וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָה֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן נְטֵ֣ה אֶֽת־מַטְּךָ֔ וְהַ֖ךְ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְהָיָ֥ה לְכִנִּ֖ם בְּכׇל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

אמר אל אהרן. לֹא הָיָה הֶעָפָר כְּדַאי לִלְקוֹת עַ"יְ מֹשֶׁה, לְפִי שֶׁהֵגֵן עָלָיו כְּשֶׁהָרַג אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל, וְלָקָה עַל יְדֵי אַהֲרֹן (שמות רבה):

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֱמַר לְאַהֲרֹן אֲרֵים יָת חֻטְרָךְ וּמְחָא יָת עַפְרָא דְאַרְעָא וִיהֵא לְקַלְמְתָא בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם:

ויאמר. דע כי על יד אהרן היו השלש המכות הראשונות, והאותות היו בשפלים, כמו שפירשתי למעלה, כי השתים היו במים, והשלישית בעפר הארץ, והמכות שהיו על יד משה במטה היו בעליונים, כמו שמעלתו עליונה ממעלת אהרן, כמו מכת הברד והארבה שהרוח הביאה והחשך שהיה באויר, גם מכת השחין היתה על ידו, רק שלש בלא מטה, והם ערוב, ודבר, ומכת בכורים, ואחת בלא מטה על ידי משה ומעט שיתוף לאהרן והיא מכת השחין:

טעם והיה לכנים, כמו והיה לאבק (למטה ט ט) כאילו בעפר שיכה אהרן יעלה ויוליד כנים בכל ארץ מצרים:

לכנם - מיני כינה ופרעושין.

וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ. לֹא הִתְרָה בְּפַרְעֹה בְּזֹאת וְלֹא בִּשְׁחִין וְלֹא בְּחֹשֶׁךְ, וְזֶה כִּי תֵּשַׁע הַמַּכּוֹת שֶׁהָיוּ לְאוֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים הָיוּ דְּצַ"ךְ עַד"ַשׁ בְּאַ"חַ בִּלְבָד, כִּי מַכַּת בְּכוֹרוֹת לֹא הָיְתָה לְאוֹת וְלֹא לְמוֹפֵת, אֲבָל הָיְתָה לְעֹנֶשׁ כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה (ד, כג; ז, ד). וְהִנֵּה דְּצַ"ךְ הָיוּ אוֹתוֹת בִּשְׁתֵּי הַיְסוֹדוֹת הַכְּבֵדִים, וְעַד"ַשׁ הָיוּ אוֹתוֹת בְּבַעֲלֵי חַיִּים, וּבְאַ"חַ הָיוּ אוֹתוֹת בָּאֲוִיר, וּבְכָל שְׁתַּיִם מֵהֶן הִתְרָה, וּבַשְּׁלִישִׁית נַעֲשָׂה הָאוֹת בִּלְתִּי הַתְרָאָה, כַּאֲמָרוֹ (איוב לג:כט) "הֵן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל, פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר".

והיה לכנם הם שקורין פוצי״‎ש שדרכם לבא מן העפר מקום תולדותם כמו שאר מכות שכל אחת ואחת באה ממקום תולדותה.