנוּן צָוְחִין לְמֵימַר נֵיזֵיל נְדַבַּח קֳדָם אֱלָהָנָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ואת מתכנת. כמו תכן (למטה פ' יח) דבר ידוע:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

מתכנת - חשבון.

כי נרפים הם - ויכולים לעשות יותר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

כִּי נִרְפִּים הֵם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מִי תָּלָה צַעֲקַת עֲבוֹדָה לֵאלֹהִים לְצַד שֶׁהָעֲבוֹדָה רְפוּיָה עֲלֵיהֶם. וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּין לוֹמַר שֶׁלֹּא רָצוּ לָלֶכֶת לִזְבּוֹחַ אֶלָּא לְצַד שֶׁרָאוּ שֶׁהֵיטִיב ה׳ עִמָּהֶם שֶׁהֵקֵל מֵעֲלֵיהֶם הַשִּׁעְבּוּד וְהֵם בְּטֵלִים, עַל כֵּן וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ, עַל זֶה הֵם צוֹעֲקִים לֵאמֹר נִזְבְּחָה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לְהָבִיא קָרְבַּן תּוֹדָה עַל הַטּוֹב שֶׁהוֹצִיאָם מִצָּרַת הַשִּׁעְבּוּד, שֶׁזּוּלַת זֶה מַה טוֹבַת ה׳ עֲלֵיהֶם לְהִתְחַיֵּב לִזְבּוֹחַ לוֹ. לָזֶה אָמַר תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עֲלֵיהֶם וּמֵעַתָּה לֹא יְדַבְּרוּ עוֹד בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁל שֶׁקֶר, כִּי אֲפִילּוּ כְּפִי דַּעְתָּם אֵין לָהֶם לִזְבּוֹחַ כִּי פָּסְקָה טוֹבַת רִפְיוֹן הַצָּרָה מֵעֲלֵיהֶם.

עוֹד יִרְצֶה, כִּי מֵאָמְרָם נֵלְכָה וְנִזְבְּחָה וְגוֹ׳, זֶה יַגִּיד כִּי טַעְמָם הוּא כִּי מַה שֶׁיְּבַטְּלוּ מֵעֲבוֹדָתָם יִשְׁנוּ בְּהִשָּׁבוֹן, כְּשֶׁיַּחְזְרוּ יִדְחֲקוּ עַצְמָם לַעֲבוֹד בְּכָל יוֹם חֵלֶק יוֹתֵר מֵהָרָגִיל עַד תַּשְׁלוּם מְלַאכְתָּם אֲשֶׁר בָּטְלָה. לָזֶה אָמַר לֹא תֹאסְפוּן לָתֵת תֶּבֶן וְגוֹ׳ וְאֶת מַתְכֹּנֶת וְגוֹ׳, וְהַטַּעַם כִּי נִרְפִּים וְגוֹ׳ עַל כֵּן הֵם צוֹעֲקִים לֵאמֹר, פֵּרוּשׁ צְעָקָה שֶׁאַחֲרֶיהָ אֲמִירָה אַחֶרֶת שֶׁהִיא הַתַּשְׁלוּם הָעֲבוֹדָה שֶׁיַּעֲשׂוּ בַּחֲזָרָתָם, אִם כֵּן תִּכְבַּד וְגוֹ׳, וְהָבֵן:

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ וְאַל יִשְׁעוּ לְשׁוֹן רִפְיוֹן. וְאָמַר סִבַּת הָרִפְיוֹן הוּא בַּדָּבָר הַנֶּאֱמַר לָהֶם מִמֹּשֶׁה שֶׁבְּעֵינֵי פַּרְעֹה הוּא שֶׁקֶר, וְהַכַּוָּנָה הוּא עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וְהִשְׁבַּתֶּם״ וְגוֹ׳, כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַמּוֹרָא פֶּן יִפְגָּעֵם יִכָּנֵס מוֹרֶךְ בִּלְבָבָם וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם כֹּחַ לָעֲבוֹדָה הַכְּבֵדָה שֶׁעֲלֵיהֶם, לָזֶה ״תִּכְבַּד״ וְגוֹ׳ כַּנִּזְכָּר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל