דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים נֵלֵ֖ךְ בַּמִּדְבָּ֑ר וְזָבַ֙חְנוּ֙ לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ כַּאֲשֶׁ֖ר יֹאמַ֥ר אֵלֵֽינוּ׃

משה קובע ״דרך שלֹשת ימים נלך במדבר וזבחנו לה׳ אלהינו כאשר יאמר אלינו״. אבן עזרא מבאר שצריכים ישראל להתרחק מן המצרים, ו״כאשר יאמר אלינו״ פירושו שעדיין לא נתברר איזה מקנה יזבחו וכמה - הדבר ייקבע על פי ה׳ בבוא העת. חזקוני מבאר ש״דרך שלושת ימים״ מתאים למה שנעשה בפועל ביציאה, שכן ביום השני חנו ישראל בקצה המדבר, כמו שכתוב ״ויסעו מסֻכות ויחנו באֵתם בקצה המדבר״. משה מבקש מרחק שיאפשר עבודת ה׳ בלא חשש ובלא התגרות במצרים, ומדגיש שפרטי העבודה יימסרו בהמשך.