וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֮ הִתְפָּאֵ֣ר עָלַי֒ לְמָתַ֣י ׀ אַעְתִּ֣יר לְךָ֗ וְלַעֲבָדֶ֙יךָ֙ וּֽלְעַמְּךָ֔ לְהַכְרִית֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִמְּךָ֖ וּמִבָּתֶּ֑יךָ רַ֥ק בַּיְאֹ֖ר תִּשָּׁאַֽרְנָה׃

התפאר עלי. כְּמוֹ "הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ" (ישעיהו י') - מִשְׁתַּבֵּחַ לוֹמַר אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ, ונטי"ר בְּלַעַז. וְכֵן הִתְפָּאֵר עָלַי - הִשְׁתַּבֵּחַ לְהִתְחַכֵּם וְלִשְׁאֹל דָּבָר גָּדוֹל, וְלוֹמַר שֶׁלֹּא אוּכַל לַעֲשׂוֹתוֹ:

למתי אעתיר לך. אֶת אֲשֶׁר אַעְתִּיר לְךָ הַיּוֹם עַל הַכְרָתַת הַצְפַרְדְּעִים, לְמָתַי תִּרְצֶה שֶׁיִּכָּרְתוּ? וְתִרְאֶה אִם אַשְׁלִים דְּבָרִי לַמּוֹעֵד שֶׁתִּקְבַּע לִי. אִלּוּ נֶאֱמַר "מָתַי" אַעְתִּיר, הָיָה מַשְׁמָע מָתַי אֶתְפַּלֵּל, עַכְשָׁו שֶׁנֶּאֱמַר "לְמָתַי", מַשְׁמָע אֲנִי הַיּוֹם אֶתְפַּלֵּל עָלֶיךָ, שֶׁיִּכָּרְתוּ הַצְפַרְדְּעִים לִזְמַן שֶׁתִּקְבַּע עָלַי; אֱמֹר לְאֵיזֶה יוֹם תִּרְצֶה שֶׁיִּכָּרְתוּ: אעתיר, העתירו, והעתרתי. וְלֹא נֶאֱמַר אֶעְתַּר, עִתְרוּ, וְעָתַרְתִּי, מִפְּנֵי שֶׁכָּל לְשׁוֹן עתר הַרְבּוֹת פֶּלֶל הוּא, וְכַאֲשֶׁר יֹאמַר אַרְבֶּה, הַרְבּוּ, וְהִרְבֵּיתִי, לְשׁוֹן מַפְעִיל, כָּךְ יֹאמַר אַעְתִּיר, הַעְתִּירוּ, וְהַעְתַּרְתִּי דְּבָרִים; וְאָב לְכֻלָּם "וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם" (יחזקאל ל"ה) - הִרְבֵּיתֶם:

וַאֲמַר משֶׁה לְפַרְעֹה שְׁאַל לָךְ גְבוּרָא הַב לִי זְמַן לְאִמָתַי אֱצַלֵי עֲלָךְ וְעַל עַבְדָיךְ וְעַל עַמָךְ לְשֵׁיצָאָה עֻרְדְעָנַיָא מִנָךְ וּמִבָּתָּיךְ לְחוֹד בְּנַהֲרָא תִּשְׁתָּאָרָן:

ויאמר משה לפרעה התפאר עלי. אעשה לך תפארת שאעתיר אל השם ויסר המכה ביום שתבקש:

וטעם ביאור תשארנה, כי שם היו בתחלה ואחר שהזכיר היאור אין צורך להזכיר הנהרות והאגמים:

התפאר - התנשא עלי לבקש חפצך ואעשה. כמו: (שופטים ז ב) יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי.

למתי אעתיר לך - לאיזה יום וזמן אתה רוצה שיסורו כל הצפרדעים ואני אעתיר מיד שימותו, עד אותו זמן שתבקש ממני, כי אין מנהג למות כולן בפעם אחת.

לְמָתַי אַעְתִּיר לָךְ. לְמַעַן תַּכִּיר רֹב הַהֶבְדֵּל בֵּין פְּעֻלַּת הַחַרְטֻמִּים לִפְעֻלַּת הָאֱלֹהִי, כַּאֲמָרוֹ לְמָתַי, וְכַאֲמָרוֹ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה. וְזֶה כִּי אָמְנָם מַעֲשֵׂה הַכִּשּׁוּף יִהְיֶה לִזְמַן מֻגְבָּל, וְיָשׁוּב הַטֶּבַע לְאֵיתָנוֹ תֵּיכֶף כְּשֶׁיְּבֻטַּל הַכִּשּׁוּף, כִּי אָז יָסוּר הַמֵּעִיק לַטֶּבַע, כַּאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צא א) "לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם כְּשָׁפִים, שֶׁמַּכְחִישִׁין פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה". אֲמָנָם הָאֵל יִתְבָּרַךְ יְצַוֶּה לַטֶּבַע לִשְׁבּוֹת, וּלְהִשְׁתַּנּוֹת, וְלִפְעוֹל כְּפִי קְצָתוֹ, אוֹ כְּפִי כֻלּוֹ, בַּזְּמַן אֲשֶׁר יַגְבִּיל לוֹ, וְלֹא יַמְרֶה אֶת דְּבָרוֹ.

התפאר עלי למתי לעיל קאי התפאר עלי למתי תשלח את בני ישראל ואני אעתיר לך שיכרתו מיד.

ולעמך המ״‎ם בשו״‎א. הסברא נותנת שמכה זו לא שמשה רביע החדש ואת״‎ל יום ששי למכה היה, והמכה היתה משמשת שבעת ימים א״‎כ מפני מה אמר לו משה למתי אעתיר לך הרי נכרתות הם למחר.

הִתְפָּאֵר עָלַי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ הִתְפָּאֵר עָלַי וְגוֹ׳. וְאִם לוֹמַר כִּי הֲגַם שֶׁיֹּאמַר לוֹ לְהָסִיר מֵעָלָיו תֵּכֶף וּמִיָּד, זֶה הוּא הַהִתְפָּאֲרוּת, אִם כֵּן כְּשֶׁאָמַר לוֹ פַּרְעֹה ״לְמָחָר״, וְלֹא אָמַר עַתָּה בְּשָׁעָה זוֹ, שֶׁיַּגִּיד כִּי לֹא רָצָה לְהִתְפָּאֵר עָלָיו, מַה מָקוֹם לוֹמַר לוֹ ״כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע״? אֵין זֶה הִתְפָּאֲרוּת מִיּוֹם לְיוֹם, וְאַדְרַבָּה הִרְחִיק לוֹ הַזְּמַן. עוֹד צָרִיךְ לְדַקְדֵּק דִּבְרֵי מֹשֶׁה שֶׁאָמַר לְמָתַי אַעְתִּיר וְגוֹ׳, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא מָתַי יָסִיר הַצְפַרְדְּעִים שֶׁהוּא הַמְבֻקָּשׁ.

אָכֵן כַּוָּנַת מֹשֶׁה לְהַרְאוֹתוֹ אֲשֶׁר יַפְלִיא ה׳ לְחַבֵּב יְדִידָיו, וּמִזֶּה יְשַׁעֵר וְיַחְלִיט בְּדַעְתּוֹ כִּי מֵהַנִּמְנָע שֶׁיַּעַזְבֵם ה׳ בְּשׁוּם אוֹפֶן. כִּי הִנֵּה מִדֶּרֶךְ הַמּוּסָר, עֶבֶד כִּי יִשְׁאַל דָּבָר מֵרַבּוֹ, וּלְוַאי שֶׁיַּשִּׂיג עֲשׂוֹהוּ לוֹ, לֹא שֶׁיַּתְנֶה עָלָיו בִּזְמַן מְסֻיָּם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַקְדִּים וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְאַחֵר, אֶלָּא וְעֶבֶד יִשְׁאַף רַבּוֹ עֵת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ לְחָנְנוֹ רָצוֹן. וְאָמַר מֹשֶׁה: בֹּא וּרְאֵה הַהַשְׁגָּחָה הַנְּכוֹנָה וּשְׁלֵמוּת הַחִבּוּב, שֶׁאֶעְתִּיר לַה׳ וְאוֹמַר אֵלָיו בִּתְפִלָּתִי כִּי יַעֲשֶׂה הַדָּבָר בְּעֵת אֲשֶׁר אֶקְבַּע לוֹ הַזְּמַן. וְהוּא אָמְרוֹ לְמָתַי אַעְתִּיר, פֵּרוּשׁ, לְאֵיזֶה זְמַן, תִּתְפָּאֵר עָלַי לוֹמַר הִתְפַּלֵּל לַה׳ עַתָּה כִּי לִזְמַן פְּלוֹנִי יָסִיר וְגוֹ׳.