וַיִּצְבְּר֥וּ אֹתָ֖ם חֳמָרִ֣ם חֳמָרִ֑ם וַתִּבְאַ֖שׁ הָאָֽרֶץ׃

המצרים צוברים את הצפרדעים המתות ״חמרם חמרם ותבאש הארץ״. רש״י מבאר ש״חמרם חמרם״ פירושו צבורים צבורים, כתרגומו ״דגורין״ - ערמות ערמות. אבן עזרא מבאר ש״ויצברו״ הוא כמו ״ויצבר יוסף בר״, ו״חמרים חמרים״ הוא כפל לשון להדגשת הריבוי. הפסוק מתאר את התוצאה של הסרת המכה: אף שהצפרדעים מתו, נותרו ערמות של גופות מבאישות שהשאירו את הארץ בסרחון. כך גם לאחר ההצלה נותר זכר מוחשי ומאוס למכה, המדגיש את היקפה העצום של הפלישה שהיתה.