וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃

וידבר אלהים אל משה. דִּבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּט, עַל שֶׁהִקְשָׁה לְדַבֵּר וְלוֹמַר "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה":

ויאמר אליו אני ה'. נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַמִּתְהַלְּכִים לְפָנַי, וְלֹא לְחִנָּם שְׁלַחְתִּיךָ כִּי אִם לְקַיֵּם דְּבָרִי שֶׁדִּבַּרְתִּי לָאָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים. וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה מָצִינוּ שֶׁהוּא נִדְרָשׁ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת אֲנִי ה' נֶאֱמָן לְהִפָּרַע - כְּשֶׁהוּא אָמוּר אֵצֶל עֹנֶשׁ - כְּגוֹן "וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'" (ויקרא י״ט:י״ב), וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר אֵצֶל קִיּוּם מִצְווֹת - כְּגוֹן "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם אֲנִי ה'" (שם כ"ב) - נֶאֱמָן לִתֵּן שָׂכָר:

וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה וַאֲמַר לֵהּ אֲנָא יְיָ:

וידבר. הכתוב אמר "ויאמן העם" (למעלה ד לא) ולא כל העם, והכל מודים באלהים אפילו פרעה כאשר אפרש עוד על כן אמר "ויאמר אליו אני ד'" לכן אמור לבני ישראל אני ד' (פ' ו) "וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם" (פ' ז):

וידבר אלהים אל משה - בארץ מצרים.

אני ה' - ושמי מתפרש שיש בידי לקיים הבטחתי.

אֲנִי ה'. מְקַיֵּם הַמְּצִיאוּת, לֹא מַמְצִיאוֹ בִּלְבַד, אֲבָל גַּם מְקַיְּמוֹ, שֶׁאֵין לַנִּמְצָאוֹת שׁוּם יְשׁוּת וְקִיּוּם זוּלָתִי מַה שֶּׁאֲנִי מַשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם, כְּאָמְרוֹ "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם" (נחמיה ט:ו). וּמִזֶּה יִתְחַיֵּב שֶׁאֵין לְשׁוּם נִמְצָא קִיּוּם מְצִיאוּת בִּלְתִּי רְצוֹנִי.

אני ה'. אעפ״‎י שאמרתי ואתה תהיה לו לאלהים, לא לענין יראה אמרתי, שהרי אני ה׳‎ כלומר אני לבדי היראה. פרש״‎י נאמן לשלם שכר טוב וכו׳‎ אני ה׳‎ נאמן ליפרע. וא״‎ת מאי משמע דשם זה מסתבר נאמן לשלם שכר טוב ונאמן ליפרע יותר משאר שמותיו של הקב״‎ה, אלא מדכתיב שם זה בלשון הוי״‎ה כמו שפי׳‎ בפרשת שמות משמע יהיה חי וקיים לעולם בלי תכלה ובידו לשלם כל בריה גמולה כל זמן שירצה.

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה׳. ״אֵלָיו״ מְיוּתָּר לְגַמְרֵי, כִּי כְּבָר הִזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. וְנִרְאֶה לִי עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין פס״ז, ראב״ע, ספורנו שמות ב י) שֶׁלְּכָךְ נִקְרָא ״מֹשֶׁה״ וְלֹא ״מָשׁוּי״, שֶׁנִּמְשָׁה מִמַּיִם, לְפִי שֶׁ״מֹשֶׁה״ לְשׁוֹן הֹוֶה, וְרוּחַ ה׳ דִּבֵּר בְּבַת פַּרְעֹה לִקְרֹאתוֹ ״מֹשֶׁה״ לְשׁוֹן מֹשֶׁה וּמוֹשֵׁךְ, כִּי הוּא הַמּוֹשֵׁךְ אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת מִן הַמַּיִם הַזֵּדוֹנִים. וְאִלּוּ הָיָה מֹשֶׁה בּוֹדֵק בִּשְׁמוֹ, הָיָה נוֹדַע לוֹ בֶּאֱמֶת כִּי עַל יָדוֹ יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הָיָה קוֹרֵא תִּגָּר לֵאמֹר ״לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי, לָמָה הֲרֵעֹתָה״ וְגוֹ׳. אָכֵן, מִצַּד אַחֵר יֵשׁ לִלְמֹד זְכוּת עַל מֹשֶׁה, שֶׁבָּדַק בְּמַהוּת עַצְמוֹ וְרָאָה אֶת עַצְמוֹ כְּבַד פֶּה וּלְשׁוֹן, עַל כֵּן חָשַׁב שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִשְׁלִיחוּת זֶה. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיְדַבֵּר״ - דִּבּוּר קָשֶׁה, ״אֱלֹהִים״ - זֶה מִדַּת הַדִּין, ״אֶל מֹשֶׁה״ - לוֹמַר שֶׁהוּא רָאוּי לִתֵּן אֶת הַדִּין עַל שֶׁלֹּא בָּדַק בִּשְׁמוֹ ״מֹשֶׁה״ וּלְהָבִין מִתּוֹכוֹ שֶׁהוּא יִהְיֶה מוֹשֶׁה וּמוֹשֵׁךְ אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת. וּמִצַּד זֶה לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר ״לָמָה הֲרֵעֹתָה״. אָכֵן, מִצַּד עַצְמוּתוֹ נִתְמַלֵּא ה׳ עָלָיו רַחֲמִים, ״וַיֹּאמֶר״ - אֲמִירָה רַכָּה, ״אֵלָיו״ - בִּשְׁבִיל מַהוּת עַצְמוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁהָיָה כְּבַד פֶּה וּלְשׁוֹן, עַל כֵּן מָלֵא לִבּוֹ לוֹמַר ״לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי״. וּבִשְׁבִיל ״אֵלָיו״ נֶאֱמַר לוֹ ״אֲנִי ה׳״ הַמּוֹרֶה עַל רַחֲמִים, כִּי שְׁמוֹ וּמַהוּתוֹ סָתְרֵי אַהֲדָדֵי. לְכָךְ אָמַר ״אֲנִי ה׳״ מָלֵא רַחֲמִים לְדוּנְךָ לְכַף זְכוּת.

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה דִּבֵּר אֱלֹהִים, גַּם הוֹדָעַת ״אֲנִי ה׳״ אַחַר שֶׁכְּבָר אָמַר לוֹ לְמַעְלָה זִכְרוֹן הַשֵּׁם, וְאָמַר לוֹ (שמות ג:טו) ״זֶה שְׁמִי לְעֹלָם״.

אָכֵן לֶהֱיוֹת שֶׁדִּבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי אֵל נוֹרָא וְאָיוֹם דְּבָרִים שֶׁאֵינָם מֵהַמּוּסָר, וּבִפְרָט לִפְנֵי מֶלֶךְ גָּדוֹל, וְדָבָר זֶה נִמְשַׁךְ לְצַד שֶׁהֶרְאָה לוֹ פָּנִים צוֹחֲקוֹת פָּנִים שְׂמֵחוֹת הָרְשׁוּמִים בְּשֵׁם הוי״ה, לָזֶה הֶרְאָהוּ ה׳ פָּנִים שֶׁל מוֹרָא שֶׁהֵם בְּחִינַת הַדִּין הָרְשׁוּמִים בְּשֵׁם אֱלֹהִים, וְהוּא אָמְרוֹ ״וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה״. וְשִׁעוּר אָמְרוֹ וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים הוּא כִּי הַכָּתוּב יַגִּיד שֶׁהָיָה ה׳ מְדַבֵּר כָּל הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה בִּבְחִינַת שֵׁם אֱלֹהִים, שֶׁהֵם פָּנִים הַמַּפְחִידִים וּמַרְעִידִים אֶת הַנִּדְבָּר אֵלָיו.

וְאָמְרוֹ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה׳, פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (ברכות ל:) בִּמְקוֹם גִּילָה שָׁם תְּהֵא רְעָדָה, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר לוֹ כִּי הֲגַם כִּי הֶרְאָהוּ מִדַּת הָרַחֲמִים בְּדַבְּרוֹ עִמּוֹ, לֹא מִפְּנֵי זֶה יָסִיר מַסְוֵה הַפַּחַד וִידַבֵּר בְּלֹא מוֹרָא מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְזֶה לְךָ הָאוֹת כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים שֶׁהֲרֵי הוּא מְדַבֵּר עִמּוֹ בְּפָנִים הַנּוֹרָאִים, וְהָבֵן:

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים - פֵּרוּשׁ, דִּבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּט, וּמַה הוּא הַמִּשְׁפָּט? כִּי טְעָנוֹ טַעֲנָה הַנִּשְׁמַעַת. וְאָמַר ״אֲנִי ה׳״ - פֵּרוּשׁ, אֵיךְ אַתָּה מְיַחֵס לִי מִדָּה רָעָה בַּר מִינָן וְתֹאמַר אֵלַי ״לָמָה הֲרֵעֹתָה״, וַהֲלֹא אֲנִי ה׳ וּמִדָּתִי מִדַּת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים וְטוֹב אֲנִי לַכֹּל. וּכְמוֹ שֶׁכֵּן אָמַר הַנָּבִיא (איכה ג:לח): ״מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת״ כִּי אִם הַטּוֹבוֹת. וּמַה שֶׁאָמַר שָׁם ״וְהַטּוֹב״ הוּא עַל בְּחִינַת פְּרָט טוֹב אֶחָד שֶׁהוּא לִהְיוֹת אָדָם צַדִּיק, לֹא יִגְזֹר ה׳ דָּבָר כֵּן אֶלָּא בְּיַד כָּל אָדָם לִבְחֹר בַּטּוֹב. וְתִמְצָא שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁיַּזְכִּיר ה׳ זִכְרוֹן תַּשְׁלוּם הָרַע לְעוֹשֵׂי רִשְׁעָה יְדַקְדֵּק לוֹמַר (שמואל א כד:יד) ״כִּי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע״, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה ב:יט) ״תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ״, (ישעיה סד:ו) ״וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד עֲוֹנֵינוּ״, (איוב ח:ד) ״וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם״. מַה שֶׁאֵין כֵּן הַטּוֹב (תהלים פה:יג) ״ה׳ יִתֵּן הַטּוֹב״, (תהלים קמה:ט) ״טוֹב ה׳ לַכֹּל״. וּמֵעַתָּה לוּ יִהְיֶה שֶׁעָבְרָה צָרָה עַל יִשְׂרָאֵל, מִי יוֹדֵעַ אִם הָיוּ חַיָּבִין כֵּן וַעֲוֹנָם גָּרַם, אוֹ לְצַד הַקּוֹדֵם לְתַשְׁלוּם גְּזֵרַת הָעִנּוּי, אוֹ לְצַד קְצָת מֵהֶם שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ כָּרָאוּי וְכַדּוֹמֶה. וְהִנְּךָ רוֹאֶה כִּי הַזְּקֵנִים חָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם וְלֹא הָלְכוּ עִם מֹשֶׁה לִפְנֵי פַּרְעֹה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ה), וְהִקְפִּיד ה׳ עֲלֵיהֶם, בְּאֹפֶן כִּי מֵהֶם יָצָא לָהֶם דָּבָר זֶה. וְאֵיךְ הוֹצִיא מִפִּיו דְּבָרִים נָכְרִים לוֹמַר ״לָמָה הֲרֵעֹתָה״?

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: לֶהֱיוֹת שֶׁאָמַר מֹשֶׁה ״לָמָה הֲרֵעֹתָה, לָמָּה שְׁלַחְתָּנִי״ בָּאָה הַתְּשׁוּבָה - כְּנֶגֶד ״לָמָה הֲרֵעֹתָה״ דִּבֵּר אִתּוֹ קָשׁוֹת, שֶׁדִּבֵּר לִפְנֵי אֱלֹהָיו בְּלֹא דֶּרֶךְ כָּבוֹד, וְהֶעְלִים הַכָּתוּב הַדְּבָרִים לְצַד כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁאָמַר לוֹ שֶׁיַּעֲמִידֶנּוּ בַּמִּשְׁפָּט עַל זֶה בְּעֵת מִשְׁפָּט, וּכְנֶגֶד ״לָמָּה שְׁלַחְתָּנִי״ הֵשִׁיב ״וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה׳״ - פֵּרוּשׁ: רַחְמָן אֲנִי, לָזֶה לֹא יָכֹלְתִּי לִסְבּוֹל רְאוֹת יִשְׂרָאֵל בְּצַעַר עַד עֵת קֵץ, וְהִקְדַּמְתִּי לְשָׁלְחֲךָ קוֹדֶם הַגָּעַת הַקֵּץ לְהָקֵל מֵעַל יִשְׂרָאֵל הַצָּרָה שֶׁל הַגָּלוּת. וּתְשׁוּבָה זוֹ אֵינָהּ צוֹדֶקֶת אֶלָּא אַחַר שֶׁהִקְדִּים לוֹמַר לוֹ ״עַתָּה תִרְאֶה״, כִּי תֵּכֶף וּמִיָּד יַפְלִיא פֶּלֶא בְּפַרְעֹה מַכּוֹת נִפְלָאוֹת, וְתֵכֶף נִסְתַּלֵּק הַשִּׁעְבּוּד.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה ג,ו) בְּפָסוּק ״מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת״ - בְּכִי לְמִצְרַיִם וְשִׁירוֹת לְיִשְׂרָאֵל, וְהֵם שְׁתֵּי מִדּוֹת: מִדַּת הַדִּין וּמִדַּת רַחֲמִים. וְלָזֶה אָמַר הַכָּתוּב, כְּנֶגֶד מַה שֶׁהֵכִין לָדוּן אֶת הַמִּצְרִיִּים אָמַר וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדִּין, וּכְנֶגֶד מַה שֶׁרָצָה לְהֵטִיב לְיִשְׂרָאֵל אָמַר וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה׳. וּבִכְלַל זֶה רָמַז לוֹ כִּי הַמַּכּוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַמּוּכָנוֹת לָבֹא עַל הַמִּצְרִיִּים, הֲגַם שֶׁיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ כְּלָל עַל כָּל מִצְרַיִם וְיִשְׂרָאֵל נְתוּנִים נְתוּנִים הֵמָּה בְּתוֹכָם, וְדָבָר יָדוּעַ כִּי אֵין הַמַּשְׁחִית מַבְחִין וּמְחַבֵּל הַכֹּל, וּבִפְרָט בְּבֹא הַחֹשֶׁךְ הַדַּעַת נוֹתֶנֶת כִּי בְּוַדַּאי כִּי יַחְשִׁיךְ דֶּרֶךְ כְּלָל לְכָל יוֹשְׁבֵי אָרֶץ. לָזֶה אָמַר כִּי עֵרֶךְ הַדִּינִים הָרְמוּזִים בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵכִין ה׳ לְהַשְׁקוֹת אֶת הַמִּצְרִיִּים תְּשַׁמֵּשׁ מִדַּת הָרַחֲמִים לְעֵרֶךְ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֲנִי ה׳״. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות י:כג) ״וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר״, (שמות ט:ו) ״וּמִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת״ וְגוֹ׳.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה לג,ג) כִּי הָרְשָׁעִים מְהַפְּכִים מִדַּת הָרַחֲמִים לְמִדַּת הַדִּין, וְהוּא עַצְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב כָּאן כִּי גַּם מִדַּת הָרַחֲמִים הִסְכִּימָה לַעֲשׂוֹת דִּין בְּמִצְרַיִם, וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים שֶׁהוּא כִּנּוּי לְדִין, וַיֹּאמֶר אֵלָיו וְגוֹ׳ אֲנִי מוֹדִיעֲךָ כִּי מִדַּת הַדִּין זוֹ הִיא מִשֵּׁם הֲוָיָ״ה שֶׁגַּם הָרַחֲמִים נִתְהַפְּכוּ עֲלֵיהֶם לְדִין.

עוֹד יִרְמֹז גַּם כֵּן כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה לג,ב) אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁמְהַפְּכִים מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים, וְהוּא אָמְרוֹ וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ מִדַּת הַדִּין זוֹ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה נַעֲשֵׂית רַחֲמִים הַמִּתְכַּנֵּת בְּשֵׁם הֲוָיָה, וּמִזֶּה יַחְלִיט מֹשֶׁה בְּדַעְתּוֹ כִּי נֶחְתַּם גְּזַר דִּין רָעַת פַּרְעֹה אֲפִלּוּ בְּהַסְכָּמַת הָרַחֲמִים, וְנֶחְתַּם גְּזַר דִּין טוֹבַת יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בְּמִדַּת הַדִּין, וּבָזֶה תֶּחֱזַקְנָה יָדָיו בַּשְּׁלִיחוּת.

עוֹד יִרְצֶה לְהָשִׁיב עַל מַה שֶׁטָּעַן מֹשֶׁה לָמָּה לֹא קִנֵּא ה׳, וְאָמַר אֱלֹהִים אֲנִי, וְהוּא אָמְרוֹ וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים פֵּרוּשׁ שֶׁדִּבֵּר אֵלָיו כִּי הוּא אֱלֹהִים וּמֵבִיא בַּמִּשְׁפָּט עַל הַכֹּל וְאֶת פַּרְעֹה יִשְׁפֹּט מִשְׁפָּט שָׁלֵם, וְטַעַם שֶׁלֹּא מִהֵר, ״וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה׳״, וְשֵׁם זֶה יֵשׁ בּוֹ מִדּוֹת הָרְשׁוּמִים י״ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים וְאַחַת מֵהֶם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם, שֶׁאֵינוֹ מְמַהֵר לִפְרֹעַ לָרְשָׁעִים בְּפֹעַל כַּפֵּיהֶם.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים - וּמִדַּת דִּין זֶה בָּאָה כְּנֶגֶד הַשָּׁלִיחַ שֶׁהוּא מֹשֶׁה, שֶׁדִּבֵּר לִפְנֵי ה׳ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַמּוּסָר, אֲבָל כְּנֶגֶד הַמִּשְׁתַּלֵּחַ אֲלֵיהֶם שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל - ״וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה׳״.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה - יָשַׁב עָלָיו בַּדִּין, ״וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה׳״ - פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁצָּרִיךְ לָדוּן אוֹתְךָ, אֵלֶיךָ אֲנִי נוֹהֵג מִדַּת הָרַחֲמִים. וְהוּא שֶׁדִּיֵּק לוֹמַר ״אֵלָיו אֲנִי ה׳״, וְהַטַּעַם עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה יז.) לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן - לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע. וְיָדוּעַ הוּא כִּי מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד וּמַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו יוֹתֵר מִכָּל הַנִּבְרָאִים, לָזֶה נָהַג ה׳ עִמּוֹ בְּמִדָּה זוֹ וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ שֶׁהָיָה רָאוּי לָבֹא עִמּוֹ בְּמִשְׁפָּט עָלָיו, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֲנִי ה׳״ וְרָמַז לְמִדַּת ״נוֹשֵׂא עָוֹן״, וְאֵין כָּאן מִשְׁפָּט אֵלָיו.

עוֹד רָמַז ה׳ סוֹד אָמְרוֹ ״ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״ (מלכים א יח:לט), וְהוּא אָמְרוֹ ״וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר וְגוֹ׳ אֲנִי ה׳״, וְזֶה הוּא גִּלּוּי יִחוּד ה׳ אֲשֶׁר גִּלָּה ה׳ סוֹדוֹ אֶל עַבְדּוֹ נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ: