וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָה֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹ֣ר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן נְטֵ֤ה אֶת־יָדְךָ֙ בְּמַטֶּ֔ךָ עַ֨ל־הַנְּהָרֹ֔ת עַל־הַיְאֹרִ֖ים וְעַל־הָאֲגַמִּ֑ים וְהַ֥עַל אֶת־הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

ה׳ מצווה את משה לומר לאהרן לנטות ידו במטהו על הנהרות היאורים והאגמים ולהעלות את הצפרדעים על ארץ מצרים. אבן עזרא מבאר שהנטייה היתה על רוחות השמים, והצפרדעים עלו מן היאורות והנהרות והאגמים, אך לא מכל מקווה מים. חזקוני מבאר שנטיית היד באה להראות שעל ידו של אהרן תבוא המכה, שמיד כשיטה את ידו תחול המכה. הפסוק מתאר את השלב הראשון בביצוע מכת הצפרדע: הזימון הגלוי של הצפרדעים ממקורות המים, כדי שיהיה ברור שהמכה אינה מקרית אלא מכוונת ביד ה׳ ושלוחיו.