וְיָדְע֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה בִּנְטֹתִ֥י אֶת־יָדִ֖י עַל־מִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֥י אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִתּוֹכָֽם׃

וְיִדְעוּן מִצְרַיִם אֲרֵי אֲנָא יְיָ כַּד אָרֵים יָת מָחַת גְבֻרְתִּי עַל מִצְרָיִם וְאַפֵּיק יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּינֵיהוֹן:

וידעו. כבר הזכיר ר' יהודה המדקדק הראשון ההפרש שיש בין וְיָדְעו ובין וְיֵדְעו, כי הקמץ בקמץ גדול הוא פועל עבר כמו שׁׂמְעו והוי"ו השיבו לעתיד כמשפט, והקמוץ בקמץ קטן, והיו"ד סימן לעתיד כמו וְיִשְׁמְרו, והנח הנעלם בין היו"ד והדלת תחת היו"ד שהוא שרש, והנה הזכיר למה הביא המכות על המצריים, כדי שיודע שמו הנכבד בעולם:

וידעו מצרים כי אני ה' - אדון ומושל שעד עתה אמרו: לא ידעתי את ה'.