רַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד׃

״רק בארץ גֹשן אשר שם בני ישראל לא היה ברד״. הפסוק, המובא כאן בלא פירוש מן המפרשים, ממשיך את עקרון ההבחנה בין ישראל למצרים שחזר ונשנה מאז מכת הערוב. בעוד כל ארץ מצרים הוכתה בברד הכבד, ארץ גֹשן - מקום מושבם של בני ישראל - נותרה שלמה ובלא כל נזק. הבחנה מדויקת זו, שמכה אדירה כמו הברד פסחה כליל על אזור אחד, היא עדות נוספת שהמכות מכוונות בהשגחה ולא אירועי טבע מקריים. ההבדלה מלמדת על אהבת ה׳ לישראל ועל שליטתו המלאה בכל פרטי המכה.