שְׁמוֹת ט׳ · א׳

וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃

במילים פשוטות

ה׳ מצווה את משה לבוא אל פרעה ולומר בשם ״ה׳ אלהי העברים״ - ״שלח את עמי ויעבדֻני״, בפתיחה למכת הדבר. אבן עזרא מביא בשם ר׳ יהודה הלוי חלוקה יפה של המכות לפי יסודות הטבע: שתיים במים (הדם והצפרדע), שתיים בארץ (הכינים והערוב), ושתיים באוויר. אור החיים מדייק שכל מקום שנאמר ״בֹּא אל פרעה״ הכוונה שייכנס משה אל טרקלין המלך בלא בקשת רשות, אף שהיו לו שומרי בית כמנהג המלכים. הפסוק פותח את המחזור השלישי של המכות בדרישה החוזרת - שילוח העם לעבודת ה׳.
מבוסס על אבן עזרא, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה עוּל לְוָת פַּרְעֹה וּתְמַלֵל עִמֵהּ כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דִיהוּדָאֵי שַׁלַח יָת עַמִי וְיִפְלְחוּן קֳדָמָי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

בא אל פרעה. אל הארמון שלו, א"ר יהודה הלוי שתים מכות היו במים, האחת שהתאדמו ומתה הדגה, והשנית, שעלו הצפרדעים מהם, ובארץ שתים, אחת מהכנים, והשנית מהערוב, והן חיות מעורבות, וכתיב, ותוצא הארץ נפש חיה (ברא' א כד) ושתים באויר, כי הדבר איננו רק חם או קר, משונה מן המנהג, וברגע אחד מתים אין להם מספר בעבור כי רוח כל החיים שהיא בלב תלויה באויר והשנית, מכת שחין, כי הכתוב יקרא הרקיע אשר על ראשם שמים, והמכה השביעית מעורבת מגלגל הסערה ומגלגל האש, וכן כתוב ואש מתלקחת בתוך הברד (שמות ט כד) והשמינית מכת הארבה שבאה מרחוק ע"י הרוח והתשיעית היתה מכה נפלאה שנעדר אור שני המאורות והככבים מארץ מצרים, והעשירית רדת המשחית מגלגלי הכבוד להרוג הבכורים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

בֹּא אֶל פַּרְעֹה. כְּלָל זֶה בְּיָדְךָ - כָּל מָקוֹם שֶׁיֹּאמַר ״בֹּא אֶל פַּרְעֹה״ יְכַוֵּן לוֹמַר לוֹ שֶׁיִּכָּנֵס אֶל טְרַקְלִין שֶׁלּוֹ בְּלֹא הַשְׁאָלַת רְשׁוּת, הֲגַם שֶׁהָיוּ לוֹ כְּמִשְׁפַּט הַמְּלָכִים שׁוֹמְרֵי הַבַּיִת, אַף עַל פִּי כֵן יֵעוֹל וְיִכָּנֵס אֶצְלוֹ מִבְּלִי שְׁאֵלַת רְשׁוּת. וְכֵן הָיָה עוֹשֶׂה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני קעה) כִּי כַּמָּה שׁוֹמְרִים הָיוּ לְפַרְעֹה מְזֻיָּנִים וַאֲרָיוֹת וּכְלָבִים, וְהָיָה נִכְנָס בְּאֵין מוֹנֵעַ. וּמָצָאתִי רְאָיָה בְּרוּרָה לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִמַּה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה לְמֹשֶׁה (שמות י:כח) ״הִשָּׁמֶר לְךָ וְגוֹ׳ אַל תּוֹסֶף רְאוֹת פָּנַי״ וְגוֹ׳ - לָמָּה הֻצְרַךְ פַּרְעֹה לְהַתְרוֹת בְּמֹשֶׁה? וְהָיָה לוֹ לְצַוּוֹת לַעֲבָדָיו שׁוֹמְרֵי הַבַּיִת, כִּי כֵן מִנְהַג הַמְּלָכִים לְהַעֲמִיד שׁוֹמְרֵי הַמֶּלֶךְ וְלָהֶם יְצַו שֶׁלֹּא יַנִּיחוּהוּ לִיכָּנֵס. אֶלָּא וַדַּאי כִּי לֹא עָמְדוּ כְּנֶגְדּוֹ וַאֲפִלּוּ אֲרָיוֹת, וְזֶה נֵס עָצוּם. לָזֶה הָיָה ה׳ צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ: ״בֹּא אֶל פַּרְעֹה״, פֵּרוּשׁ, הִכָּנֵס וַעֲלֵה אֵלָיו וְלֹא תָּשִׂים לִבְּךָ לְמוֹנֵעַ בָּעוֹלָם. וּבִזְמַן שֶׁהָיָה פַּרְעֹה יוֹצֵא הַמַּיְמָה, הָיָה אוֹמֵר לוֹ ״לֵךְ אֶל פַּרְעֹה״, כִּי שָׁם אֵין שׁוֹמְרִים לִירֹא מֵהֶם לְהִצְטָרֵךְ לוֹמַר אֵלָיו ״עֲלֵה אֵלָיו״, אֶלָּא לְצַד שֶׁאֵין זְמַן זֶה רָאוּי לַהֲלִיכָה, כִּי הוּא מוֹצִיא בּוֹלְעוֹ הַתָּעוּב וְאֵינוֹ מֵהַמּוּסָר, לָזֶה אוֹמֵר לוֹ ״לֵךְ״ אַף עַל פִּי כֵן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל